מפקירים את ביטחוננו בשם שיקולים זרים

ממשלת ישראל רשאית למקד את הזעם והתגובה על הפיגוע הרצחני בישיבת מרכז הרב במחבל ובחמאס, ואף לטעון להגנתה, ובצדק, כי אין ביטחון והצלחה של מאה אחוזים במלחמה בטרור, וכי יש להוקיר את השקט היחסי של השנים האחרונות בירושלים, הודות למערכת הביטחון. אך ממשלת ישראל לא יכולה לטעון כי עשתה את שמחובתה ואת שביכולתה להגנת תושבי ישראל, מול האיום הקיים והאפשרות של הסלמה בפעילות הטרור מיהודה ושומרון.

ראשי ממשלות ישראל, שרון ואולמרט, שרי הביטחון שלהם ושרי ממשלותיהם, כשלו באחריותם לתת מענה ביטחוני. זאת לא רק מפני שטעו בשיקולים ביחס להתמודדות עם החמאס ולהשלכות הפעילות הצבאית בעזה על האזור כולו, בהיעדר תהליך מדיני משמעותי ובהיעדר נכונות לנקוט בפעולה שתביא ליציבות הנדרשת לתהליך כזה. חמור מכך: הם חטאו כששיקולים זרים ולחץ פוליטי פנימי גברו על הצורך במענה ביטחוני הולם.

הם מועלים באמון הציבור כשהם בוחרים במודע לא להשלים את הגדר, לקבוע אותה בתוואי המסכן לא פעם את הכוחות, נמנעים מהשלמת ההיערכות הביטחונית במעברים, קובעים עשרות שערים חקלאיים שמסכנים את חיילי צה"ל עקב חמדנות האדמות הפלסטיניות, מביאים לפגיעה מיותרת בפלסטינים שמלבה טרור, נמנעים ממימוש ההבטחות המדיניות לחיזוקו של אבו מאזן, והכל תוך בזבוז אדיר של כספי הציבור.

שבע שנים תמימות חלפו מתחילת האינתיפאדה השנייה ועדיין 40% מתוואי גדר ההפרדה לא הושלמו. ראשי הממשלה ושרי הביטחון נמנעים מסגירת הפרצות בגדר עקב רצונם לצרף יישובים נוספים או לספח אדמות פלסטיניות לשטח שממערב לה. כך לדוגמא הפירצה בבית איכסא, ממנה יצא בזמנו מחבל לכביש מספר 1, למרות שבג"ץ פסק את דברו כבר לפני ארבע שנים. כך נותרה פירצה של קילומטרים במזרח ירושלים, עקב החשש להשאיר את מרחב מעלה אדומים מחוץ לגדר ולגבולות הקבע. עם זאת, ישראל חוזרת ומצהירה כי השיקולים לתוואי הגדר הינם ביטחוניים בלבד.

העובדות לא הפריעו למקורביו של אולמרט להאשים אחרים באי סגירת הפרצות בעקבות חדירת המחבל שהתאבד בתחנה המרכזית בתל אביב ב-2006. גם הבטחתו והנחייתו לסגור מייד את כל הפרצות היו בחזקת "חתימה על הקרח" שנוצלו לא מזמן על ידי מפגעים מחברון שהגיעו לדימונה. היעדר התקציב להשלמת הגדר מותיר גם על כנם קטעים שפסל בג"ץ בגין חוסר מידתיות, שיקולים זרים ואף משום "שהוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי". בג"ץ ממתין מזה 22 חודשים! לתשובת המדינה ומערכת הביטחון כדי לפסוק ביחס לתוואי סביב למעלה אדומים, אך לשר הביטחון, זה שהאשים לפני שנים את שרון ש"אילו קמה הגדר היה נחסך מותם של מאות ישראלים..", לא אצה הדרך לענות לבית המשפט. לא עונים ואף לא בונים. מזה ארבעה חודשים כל העבודות במרחב התפר פסקו.

מדינת ישראל השקיעה למעלה מ-13 מיליארד שקלים בפרויקט מרחב התפר. אך למרות הסכום האגדי הממשלה לא הקצתה את התקציב הנדרש לאמצעי בידוק במעברים שבגדר, והפכה אותה ל"פיל לבן". הסיבה אינה כלכלית אלא פוליטית. הממשלה אינה רוצה להתעמת עם המתנחלים המתגוררים ממזרח לגדר ולהחיל עליהם את הבידוק הביטחוני הנדרש, שעלול להוביל לעימותים במעברים או לנטישה של ההתנחלויות. התוצאה: הפקרות בלתי נסבלת שנוצלה בקלות לפני כשנה למעבר משאית תופת מקלקיליה שבנס לא הצליחה להתפוצץ בתל אביב.

הפלסטינים ממודרים מהכבישים הראשיים משום שאלו מובילים למעברים המופקרים לישראל. ירושלים "המאוחדת" חבוקה בחומה משום שהמדינה הודיעה לבג"ץ כי לזו "הביטחונית" לכאורה, "יש השלכות מדיניות". לפיכך, פעילי השטח של החמאס השולטים במזרח ירושלים נהנים מחופש תנועה למערבה ולתוך ישראל ללא כל בקרה. במקרה של הסלמה במזרח העיר, ייאלצו כוחות הביטחון לפלס את דרכם דרך שכונות ערביות בוערות רק כדי להגיע לחומה המפרידה בין פלסטינים לפלסטינים, שהתוואי שלה נקבע כדי לקדש את הגבולות הבלתי הגיוניים של הבירה.

בשל מאות המחסומים אין ביכולתה של הכלכלה הפלסטינית להשתקם ואף לא לקלוט את ההבטחות והתרומות האחרונות של ועידת פאריס.

אירועי עזה האחרונים - הריסת החומה בפילדלפי והמבצע האחרון בתגובה לירי הגראדים על אשקלון, מעידים על קוצר הראייה המדהים של הממשלה ביחס להשלכות של המתרחש בעזה על הגדה המערבית ועל מדינות האזור. האשליה כי נוכל לרסק את שלטון החמאס בסגר ובכוח מבלי להקים עלינו את הפלסטינים בגדה, שמזלם לא שפר עליהם בהרבה מאחיהם ברצועה, וגם להתחמק מהחרפת היחסים עם מצרים ולהצליח אף לצלוח את דעת הקהל העולמית כשמעלים רעיון תעתועים להפגיז משגרי קאסם גם בריכוזי אוכלוסייה - היא בלתי סבירה בעליל.

זוהי מציאות בעלת מגמה ברורה, שבהיעדר תהליך מדיני משמעותי עם אבו מאזן תוביל בהכרח לקריסת המעט שנותר מהפתח ומהרשות ישירות לידי החמאס. כוחו במזרח ירושלים, בדרום הר חברון ובמקומות נוספים נמצא כל הזמן בעלייה. לאולמרט וממשלתו עדיין יש היכולת לתרגם את המדיניות המדוקלמת למציאות אחרת בשטח, גם אם לא תוכל להתחמק מנכונות אמרתו של אבא אבן ש"ממשלות נוטות לקבל את ההחלטות הנכונות לאחר שמיצו את כל שאר האפשרויות".