כל העבר עוד לפנינו
"קדימה, תריץ אחורה", סרטו החדש של מישל גונדרי, לא חף מחורי עלילה משונים ודיאלוגים מתקתקים מידי, אבל רוח השטות של גונדרי, בחור שעדיין נלהב מקולנוע כמו סטודנט שנה ב', מגייסת אותו כדי לומר דבר מה נוסטלגי להפליא על המדיום עצמו
בשנתי הראשונה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, כשעוד הייתי נערה תמה, זכת עיניים וטהורת לבב, ניגש אלי תלמיד שנה ב' אפלולי למראה והציע לי לשחק באחד התרגילים שלו. בלי לדעת למה אני מכניסה את עצמי הסכמתי מייד, מוחמאת, סומק ורדרד של התרגשות על לחיי הרכות.
למחרת מצאתי את עצמי על דיונה נשובת רוחות, משמאל לטיז-אל-נבי, בלי הרבה בגדים, עם כמויות איפור שלא היו מביישות זונה תאילנדית מזדקנת, עוף קפוא, מסמרים ופטיש. בעוד המצלמה מטרטרת נדרשתי לדפוק את המסמרים בעוף, מאחורי עמד בחור לבוש שחורים עם כנפי קרטון ומסכה של ג'ייסון יום שישי ה-13, הקייטרינג הסתכם בשקית במבה ובקצת חול וכולנו עשינו חיים משוגעים ונהנינו מעצמנו בטירוף.
ג'ק בלאק ומוס ד'ף. משחזרים באמצעים הדחוקים את "מכסחי השדים"
"קדימה, תחזיר אחורה" סרטו החדש של מישל גונדרי, במאי "שמש נצחית בראש צלול", חדור כולו באותה רוח שטות אוהבת שאנשים מסוימים מתמלאים בה כשהם בנוכחות מצלמה: לפניה, מאחוריה, מצדדיה, זה לא ממש משנה. גיבוריו הם ג'רי (ג'ק בלאק, מצוין כתמיד ומרוסן יחסית) שעובד במגרש מכוניות ומשוכנע שהממשלה מנסה להמיס לו את המוח באמצאות קרינת גלי מיקרו ממפעל החשמל שרובץ מחוץ לקרוון שלו, ומייק (מוס דף, מרוסן טיפה יותר מידי) יתום רפה שכל מעט, העובד בחנות הווידיאו של מר פלצ'ר (דני גלובר).
כשג'רי מנסה לחבל במפעל החשמל כדי להגן על מוחו מפני הקרינה מתרחשת תאונה מוזרה וכשהוא מגיע לחנות הווידיאו הוא ממגנט את כל הקלטות ומוחק אותן. הלקוחות זועמים ולג'רי ומייק אין ברירה אלא לצלם מחדש את כל הסרטים, באמצעים שאינם מתקדמים יותר מפטיש, מסמרים ועוף קפוא. זוהי הנקודה בה הסרט מתחיל להמריא על כנפי דמיונם של השניים, שמשחזרים את "מכסחי
הגרסא שלהם הופכת ללהיט היסטרי בשכונה ואנשים מתחילים להופיע ולבקש גרסאות לסרטים האהובים עליהם, משתתפים בהסרטה כניצבים ובאופן כללי, הופכים את הצמד לכוכבים. ברקע מתנהל מאבק בעירייה, המבקשת להרוס את המבנה הישן בו שוכנת חנות הווידיאו ובעורכי דין הוליוודיים חלקלקים, שבראשם סיגורני ויוור, המבקשים לתבוע את הצמד על הפרת זכויות יוצרים ופיראטיות.
מועד ההריסה של הבניין מתקרב וכל הגרסאות ה"מושוודות" (מלשון שוודיה, שהיא מולדת הגרסאות של ג'רי ומייק, לטענתם) נגרסות תחת גלגליו של מכבש כבישים. כמוצא אחרון שיאפשר להם אולי לגייס מספיק כסף כדי להציל את הבניין, מחליט הצמד לגייס את השכונה ולצלם סרט מקורי, משלהם, על חייו של אגדת הג'אז המקומית, פאטס וולר.
געגועים למה שלא יהיה
שיתוף הפעולה המוצלח מאוד בין גונדרי לבין צ'ארלי קאופמן ב"שמש נצחית בראש צלול" רק הוכיח מה הוא יכול לעשות עם תסריטאי טוב לצידו. מנגד, הסרטים שהוא כותב חלשים יותר, ו"קדימה, תריץ אחורה" אינו יוצא מן הכלל. בלי קשר לאווירת המוזרות הנחה על סרטיו והופכת הכל לאפשרי (כמו התאונה המשונה של ג'רי), סובל "קדימה, תריץ אחורה" מכל מיני חורי עלילה משונים ומדיאלוגים מתקתקים מידי.
גונדרי. משחק עם המציאות והבדיה כאוות נפשו בטריטוריה מוכרת
אבל הכל שווה בשביל הרגעים בהם המוזרות של גונדרי עושה קפיצה קוונטית אל המבריק, כמו הקטע בו ג'רי משתין את כל המגנטיות שלו החוצה (באופן מילולי לגמרי) או הקליפ שיצר גונדרי מהגרסאות המושוודות של הצמד, שמכיל מחוות עצמיות כמו גרסא לסצנה מ"שמש נצחית" או יציאות אינטר-טקסטואליות משובבות נפש כמו ג'רי, בגילומו של ג'ק בלאק, מגלם את קינג קונג (אחרי שהופיע בגרסתו של פיטר ג'קסון לסרט).
בהתלהבות של תלמיד שנה ב' גונדרי מצייד את יוצרי הסרטים שלו באפקטים מגוחכים להחריד מחד, ומאידך מספיק משכנעים כדי לעורר התפעלות. בצילומי "שעת שיא 2", למשל, שמתבצעים בגן שעשועים, נתלה ג'רי מאחד המתקנים כשמתחתיו מונח לוח עליו מונחות מכוניות צעצוע ומצוירים כבישים, רחובות וגנים, כך שהתוצאה נראית כמעט, אבל בכלל לא, כאילו הוא תלוי מגובה רב.
"קדימה, תריץ אחורה" הוא סרט ספוג בנוסטלגיה ואנכרוניסטיות מכוונת המתרחשות במרחב עירוני דמיוני שבו כולם מכירים את כולם, מעיין עידן תמימות שבו עדיין מתקיימות קלטות ווידיאו וקהילות, שבו הכל אפשרי. התוצאה, שנראית כמו גרסא מושוודת ל"אילו חיים נפלאים" פוגש את "מוכרים בלבד", מצליחה לגייס
את כוחו של הקולנוע כדי לומר דבר מה על עצמו, על הכוח שיש לו לברוא מציאות, לשנות את המציאות ולשפר אותה.
כאן נמצא גונדרי בטריטוריה המוכרת והאהובה עליו, שבה הוא יכול לפרק את העבר ולשחק כאוות נפשו עם הגדרות המציאות והבדיה, או כמו שאומרת מיה פארו, בתפקיד ידידתו המטורללת-משהו של מר פלצ'ר, "זה העבר שלנו. אנחנו יכולים לעשות ממנו מה שנרצה." אווירת המשחקיות הנאיבית הזו, ואהבת הקולנוע השורה על הסרט הן שהופכות אותו לכיף טהור, לא רק לילדים שלא התבגרו או לסטודנטים לקולנוע, אלא גם לכל מי שמתגעגע לקלטות, לקהילות, או סתם מתגעגע.
"קדימה, תריץ אחורה". תסריט ובימוי: מישל גונדרי; שחקנים: ג'ק בלאק, מוס דף, דני גלובר, מיה פארו, מלודי דיאז, סיגורני ויבר
לפנייה לכתב/ת 
