כבודה של אשה - בכיס התוקף
לגבר שלוקח בכוח מאשה דבר שלא התכוונה לתת לו מבלי לברר מה יהיה המחיר לכך, יש להגיש חשבון בהליך משפט אזרחי. הסכום שנדרוש ישקף את הכבוד שכל אשה רוחשת לעצמה
ערב יום האשה 2008 שוב נוכחנו עד כמה מערכת המשפט בנויה עבור גברים ולמענם. למרות ההתקדמות במצבנו במאה השנים האחרונות, אנו הנשים עדיין מודרות מהון, שלטון ומשפט.
יום האשה מצויין הפעם בצילן של פרשות משפטיות כואבות מאוד עבור נשים: מעשה מגונה בכוח שאין בו קלון, אונס והטרדה מינית שיש ויכוח אודות אותו קלון לגביהם. בעידן הכלכלה הגלובלית, כשרק הכסף מדבר - שכרינו עדיין נגזר משכרם של גברים, אימהותנו נחשבת לרועץ בקידום הקריירה ועדיין משריינים לנו מקום במפלגה. פלא שאפילו זכותנו למשפט צדק תמיד נגזרת מזכותו של הגבר לשם טוב?
כשאשה נפגעת בגופה ובכבודה היא ניצבת בפני צומת דרכים. דרך אחת סלולה ומסודרת היא הדרך הפלילית, ודרך אחרת מטושטשת ואפלה, הרי היא הדרך האזרחית נזיקית. לחברה היה תמיד נוח להטיף לנו מהו הדבר הנכון לעשותו (הגשת תלונה במשטרה) ומה הדבר הלא נכון (לדרוש פיצוי כספי). החברה תמיד מטילה ספק במניעיה ובאמינותה של מי שלא פונה למשטרה להגיש תלונה.
אך האמת היא שממש לא מומלץ לנשים לצעוד בכיוון הפלילי. המשטרה והפרקליטות רואות בנו אינסטרומנט בתיק החקירה ותו לא. אז למה שנסתכן ונהיה א', שזהותה מושחתת ומוסתרת בבושת פנים? למה לנו להיכנס מלכתחילה למצב שבו אמינותנו תוטל בספק?
אחרי שגבר פגע בגופה, בנפשה ובכבודה, אשה מבקשת לעיתים נקמה ולעיתים היא מבקשת פיצוי הולם לנזק שנגרם לה ולנזקים שעוד נכונו לה, כמו איבוד מקום העבודה, טיפולים נפשיים, בעיות בתקשורת בינאישית וגם בזוגיות ובפריון.
אך החברה אינה מעודדת אותנו לתבוע את הפוגע בערכאות אזרחיות נזיקיות, למרות שזו הדרך הטובה ביותר בה אשה פגועה יכולה להשיג את מטרותיה: במשפט פלילי נדרשת הוכחה של 90% מעבר לספק סביר ואילו במשפט אזרחי מספיק להראות רק 51%. עליה לעורר את הספק שאכן המקרה קרה ובכך גוברים סיכוייה להשיג את מלוא תביעתה. אשה המבקשת להכאיב לגבר הפוגע, צריכה להכאיב לו במקום החשוב לו ביותר - בכיסו וברכושו. עליה לתבוע ממנו פיצויי ממון שיזיקו לו וייטיבו איתה.
יש שיאמרו כי תביעת פיצוי כספי מרמזת על כך שיש מחיר למעשה המיני הפלילי. לכל אלו ראוי להשיב בראש מורם וללא מורא, נכון. יש מחיר ואותו קובעת האשה הנפגעת, לפי אומדנה הרגשי – כגובה הזוועה שחוותה, כך גובה הפיצוי.
כך ייעשה לגבר שלוקח מאשה דבר שלא התכוונה לתת לו. הוא לוקח בכוח ומבלי לברר מה יהיה המחיר. ובכן, את החשבון אנו צריכות להגיש בבית המשפט בערכאה האזרחית. הסכום שנדרוש צריך לשקף את הכבוד שכל אשה רוחשת לעצמה, את הכבוד שבית המשפט רוחש לה כאדם, את עוצמת הכאב והזוועה שגרם לה הפוגע. אלו הפרמטרים שיקבעו את גובה הפיצוי. כמה שווים רגעי האימה בהם שכבה ילדה תחת גופו המיוזע של סבה? השבוע קבע בית המשפט שסב כזה ישלם לנכדתו פיצוי של 50,000 שקל. זה מה ששווים נעוריה? זה המחיר של אלפי שעות ספת פסיכולוג המצפות לה? זהו מחיר הבושה שנגרם לה?
הדרך המוצעת כאן איננה סלולה עדיין. מערכת המשפט שבנויה אף היא לשיטתם ולכיסם של גברים מתבצרת מאחורי חומת זכוכית ומערימה מכשולים כלכליים על גישתן של נשים להיכלי הצדק.
טוב יעשה אם כן המחוקק, אם יקבע כי בתביעות אזרחיות בגין פגיעה מינית מכל סוג, תהא האגרה בלתי תלויה בסכום התביעה.
רוני אלוני-סדובניק, משפטנית ומייסדת חברה כלכלית לנשים. מכהנת כיו"ר המטה למאבק בסחר בנשים ופעילה במרכז המשפטי לילדים ולנוער
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
