אחרי בוש אין סיבה לחשוש מאובאמה
חלק חשוב ממה שקרה בלבנון 2006 ובעזה 2008 אפשר לזקוף לחובת מדיניות בוש במזה"ת. זה הזמן לבחון את עקרונותיו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות
די נמאס לקרוא את דברי ההסתה נגד ברק חוסיין אובאמה (חוסיין, אז מה?), שאינם מבוססים על עובדות אלא על פחדים, דעות קדומות וגזענות לשמה.
ארה"ב השמרנית עשתה בחודשים האחרונים צעד מדהים קדימה: במקרה של ברק אובאמה הפכו המצביעים הדמוקרטים לעיוורי צבעים לחלוטין. בעיני ההמונים שתומכים בו הוא אינו מועמד שחור. הוא מועמד אמריקני, וכעת נותר רק להכריע בשאלה קטנה: האם האיש הזה מסוגל להיות נשיא ארה"ב.
האמת היא שאין שום מוסד המכשיר אנשים להיות נשיאי ארה"ב. ג'ורג' בוש קיבל הכשרה במקום הקרוב ביותר לבית ספר לנשיאים: אחרי הכל אביו כיהן כנשיא והוא עצמו שימש בתפקיד ביצועי של מושל מדינת טקסס. אבל פחות מ-11 חודשים לפני שהוא עוזב את הבית הלבן, הפופולאריות שלו בשפל (כ-30 אחוז), 150 אלף חיילים אמריקנים תקועים בעיראק והכלכלה מקרטעת. גם בימים של שביתת הכותבים לטלוויזיה ותעשיית הסרטים, בוש המשיך להוות מעין שאינו יבש לבדיחות של מגישי תוכניות הבידור הליליות.
אלה בינינו שמעריכים את ידידותו הגדולה לישראל, והוא אכן ידיד גדול, אסור שיעברו לסדר היום כשמונים את הנזקים האדירים שבוש עצמו גרם לישראל, בתביעתו בשם הדמוקרטיזציה של המזרח התיכון לפיה חמאס ישתתף בבחירות לרשות הפלסטינית. זאת בניגוד לרצון ישראל וההנהגה הפלסטינית. את התוצאה אנחנו משלמים עד היום.
אסור לשכוח גם שמלחמתו השלומיאלית בעיראק החלישה אותה, הפרה את מאזן הכוחות בינה לבין איראן והפכה את האחרונה לכוח הבולט במזרח התיכון, כשהיא מתקרבת בצורה מפחידה לייצור פצצה גרעינית. חלק חשוב ממה שקרה בלבנון 2006 ובעזה 2008 אפשר לזקוף לחובת פרי הבאושים של מדיניות בוש במזרח התיכון.
לפי הסקרים נותרו שני מועמדים רלוונטיים: אובאמה ומקיין. שניהם יהיו נשיאים אוהדים של ישראל, שאף יבינו את צרכיה. אובאמה בעל עמדות יותר שמאליות ומוכן לדבר עם אויבים. מקיין בעל עמדות ניציות מובהקות, שמצהיר שמלחמה זה רע אבל איראן גרעינית - זה עוד יותר רע.
האם מכאן ניתן ללמוד למי מהשניים יהיה בסופו של דבר האומץ להורות על פעולה צבאית נגד איראן? התשובה שלילית. על פניו נראה שמקיין הוא מועמד אידיאלי לישראל בשנים שבהן נצטרך להתמודד עם האיום האיראני, אבל הוא גם אימפולסיבי ומסוגל להתעמת איתנו כשדברים לא יתנהלו על פי דרכו.
כמו כל נשיא אמריקני לפניהם, שניהם תומכים בפתרון של שלום תמורת שטחים, על בסיס גבולות 1967 עם תיקונים בטחוניים נדרשים. זוהי העמדה האמריקנית הבסיסית והיא נכונה לשתי המפלגות.
הסיוע הבטחוני השנתי לישראל, שעומד על כשלושה מיליארד דולר, מובטח עד שנת 2019 (תודות לנשיא בוש). ארה"ב קושרת עצמה בהתחייבויות לישראל בתחום פיתוח מערך הגנה אווירי נגד טילים ורקטות בטווחים שונים. ויש קונגרס אוהד בצורה כמעט מוחלטת לישראל.
לחששות בארץ מאובאמה אין נכון לעכשיו כל אחיזה במציאות. בנושאים הקשורים לישראל לסנאטור מאילינוי יש רקורד הצבעה ללא דופי בסנאט. הוא גם הוביל חקיקה להגברת הסנקציות הפיננסיות על איראן בנושא הגרעין. גישתו שתומכת בדו שיח עם אויבים מרמזת על כך שהוא יהיה פעיל יותר מבוש במאמץ להשיג שלום. לשולחן הדיונים הוא יגיע עם העקרונות שעליהם הצהיר: שמירה על יתרונה האיכותי הצבאי של ישראל ומחויבות אמריקנית לבטחונה, וכן ראייתו את ישראל כמדינה יהודית. נושא הפליטים ייפתר לדידו במסגרת המדינה הפלסטינית.
יהודים רבים מקיפים אותו במטה הבחירות. עמדותיהם הפוליטיות נוטות למרכז ושמאלה מבחינת המפה הפוליטית בישראל, והם מאמינים שעקרון שתי מדינות לשני עמים הוא הסיכוי של מדינת ישראל לשמור על זהותה היהודית ואופיה הדמוקרטי. זו בדיוק הסיבה לכך שגורמים בימין הקיצוני מנסים להוביל מסע של הפחדה אינטרנטי נגד ברק חוסיין אובאמה.
לפנייה לכתב/ת 
טוב לישראל. אובאמה
צילום: AFP
מומלצים
