כשהראש מתפוצץ ושום תרופה לא עוזרת

חודשים ארוכים הסתובבה איילה (שם בדוי), נערה שמנמנה בת 15 מרמת גן, עם כאבי ראש עזים. תחילה ניסתה כדורים משככי כאב שהועילו לזמן קצר. כשכאבי הראש הלכו והחריפו סברה רופאת המשפחה שמדובר במיגרנה ורשמה טיפול תרופתי, שגם הוא לא הועיל.

ארבעה חודשים אחרי תחילת הסימפטומים הופנתה איילה לנוירולוג. אחרי בדיקה חפוזה היא הופנתה לבדיקת CT של הראש, שגם היא לא העלתה דבר. אמה של איילה החליטה אז לפנות לחדר המיון. עם הגעתה היא נשלחה לבדיקת קרקעית העין אצל רופא העיניים, שאישרה שקיימת פפילדמה – בצקת של האזור העצבי בקרקעת העין, שמעידה שקיים לחץ תוך מוחי מוגבר.

בשלב הבא עברה איילה בדיקת ניקור מותני שבה מוחדרת מחט לאזור חוט השדרה, ונוזל השדרה (שמקיף את המוח ואת חוט השדרה) נשאב ונשלח לבדיקה. בעת ביצוע הבדיקה פרץ נוזל השדרה בלחץ גבוה. התופעה הזו, יחד עם בדיקות המעבדה של אותו נוזל שהיו תקינות, אישרו כולן את האבחנה: לאיילה יש פסאודו טומור צרברי ('גידול מוחי מדומה'). הטיפול שאותו התחילה לקבל באותו ערב כבר שיפר באופן ניכר את כאבי הראש.

מכאב ראש עד בלק אאוט

עשרות ישראלים, רובם המכריע נשים, מאובחנים מדי שנה כסובלים מפסאודו טומור צרברי. המחלה נוטה לפגוע בעיקר בנשים בגיל הפוריות, בנשים שמנות או כאלה שנוטלות גלולות. ידוע שאחת מכל 5,000 נשים בגיל הפוריות תסבול מהתופעה. המחלה הזו, שאבחונה פשוט לכאורה, מתעתעת גם באנשי הרפואה. הם פוטרים את החולה כלאחר יד באבחנה של 'סתם כאב ראש' ומייעצים לו לקחת אקמול. אלא שאבחון מדוקדק ומיומן מחזיר את החולים לשגרת חיים ופוטר אותם מהתסמינים לזמן ארוך, ולעיתים גם לצמיתות.

שמה של המחלה, 'גידול מוחי מדומה', נובע מכך שתסמיניה דומים לתסמיני גידול, אף שלא מדובר בנגע כלשהו במערכת העצבים. הגורמים למחלה עדיין לא ברורים. ההנחה היום היא שמדובר בהפרעה בספיגת נוזל השדרה שמקיף את חוט השדרה ואת המוח. ההפרעה הזו גורמת לעלייה בלחץ התוך גולגולתי ולהופעת התסמינים השונים.

התסמינים עצמם מתחילים תמיד ככאבי ראש מפושטים (נרחבים), שמוחמרים בלילה בעת שכיבה ובשיעול. לאלה מצטרפים עם הזמן טשטוש ראייה ולעיתים גם ראייה כפולה ו'בלק אאוט' – מעין מסך שחור שמופיע לנגד העיניים וחולף בתוך כמה שניות.

עם החמרת המחלה שדה הראייה נפגע והחולים נוטים להיתקל בחפצים, בקירות ובדלתות. תסמינים נוספים כוללים בחילות, הקאות, צפצופים באוזניים (טיניטוס) שמוחמרים בעת כפיפה או שכיבה וכאב בזרועות. "אנחנו לא יודעים בדיוק למה, אך יש כאלה שנמצאים בסיכון מוגבר למחלה", מסביר ד"ר עמיקם רשף, נוירולוג מבית החולים העמק. "בין אלה נמצאות לא רק נשים שמנות, אלא גם נשים בהריון ומי שנוטל אנטיביוטיקה מסוג טטראציקלינים, ויטמין A למחלות עור וסטרואידים".

לדברי ד"ר רשף, הבדיקה הנוירולוגית של החולים היא לרוב תקינה, אך בדיקת קרקעית העין היא זו שנותנת את הסימן הראשון למחלה. "כשרופא העיניים רואה בצקת בקרקעית העין עולה החשד ללחץ תוך מוחי מוגבר. כששולחים את החולה ל־CT שמראה שאין שם גידול או דימום, החשד מתגבר. אבל הבדיקה האבחנתית היא של נוזל השדרה: כשהנוזל עצמו תקין אבל הוא יוצא בלחץ גבוה".

עם אבחנת הבצקת בקרקעית העין, ואחרי שבוצע CT שהיה תקין, נשלחים החולים גם לביצוע בדיקות MRI (תהודה מגנטית) ו־MRI של ורידי המוח, לשלילת הפרעות אחרות במבנה המוח או חסימות של כלי הדם שם. לעיתים החולים גם עוברים אולטרסאונד של עצבי הראייה, שמראה עיבוי של עצב הראייה עקב חדירת עודפי נוזל השדרה לתוכו.

לנקז את הנוזלים

החלמה מלאה בזכות התרופה

לפיכך הטיפול העיקרי הוא בתרופה בשם דיאמוקס (אצטגולאמיד). התרופה מפחיתה את כמות נוזל השדרה ומקטינה את הלחץ של נוזל השדרה במערכת העצבים. רוב החולים מגיעים לשיעורי החלמה גבוהים באמצעות התרופה, עד שפעמים רבות המחלה חולפת לגמרי.

עבור חולים שאצלם הטיפול התרופתי הזה לא יעיל מספיק מוסיפים הרופאים טיפול בתרופות סטרואידיות, שמפחיתות תהליכי בצקת בגוף. הבעיה היא שהסטרואידים, כחלק מתופעת הלוואי שלהם, עלולים בעצמם לגרום להחרפת המחלה אצל חלק מהמטופלים.

כ־10% מהחולים לא מגיבים לטיפולים הקיימים ונכנסים למצב של לחץ מוגבר כרוני. "אצלם המחלה מאיימת בעיקר על תפקודי הראייה", מסביר ד"ר רשף. "במצב כזה עלול להתפתח ניוון של עצב הראייה. לכן אם קיימת הידרדרות בראייה, הטיפול היחיד שנותר עבורם הוא יצירת דלף (שאנט, צינורית שמוחדרת בניתוח) ממערכת העצבים, כך שנוצר טפטוף של הנוזל לחלל אחר בגוף".

יחד עם הטיפול הרפואי מצווים כל המטופלים להתחיל בדיאטת הרזיה ובפעילות גופנית. חלק מהמחקרים הראו שהפחתה במשקל מפחיתה משמעותית גם את הלחץ המוגבר. עם חלוף התסמינים נדרשים החולים להמשיך במעקב רציף אצל רופא העיניים לבדיקה שגרתית של קרקעית העין ולאיתור סימנים חדשים ללחץ מוגבר או הפרעות ראייה נוספות.