בתי, שמרי נפשך

ילדתי היקרה,

ניסיתי לחנך אותך באופן הכי בטוח וטוב. שידרתי לך מגיל מאד צעיר שאת יכולה בדיוק כמו כולם ואין זה משנה אם את בת ולא בן. הכנסתי לך לראש מגיל צעיר שעבורך, ילדה מוכשרת שכמותך – השמים הם הגבול.

כשהתחלת לגדול, עוד בהיותך בגן, התחלתי גם לרמוז לך שאת צריכה להיות מודעת שיש מי שינסה לפגוע בך, שהרי את בת. כעסת, בכית סירבת לקבל זאת, האמנת שהעולם טוב ומושלם ובכל זאת בגרת, למדת והבנת שיש דבר כזה אלימות על רקע מיני ושנשים חשופות יותר לניצול ופגיעה.

הבטחתי לך לעשות ככל יכולתי שהעולם בו תחיי יהיה טוב יותר, בטוח יותר, עולם בו לא תהיי קרבן מושתק כמו שאנחנו, דור האמהות גדלנו בו.

ניסיתי... באמת ניסיתי, בהן צדקי שניסיתי. יחד עם עוד נשים הקמנו ארגונים, דיברנו, כתבנו, העלינו את המודעות לכאב ולפגיעה האיומה שחוות בנות שנפגעות מאלימות מינית. חברות פמיניסטיות פעילות הובילו לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית ובישרתי לך שאת ובנות גילך יכולות לחוש מאושרות, מערכת המשפט תגן עליכם.

קיוויתי שהמודעות, החוק, משפטי צדק יביאו לכך שהעולם יהיה מקום צודק יותר. טוב יותר עבורך ועבור בנות דורך, ילדות אהובות שלנו.

היום נופצו התקוות. היום התרסקו החלומות וסטירת לחי מצלצלת הונפה על פני ופני חברותיי.

ילדתי היקרה,

למדנו היום ששגינו בחלומות באספמיה. שהברית הגברית היא עדיין מקודשת בהרבה מן המחייבות לשוויון ולצדק. למדנו, שאם מי שיבחר לפגוע בך, יש לו כסף לשכור עורכי דין טובים, אין לך סיכוי לעמוד מולו. למדתי בכאב, שדפוסים עתיקי יומין של האשמת הקרבן בפשע שבוצע נגדו, עדיין מצויים לא במרתפים אפלים של שונאי נשים, אלא בטרקליני הפרקליטות והמשפט הנאורים של מדינת ישראל במאה העשרים ואחת. גם היום אנשים נאורים אימצו את עמדת החשוד באונס שהנאנסת בכלל רצתה בכך, ועובדה שלא נאבקה במי שאנסה, כאילו שעדיין לא למדנו דבר וחצי דבר על השיתוק הטראומטי שהפגיעה גורמת.

למדנו שאם מישהו יפגע בך ותעזי להתלונן במשטרה, גם אם תאזרי את כל הכוח והאומץ לעמוד מול חוקרים ולעבור את ההשפלה של חקירת שתי וערב, של חזרה על פרטים אינטימיים, של חוויה קשה שקרבנות אונס רבות הגדירוה כ"אונס שני" – יש סיכוי גדול שיזרקו את הודאתך לפח האשפה. יש סיכון גדול שאפילו לא יביאו את דברייך למשפט צדק.

יועץ משפטי יחליט שבכל זאת אין ערך לעדותך, מטעמים שונים, כמו למשל, שזה ייקח המון זמן - החקירה ושלב ההוכחות... שאולי בכל זאת זה היה רומן, למרות שהוא היה מעסיקך ובעל השררה.. ועוד כהנה וכהנה. כן את תגידי שאני השתגעתי, דברים כאלה לא נאמרים היום עוד, הרי זה נחלת העבר החשוך... לא חמדתי, זה היום... למדנו היום ששגינו באשליות.

שמרי נפשך בתי, שמרי מרחק רב מכל בעל סמכות.

תאמרי שאין אפשרות להתקדם כך, שאין סיכוי לעולם שוויוני. תאמרי שלפי דברי, אין לך סיכוי לעבוד במקומות חשובים כמו בית הנשיא, או לשכת שר התיירות, שהרי אם היושב שם בראש יפגע בך תהיי לחלוטין מופקרת להתעללויותיו, תהיי חסרת הגנה.  תדרשי את השמים שהבטחתי לך, את המעוף והרקיע אליהם כיוונתי את חינוכך...

אולי תגידי: אמא, אבל אצלנו הדתיים זה אחרת. בעלי סמכות דתיים, כמו רבנים מנועיים מלפגוע בבנות ונשים. צר לי יקירתי, גם כאן כבר למדנו "שסדנא דארעא חד הוא". כבר ראינו גם בעלי תפקיד דתיים וגם רבנים מפורסמים וידועים שנצלו את מצוקת הנשים שפנו אליהם לבקש עזרה. תשאלי אותי אם כן למה דאגתי לפתח את יכולותייך ואת עושר כישרונותיך שהא-ל חנן אותך בהן?

אין לי תשובה בתי... הבטחתי לך עולם של שוויון, הוא עוד לא נראה באופק. סליחה ילדתי... גם את כמו בנות דורי עוד תצטרכי להיאבק קשות עבור הביטחון האישי שלך, ההגנה ושוויון הזכויות אולי בשביל הדור שאחרייך, אולי, אולי תצליחי לעשות משהו עבור בנותייך... לא בטוח, שאם יתקוף אותך הממונה בעל הכוח, אמליץ לך להתלונן במשטרה, זה כנראה משחק מכור – חבל על בריאותך הנפשית.

אני אעמוד תמיד לימינך... אינני בטוחה שתוכלי לחפש צדק במערכת. המשפט שלנו כנראה עדיין שונא נשים, וממש אוהד בעלי שררה.

אני ילדתי תמיד אהיה לצדך, שמרי נפשך

חנה

ד"ר חנה קהת היא מרצה לתנ"ך ולמחשבת ישראל, מייסדת ארגון הנשים "קולך"