לוחם בלבנון יוכל גם ליֵצֶר

טוב, די. אני ממש מבקשת מהרבנים להפסיק להרים לי להנחתות כל הזמן. זה לא שאני נהנית "לרדת" עליהם, אבל גם הפעם, הם לא משאירים לי ברירה. למכתב ההזוי שפרסמו השבוע 32 רבנים הם אחראים, לגמרי.

אז מה יש לנו הפעם? על מה יצא קצפם? במילה אחת - חיילות. ולא, הבעיה אינה, חלילה, בקיומן של מד"סיות חשופות גו, זרוע וירך המריצות את תלמידיהם הזכים, עטורים בטלית ובתפילין על הררי ציון. מפריע לרבנים שבכיתה עומדת קצינה, מקצועית ואחראית, שמלמדת את תלמידיהם את תורת הירי, מורשת הקרב או מה שזה לא יהיה. כלומר, אם נתמצת את העניין בפשטות, הרי שמפריע להם שיש חיילות בצה"ל. אמנם תמיד היו שם חיילות, אבל כל עוד הן עשו קפה למח"ט וידעו את מקומן, איכשהו, הם נתנו לזה לעבור, בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך". אבל הפעם, זה כבר ממש מוגזם. להעביר שיעור לתלמידיהם הזכים? או כדבריהם בגילוי הדעת - "חלה התדרדרות בצבא. אין לכפות זאת על חיילים".

אולי עולה מכאן נימה של צחוק או של ציניות, אבל נא לא לטעות - זהו נושא רציני מאוד. למגמת ההסתגרות וההפרדה הקיצונית בין המינים שהולכת ואף מקצינה עם השנים, יש קשר ישיר לתופעה עליה הצביעה השבוע ב-ynet הצעירה יעל במכתבה, ולעוד הרבה רעות חולות אחרות בחברה הדתית, אותן הייתי מפרטת לו היתה היריעה ארוכה דיה. אבל מה שעולה בצורה החזקה ביותר מתוכן מכתב הרבנים הוא הזלזול - בכל הצדדים הנוגעים בדבר, וראשית כל, בתלמידיהם עצמם.

הם פשוט לא סומכים עליהם. הם כנראה חושבים שהשתתפות בשיעורים או בפעילויות הללו תעביר אותם על ד(ע)תם. "הם צעירים”, הם מסבירים. ובכן, בואו נבהיר: "הילדים" הללו, אותם מבקשים הרבנים לעטוף בשכבת בידוד עבה במיוחד, הם גברים בני למעלה מעשרים (שכן רובם מבלים מספר שנים בישיבות טרם גיוסם), המשרתים ביחידות המובחרות ביותר, ועומדים אל מול אויבנו הקמים עלינו לכלותנו בכל החזיתות. להילחם בחיזבאללה הם אולי מוכשרים דיים, אבל ביצר הרע? בשביל זה הם כנראה לא מספיק “גברים”. אם הקריטריון לגבורה הוא זה שקבעו חז"ל במסכת אבות "איזהו גיבור - הכובש את יצרו", אזי לפי הרבנים, התלמידים שלהם די "חננות".

אבל ברור שהזלזול האמיתי הוא קודם כל בציבור הנשים. הם פשוט, איך נאמר, לא סופרים אותנו. וצריך להבין את המשמעות המוסרית של הדברים. המהלך הוא כזה -  לגברים יש בעיה עם היצר שלהם, ולכן הפתרון הוא להגביל את הנשים. זה היה הרציונל מאז ומעולם - גבר לא יכול להתגבר, ולכן על האישה לכסות את עצמה, להישאר בגבולות הבית, ובאופן כללי לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לא להעמיד אותו בפני מכשול. ובכן, רבותי, מי שלא רואה את העיוות שבטיעון הזה הוא עיוור. מי שלא מבין שמתרחשת כאן פגיעה בקבוצה אחת בשם אינטרסים של קבוצה אחרת, הוא אטום. ומי שלא מתקומם כנגד הפרקטיקה הזו, הוא לא מוסרי.

ובכלל, לאן כל זה מוביל? האם הצעד הבא הוא להחרים בנקים וחברות עיסקיות שעובדות בהן, או חמור מכך - מנהלות אותן - נשים? אוניברסיטאות שמלמדות בהן נשים? משרדי ממשלה שמעניקים שירות על ידי נשים? אוטובוסים? רחובות? ערים? איך אמר אריק שרון - “אתם השתגעתם? אתם השתגעתם?”.

אז רבותיי המלומדים - יש לי חדשות מרעישות עבורכם: העולם הזה מלא בנשים. ממש מלא. ומה שעבד פעם, כבר לא עובד היום. הקיום שלנו כבר לא מתמצה בלהקל עליכם את החיים ולעשות לכם נוח. כפי שניסח זאת קאנט, אנחנו כבר לא אמצעי עבורכם, אנחנו מטרה בפני עצמנו. אז אולי במקום לברוח, תנסו ללמד ולחנך את התלמידים שלכם להתמודד, ולכבד. ואולי התוצאות עוד יפתיעו, גם אתכם.