שתף קטע נבחר

צילום: ויז'ואל/פוטוס

"אני מחובר למזוודה, בלעדיה אני מת"

הוא רק בן 25 ועד לפני ארבעה חודשים היה סטודנט נלהב שעסק בספורט כל חייו. היום, סלים לוּאַי, ממוקם בראש רשימת הממתינים להשתלת לב, ובינתיים חייו תלויים בלב המלאכותי שמתקתק בתוך המזוודה שצמודה אליו כל הזמן

במרכז הרפואי שיבא שוכב בימים אלה סטודנט צעיר להנדסה, שחייו עצרו מלכת. סלים לוּאַי, בן 25, מהכפר עילבין, מחובר בצינורות אל מזוודה שחורה המטרטרת ללא הרף ומחזיקה אותו בחיים עד היום בו ייתרם הלב שיציל את חייו ויחזירם למסלול.

 

"בימים הראשונים שקעתי בדיכאון עמוק והתחלתי לחשוב שהדלתות נסגרו בפניי, שהחיים נגמרו לי ואני רק בן 25", אומר לוּאַי, "הסתכלתי על המזוודה וחשבתי 'וואו, לאיזה מצב הגעתי, אני מחובר בצינורות למזוודה'. עכשיו אני צריך להתרגל לזה, בשביל עצמי, בשביל הגוף שלי, בשביל המשפחה שלי ובשביל החיים שלי. בלי זה אני מת. אני חי עכשיו במצב שאין מה לעשות אלא להתרגל לזה".

 

סיפורו מתחיל לפני ארבעה חודשים ברחובותיה הקפואים של מוסקבה, שם למד הנדסה. לוּאַי, בחור בריא שעסק בספורט, נתקף בקוצר נשימה חריף ותשישות מוחלטת. בתום סדרת בדיקות אובחן כחולה במחלת שריר הלב. "אמרו לי שהתרופה היחידה למחלה שלי היא השתלת לב. אבל לא האמנתי. הייתי בטוח שבארץ ימצאו תרופה לכך".


רוצה לקבל כבר לב חדש ולהמשיך לחיות. סלים לוּאַי (צילום: עופר עמרם)

 

כששב ארצה נדהם לגלות שהאבחנה ברוסיה היתה מדוייקת לגמרי. מצבו הבריאותי שהתדרדר במהירות הביא את הרופאים להשתיל בגופו לב מלאכותי. מכשיר שהופך את הלב לצינור המעביר את הדם אל שתי משאבות חוץ גופניות שמחליפות את פעולתו.

 

הלב בגד בך ואתה רק בן 25. איך מתמודדים עם זה?

"ההורים והחברים שלי תומכים בי ונותנים לי כוח. הם אומרים לי שיהיה טוב ומזכירים לי שהעולם מתקדם והרפואה מתקדמת, היום ישנם פתרונות לבעיות לב. אין לי מה לעשות אלא להאמין. אני חי בשביל לא לעשות רע להורים שלי, אני פוחד מהדמעות של אמא שלי. אני צעיר, אני אוהב את החיים ויש לי מה לעשות בחיים האלה. אני רוצה לחיות ואני מקווה להתגבר על המחלה. אם לא יימצא לב בישראל אני אלך ואקנה לב במקום אחר".

 

אתה כועס?

"אני כועס על הטבע, על החיים האלו. עוד לא הספקתי שום דבר בחיים ואני רוצה להספיק לחיות. עכשיו אני חולה במחלה הזאת ונשאר לי לקוות שיהיה טוב".

 

אתה חושב לפעמים 'למה דווקא אני'?

"כל הזמן. אני לא רוצה בעיות לב. אני אתאיסט מוחלט ואני מאמין בכוח שלי, ברפואה ובפרופ' ג'יי לביא (מנהל היחידה להשתלות לב, גב"נ). באמונה הזאת התחלתי לחזק את המצב הנפשי שלי".

 

מה החלום שלך?

"למצוא לב. רק לזה אני יכול לקוות היום".

 

וחלומות על העתיד הרחוק?

"בינתיים אני לא חושב על כלום. רק למצוא לב ולהתגבר על זה. יש עוד שיקום ויש לי זמן לראות איך הגוף מתנהג עם הלב החדש. יש לי עוד זמן לחשוב על מה שיהיה אחר כך".

 

לוּאַי נמצא בראש רשימת החולים הממתינים להשתלת לב בישראל המונה 113 חולים, שבעה מהם מאושפזים ותלויים לחלוטין בתרופה תוך ורידית המאריכה את חייהם עד לתרומה המיוחלת. סיטואציה מפחידה ומלחיצה שבה תקתוק מחוגי השעון הופך לקולני עם כל יום שעובר ללא תרומה. "אני תמיד אומר לכל מועמד להשתלה שהחלק הכי קשה הוא החלק של ההמתנה, שום דבר לאחר ההשתלה לא ישתווה לזה", מספר פרופ' ג'יי לביא, מנהל היחידה להשתלות לב בשיבא, ומציין כי אחד היסודות להחלמה מוצלחת נעוץ בשמירה על אופטימיות וחשיבה חיובית מצד החולה, "ההשפעה היא עד רמת התאים אפילו".

 

לוּאַי מודע היטב למשמעות מצבו הנפשי, "הלב זה החיים. אני מאמין שלו נקטעה לי הרגל היה לי קשה יותר מבחינה נפשית לעומת המצב היום עם הבעיה בלב. אני מבין שאם המצב הנפשי שלי יהיה גרוע אני אמות. בגלל זה אני מתגבר ומביא את המצב הנפשי שלי ל - 100%", הוא אומר.


שניים עם גורל אחד. לואי ווייזר מלווים בלבבות שלהם (צילום: עופר עמרם)

 

כשאנחנו מדברים על שגרת היום-יום האפורה במחלקה, הציפייה מורטת העצבים להשתלה, הרחצה במיטה באמצעות ספוג בלבד על ידי איש צוות, האוכל, הניתוק מהמשפחה והחברים ומעל הכל - געגועיו העזים לאימו שנותרה בכפר ונבצר ממנה לבקרו, ניתן להבחין בסדקים במעטה האופטימי שהוא כה משתדל לשמור עליו.

 

"התרגלתי. אני יודע שאני חולה עכשיו וחי עכשיו בבית החולים". חוזר לוּאַי במהירות אל התלם שקבע לעצמו, "אם אני רוצה כל יום להעציב את עצמי, לבכות ולחשוב כמה אני חולה, אני אמות מצער. אני אדם צעיר ואני יכול להתגבר על זה, יש לי גוף חזק, אני אופטימי ומקווה שימצאו לב".

 

בחדר אחר במחלקה שוכב יצחק וייזר, 62 מלוד, גם הוא מחובר ללב מלאכותי וממתין בדריכות להשתלה. "הוא הגיע לשיב"א מאסף הרופא כשהוא מונשם ונותרו לו שעות ספורות לחיות", מספר פרופ' לביא, "למרבה מזלו התקף הלב פגע רק בחדר השמאלי והחדר הימני של הלב המשיך לתפקד. בגלל זה ניתן היה להשתיל לו מכשיר הרבה יותר קטן וסימפטי".

 

"זאת הרגשה לא טובה". אומר וייזר שהתעורר מהתקף הלב אל המציאות החדשה והמסוכנת. את ימיו בבית החולים הוא מעביר בהליכה בטלה במסדרונות, מחכה בקוצר רוח לחזור לחייו, "בעזרת השם עם הלב החדש כשאני ארגיש יותר טוב, דבר ראשון אני רוצה לחזור לעבוד, במסגרות, בניקיון, במה שיש, לכמה שעות בכל יום", אומר וויזר.

 

בסוף הראיון מבקש פרופ' לביא להנחית את כולנו אל המציאות הקשה, "לא פתרנו את הבעיה. זה לב מלאכותי זמני שכרוך באחוז ידוע של סיכונים שקשורים בהיווצרות קרישי דם, היווצרות זיהומים במקומות הכניסה של הצינורות לגוף וכמובן עלולות להיות גם תקלות מכניות במזוודת ההפעלה. הסיכונים הם ידועים, 20-30% מהחולים שהושתל בהם לב מלאכותי לא זוכים להגיע להשתלה, ולכן עדיף כמה שיותר מהר להיפטר מהדבר הזה ולהגיע אל הצד השני של הגשר, אל השתלת הלב". ניתוח שלא בוצע בישראל מאז דצמבר 2007 בשל המחסור בתורמים.

 

לוּאַי מסרב לעסוק בסיכונים ומבקש לשמור על אופטימיות בזמן שההמתנה עצמה היא שמפחידה אותו, "אם אני אצטרך לחכות עוד תקופה ארוכה אני לא יודע מה יקרה למצב הנפשי שלך. אולי אני אהיה חזק כל הזמן ואולי אשבר? אני רק בן אדם". כשאני מציע לו לפנות ישירות אליכם, הקוראים, הוא מפתיע ומסרב, "אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה ותכתוב ככה שייצא משהו טוב, אבל אני לא יכול לפנות ולבקש לב ממישהו. אני רק מקווה שיימצא לב במהירות".


רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן

 

  • עוד לא חתמתם על כרטיס אדי? עכשיו הזמן! לחצו כאן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סלים לואי. הכל התחיל במוסקבה
צילום: עפר עמרם
פרופ' ג'יי לביא. פתרון זמני בלבד
צילום: עפר עמרם
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים