"מזל טוב, הגעת לתחתית סל הכביסה!"
חשבתם שיש לכם המון כביסות? נסו לדמיין מה קורה בבית עם תשעה ילדים. ניחשתם נכון. הכביסות פשוט לא נגמרות. אף פעם. בעצם, היתה פעם אחת, שמלי גרין כנראה לא תשכח לעולם
הגיע הזמן להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, והפעם אני מתכוונת לכל מילה.
פתחתי את דלת הכניסה לבית. בפתח עמדה קרובת משפחה יקרה לי ביותר, כשהיא מחזיקה בידיה שקית שהכילה את המוצרים הבאים: מסיר כתמים, מלבין כביסה ודף הוראות. "מלי, אני מצטערת מאוד, אבל שמתי לב שהחולצות הלבנות של הבנים שלך הן על גבול האפרפר. אין ספק שאת לא יודעת איך מכבסים נכון... כביסה היא תורה שלמה".
באותו היום גיליתי שאם חשבתי שאני מבינה בנושא הכביסות, עקב ניסיוני היומיומי הכולל מכונה אחר מכונה, הרי שאני בורה לגמרי.
בחדר הכביסה שלי עומדות להן שלוש סלסילות כביסה גדולות: אחת לכביסה לבנה להרתחה, השנייה לכביסה הצבעונית והשלישית לכביסה העדינה. הילדים אמורים לזרוק את הבגדים שלהם לסל הנכון. את המגבות למכונה נפרדת אני בעצמי אוספת מרחבי הבית ומכבסת אותן. כי הרי איש אינו לובש אותן, כך שאף אחד לא מרגיש אחראי עליהן. ואם אשאיר את המגבות במקומן, מניסיון, הן תישארנה דוממות, חסרות רגליים, ולא תשתרכנה מרצונן הטוב אל חדרון הכביסה.
"ילדים, החלפתם בגדים? התקלחתם? את הכביסה המלוכלכת נא להשליך לסלסילה המתאימה. לבנים – ללבנה, בגדים צבעוניים לצבעונית. ברור?", אני חוזרת על המנטרה היומיומית הקבועה, שהפכה בביתנו לנכס צאן ברזל.
טיפ כביסה ראשון: עוד שתי סלסילות
עם היד על הלב, בדקות הראשונות כעסתי על אורלי, קרובת המשפחה שלי, שהתחילה כבר לרוקן את תוכן סל הכביסה הלבנה שלי על הרצפה. מה היא מתערבת בכביסות שלי? מי שמה לנהל לי את החדרון האחורי ביותר בבית?
"הנה", היא רוקנה את הסל הלבן. "גם כביסה לבנה צריך למיין. לבן שלג עם לבן שלג. לבן דהוי עם לבן דהוי, לבן לשעבר שהפך לאפרפר, עם גוונים דומים, וצבעוני? אני ממיינת כחול כהה ושחור עם כהים וצבעים אחרים כמו אדום וירוק, שלא ממש מתאימים לכביסה העדינה והבהירה, לבד".
עלי להודות שלמרות הכעס הראשוני, בזכות אורלי, נוספו שני סלים נוספים, אחד מיועד לכביסה לבנה, שאינה צחה כשלג, והשנייה לכביסה צבעונית נוספת.
טיפ כביסה שני: פעם בשבוע כביסות?
חשבתי לעצמי, שאם מישהו הצליח "לחנך" אותי, כובסת עתירת ניסיון, אין דבר העומד בפני הכביסות ואולי דווקא כדאי לפזול הצידה. לראות איך העסק מתנהל בבתים אחרים, ואולי לדלות משם טיפים המתאימים לנו?
במחקר פרטי שערכתי אין בית שלא אימץ לעצמו תורת כביסות פרטית המתאימה לו. לא משנה שיוכו לדת וללאום. לא משנה אם מדובר במשפחה קטנה או מורחבת - הכביסות מחכות לכולם.
בעבר, כשראיינתי טלפונית אם לשניים לצורך כתבה על התמחותה הספציפית במשפטים, אני זוכרת את המשפט הראשון שלה: "אוי, כמה כביסות יש לי על הספה. חכי, אני מחפשת כיסא..."
בת דודתי, אם לאחד עשר ילדים, מכבסת רק פעם בשבוע. הלכתי לחזות בנס במו עיני.
כן, פעם בשבוע, ביום החופשי שלה (היא מורה) היא עוסקת בכביסה משבע בבוקר ועד שבע בערב, ומכבסת בלי הפסקה: מצעים, בגדים לבנים, בגדים צבעוניים ועוד. היא מכינה לכל ילד חמישה סטים של בגדים לכל השבוע וכך בשאר ימות השבוע היא לא שומעת את גלגלי הסחיטה. חדר הכביסה שלה סגור.
מדהים, פסקתי וידעתי שאצלי הפטנט לא יעבוד. אצלי מכונת הכביסה נמצאת בפעולה כל יום. אני נעה בקביעות סביב ציר מכונת כביסה-מייבש או חבלי הכביסה, המגהץ וארונות הבגדים.
כמה פעמים מצאתי את עצמי מכניסה מכונת כביסה, מעבירה למייבש, שוקעת בשיחה טלפונית או בפטפוטים עם הילדים ואז משליכה את ערימת הבגדים הנקיים והיבשים אל תוך סלסילה ודוחפת מכונה נוספת. הכביסות היבשות הולכות ונערמות. מדי פעם אני מסתערת על הערימה ומקפלת ומקפלת עד לערימה הבאה...
טיפ כביסה שלישי: מה זאת אומרת כביסות בכל הבית?
ישנן נשים שלמקרא הדברים רק ינענעו ראשם ברחמים ולא יבינו היכן נעוצה הבעיה. "מה זאת אומרת יש לך כביסות בכל הבית?" גוערת בי חברה (לא נאמנה). מכבסים נכון, תולים נכון, כשמתייבש מקפלים מיד, ומעבירים לארון.
לפעמים משהו נתקע במסלול, וקשה להסביר לאלו שהגלגל אף פעם לא נתקע להן במסילה, מה קורה אצלי. אם פתאום אני מוכרחה להתיישב לעבודה דחופה, אם פתאום הילד רוצה סיפור ואני יודעת שעוד מעט, כשהוא ישכב לישון, אוכל לקפל את הכביסה שתחכה לי, ואם אנהג הפוך, אחמיץ את הסיפור עם הילד...
טיפ כביסה רביעי: דואר כביסות
אז לכל הנשים שנתקעות במסלול מצאתי פטנט יותר נכון בחיפוש אחר הפיתרון האולטימטיבי - ביקשתי מחברה טובה שלי, אם לעשרה, שמוצאת פיתרון לכל בעיה, לכבס את הכביסה במקרה שלה – הנקייה - בחוץ.
"תסדרי לכל ילד מדף בארון", היא פתחה, "קני סלסילה שגודלה מתאים למדף, וכשאת מתיישבת לקפל כביסה, קראי לכל הילדים להגיע אליך, כל אחד עם הסלסילה שלו, הניחי בכל סלסילה את הכביסה המיועדת לילד (כמובן שאת הכביסה של הקטנים את מניחה בסלסילה שלהם), כך הדבר הופך לחוויה משפחתית יומיומית קבועה ולא נערמות לך ערימות כביסה".
את הפתרון שלה שכללתי ורכשתי שידת מגירות מפלסטיק צבעוני שמתאים לוילונות בחדר הילדים. שם יהיו מגירה ללבנים, מגירה לגרביים, מגירה לגרביים ה"רווקים" שעדיין לא מצאו את בן הזוג, מגירה לגופיות בנים, ומגירה לגופיות בנות.
ובדיוק כמו בדואר, אני עומדת ומחלקת בתיבות והילדים מבקשים גם הם להיות ה"דוורים" ולהשתתף במשחק...
טיפ כביסה חמישי: למה לכבס כשאפשר לקנות חדש?
כשילדתי את ילדי החמישי, בשעה טובה ומוצלחת, הפרטנר מצא פתרון מדליק. הוא פחד להסתבך עם הבגדים והכביסות, לכן לקח את כל הארבעה שהיו באחריותו, ניגש לחנות הבגדים הקרובה, רכש חליפת טרנינג זולה לכל ילד, ובמשך שבוע תמים, עד שחזרתי הביתה מבית ההחלמה ליולדות, הלביש להם יום יום את החליפה. בערב כיבס אותן יחד עם הגרביים, העביר למייבש ובבוקר שלף מהמייבש והלביש ישירות. כך נהג במשך כל השבוע, ואני עוד התפלאתי כיצד סלי הכביסה ריקים, ונראה כי יד אדם לא נגעה בארונות...
ואיך אסיים טור על כביסות מבלי לצטט את אחד הטוקבקים שנשלחו אלי לאחר לידתה של רותי התשיעית, בה תיארתי את הבית הנקי שחיכה לי ואת סלי הכביסה הריקים, הטוקבק שלשמחתי קראתי היה: "מזל טוב, הגעת לתחתית סל הכביסה!" ותודה לכותבת שגרמה לי להתגלגל מצחוק במשך שעה ארוכה.
כי רק מדי פעם, למשך מספר שניות (עד ערימת הבגדים הבאה שנוחתת בקשת אל תוך הסל), אני זוכה לראות את תחתיות סלי הכביסה ריקים, ואין ספק מדובר ברגע של נחת...
- מלי גרין,
ילידת ארה"ב, היא סופרת ועיתונאית. נשואה פלוס תשעה.
לפנייה לכתב/ת 
