ביקורת משחק: God of War ל-PSP
קרייטוס מגיע למסך הקטן - ב-God of War: Chains of Olympus, אחד המשחקים המוצדקים והמוצלחים ביותר אי פעם לקונסולת ה-PSP הניידת
התשובה היא כן גדול ומוחלט. קרייטוס מרגיש לגמרי בבית גם על המסך הקטנטן, עם משחק מעולה
אמנם לא הכל מושלם, והמשחק סובל מכמה בעיות, בעיקר עקב מגבלות טכניות של הקונסולה עצמה, אך למרות זאת מדובר באחד המשחקים המוצדקים והמוצלחים ל-PSP הניידת של סוני. חובה.
קראו את הביקורות למשחקים הקודמים בסדרה:
קרייטוס גדול - PSP קטן
כשסוני חשפה את קיומו של God of War: Chains of Olympus בפרסומת קטנה בחוברת ההוראות של המשחק השני ל-Playstation 2, ההתרגשות הייתה רבה. מדובר הרי באחת מסדרות הפעולה המרעננות והמוצלחות של השנים האחרונות, ושני משחקי ה-PS2 הצליחו להפוך במהירות ל"משחקי חובה", שהוכתרו לא אחת כמשחקי הפעולה הטובים ביותר של דור הקונסולות הקודם.
הציפיות, כאמור, היו בשמיים - אך איתן גם החששות. ה-PSP היא קונסולה בעייתית, ובעבר כבר זכינו לראות המרות לא מאוד מחמיאות של משחקים מוצלחים למסך הקטן. הניידת של סוני אמנם מתפארת בכח טכנולוגי מרשים, שיכול להריץ משחקים בגרפיקה דומה לזו של ה-PS2, אך מצד שני מדובר במכשיר מסורבל, עם זמני טעינה מפלצתיים וסידור כפתורים לא נח שמקשה על השליטה במשחקים. אחת מהתהיות הגדולות ביותר בנוגע למשחק הייתה איך המפתחים יצליחו להעתיק את מהלך ההתחמקות של קרייטוס, שה-PS2 בוצע ע"י הסטיק האנלוגי הימני: ה-PSP, כאמור, כולל רק סטיק אנלוגי (ג'ויסטיק) אחד (וגם הוא לא כל כך נח), ו-GoW ללא התחמקות הוא לא GoW שאנשים רצו להכיר.
החדשות הטובות: Chains of Olympus מצליח להתגבר על (כמעט) כל המגבלות הטכניות של המכשיר.
מדובר במשחק שפשוט תענוג לשחק בו: קרייטוס מגיב במהירות וביעילות לכל לחיצת כפתור, וגם שיטת ההתחמקות החדשה, לחיצה על שני מקשי הכתף של הקונסולה ואז שימוש בסטיק האנלוגי היחיד של הקונסולה, עובדת בצורה מרשימה - ויש כאלה שיעדיפו אותה אפילו על השיטה הקודמת.
- קראו עוד: הביקורת על Devil May Cry 4
מה שקדם
למרבה המזל, העובדה שהמשחק החדש עובד לא קשורה רק למערכת השליטה המדוייקת שלו. כל מי ששיחק באחד המשחקים הקודמים ירגיש בבית מהדקה הראשונה של המשחק, וזאת בזכות ערכי ההפקה הגבוהים: סרטוני המעבר המרשימים, הדיבוב האיכותי, הגרפיקה עוצרת הנשימה, עיצוב השלבים המדוייק, הפאזלים המגניבים והאויבים המאתגרים - כולם נמצאים כאן.
סיפור המשחק מקדים את זה של המשחק הראשון (מה שנקרא Prequel) ל-Playstation 2, ומתרחש בתקופה בה קרייטוס עדיין שירת את האלים כ"רוח של ספרטה", ושם את חייו על הכף פעמים רבות כדי לרצות את האלים, שהיו אמורים בתמורה לפטור אותו מהסיוטים הפוקדים אותו מדי לילה בנוגע למשפחתו האהובה. לא אפרט עוד כדי לא להרוס לשחקנים המסורים של הסדרה את הכיף, אבל אגיד שאכן מדובר בכיף טהור, שמרגיש כמו פרק משמעותי ובלתי נפרד מעלילותיו של קרייטוס, ולא כסתם איזה סיפור צד שהמפתחים המציאו כדי להצדיק משחק נוסף.
כדי להשאר נאמנים להסטוריה, נאלצו המפתחים לוותר על כמה מהכוחות האהובים שקרייטוס מקבל במהלך המשחקים הקודמים (שכאמור - התרחשו הסטורית לאחר הנוכחי), כמו מצב "זעם האלים" והקסמים המתקדמים. למרבה השמחה, הכוחות החלופיים שקרייטוס מלקט במהלך ההרפתקה הנוכחית מפצים על כך - במיוחד הנשק השני שתמצאו לקראת סוף המשחק ויהפוך את הקרבות לכיפיים מתמיד. כן - זה אפשרי.
- קראו עוד: האימה מגיעה ל-PSP ב-Silent Hill: 0rigins
עולם אחד - הרבה שלבים
אספקט אחד של הסדרה המקורית שהמשחק החדש לא מצליח להעביר, למרבה הצער, היא
ההרגשה שמדובר בעולם אחד ענקי, ולא אסופה של שלבים ראנדומליים. כבר במשחק הראשון ל-PS2 קרייטוס הסתובב בסביבות עצומות, והגיע בשלבים המתקדמים של המשחק לכל מיני אתרים שעד אז נראו רק ברקע, בקטן - אלמנט שרק התגבר במשחק השני. התחושה הזאת, של עולם חי ואמיתי, היא אחת מאלה שהצליחה לגרום לסדרה להתבלט מעל סדרות פעולה אחרות, שעדיין היו "סגורים" בחדרים ואיזורי משחק סגורים.
ה-PSP, למרבה הצער, כנראה לא איפשר למפתחים לשחזר את התחושה. מדי פעם היא עדיין נמצאת שם, בעיקר באחד השלבים האחרונים שכולל פאזל סביבתי ענק שמשתרע על פני כל השלב, ופתירת החידות "מזיזה" את התפאורה בצורה מרשימה מאוד, אך ברוב המקרים התחושה מסורתית הרבה יותר: יש שלב עיר, שלב צינוק, שלב מתחת-לאדמה וכדומה - כאשר השלבים לא מרגישים קשורים אחד לשני כפי שהיו במשחקים הקודמים.
לעומת זאת, חשוב לציין שכל שלב הוא עולם ומלואו, ומהווה מעין מיקרוקוסמוס של עולם המשחק הענקי במשחקי ה-PS2. במהלך השלבים עצמם תמצאו את עצמכם חורשים עליהם לאורך, לרוחב, ולגובה, מגלים מעברים סודיים, הורסים מדי פעם את הרקעים והופכים אותם לחלק בלתי נפרד מהשלב, פותרים פאזלים סביבתיים שפותחים לכם מעברים לחלקים חדשים וכו'.
זה הקטן גדול יהיה
המשחק סובל מעוד כל מיני בעיות, שרובן קשורות באופן ישיר למגבלות טכניות של הקונסולה, ולמרבה הצער אני לא מדבר רק על קירות בלתי-נראים. יחסית למשחקים הקודמים, יש הרבה פחות אוייבים על המסך בכל רגע נתון. אמנם עדיין יש רגעים עמוסים שקשה לזהות את קרייטוס בין נחילי המפלצות, אך הם נדירים מדי ורחוקים מדי. רוב הזמן תילחמו בלא יותר מחמישה, מקסימום עשרה אוייבים בבת אחת, ולמרות שהאוייבים פועלים חכם ויציבו אתגר ממשי גם בדרגת הקושי הבינונית - לא היה מזיק קצת יותר אקשן.
גם הבוסים, למרבה הצער, נדירים למדי. מהרגע בו תנצחו את המפלץ הענקי בסוף השלב הראשון עד שתפגשו עם הבוס הבא יעבור יותר מחצי משחק. זה מצער בעיקר כי מי שיתמיד ויצפה בסרטוני "מאחורי הקלעים" הנפתחים כבונוסים לאחר שתסיימו את המשחק, יגלה שלמפתחים היו רעיונות רבים שלא נכנסו למשחק, שכללו גם מספר לא מבוטל של בוסים שנראים טוב מדי בכדי להיות אמיתיים - וככאלה ננטשו על שולחן השרטוטים.
השורה התחתונה
שלא תבינו אותי לא נכון. למרות הבעיות הנ"ל, Chains of Olympus הוא משחק מעולה,
שכל בעל PSP חייב, פשוט חייב - לרכוש לעצמו. מכיוון שסביר להניח שזו הפעם האחרונה בה אנחנו רואים קרייטוס עד מינימום 2009, אני נוטה להמליץ גם למי שעדיין לא רכש PSP לשקול את העסק ברצינות, או לפחות למצוא מהר מהר חברים עם הקונסולה הניידת. לפספס משחק כל כך מוצלח זה סוג של פשע.
משחקי חובה נוספים ל-PSP:
הטוב
- הגרפיקה הטובה ביותר על ה-PSP
- משחקיות מדויקת ומוצלחת
- מרגיש כמו משחק God of War של ממש
הרע
- מעט מדי אויבים על המסך בכל רגע נתון
- השלבים פחות מורכבים מבמשחקים הקודמים
והמיתולוגיה
- המשחק מתיישב טוב כהקדמה לאירועי God of War המקורי, ומרגיש כמו חלק אינטגרלי מסיפורו של קרייטוס.
ביקורת קודמות:
- Pursuit Force ל-PSP
Silent Hill Origins - רק למעריצים
לפנייה לכתב/ת 
