בזכות הקבלה האלטרנטיבית
לרגל יציאתו לאור של כרך ”הזוהר” בסדרה החגיגית ”עם הספר,” לוקח אותנו הרב אוהד אזרחי לטיול בעקבות הקבלה ומאיר את החיבור המתקיים בין הטבע ובין סודות התורה
מי מכיר באוצר התרבות היהודי ספר שבו החכמים אינם יושבים בבית המדרש ולומדים תורה, אלא מהלכים בטבע ומחדשים תורה שנובטת מאותו רגע מסוים, תוך שהם פוגשים בעלי חיים, לנים במערות או תחת אילנות השדה, משוחחים עם ישויות מטפיזיות ועם פועלים פשוטי יום, ופעמים רבות עורגים אל השכינה, הנדמית להם כדמות אישה אלוהית ומסתורית?
כל אלה מתקיימים בספר הזוהר, אחת מן היצירות החשובות ביותר שנכתבו במסורת החוכמה היהודית, ואחת מאבני היסוד של תורת הסוד העברית הידועה כ"תורת הקבלה."
ספר הזוהר - שמבחר מן הסיפורים והאגדות המופיעים בו יצאו כעת ככרך מיוחד בהוצאת "עם הספר" של ידיעות אחרונות -הוא ללא ספק אחד מן המקורות רבי ההשראה והמפתיעים ביותר בספרות העברית. יש בו אגדות קסומות, חלקן רוויות הומור יהודי דק, בצד סודות קבליים עמוקים, מסורת הנשענת על יסודות עתיקים בצד חירות החידוש והיצירה, המתחדשת לחכמים בכל רגע ובכל מקום.
כידוע, מאז שהתפרסם הספר, בכתבי יד במאה הי"ג, ניטשו מחלוקות גדולות ביחס לזהות מחברו. היו שסברו כי רבי משה דילאון עצמו - אותו מקובל ספרדי שסיפר כי מצא ספר עתיק והוא מעתיק ממנו ומפיץ קונטרסים - הוא שחיבר את החיבור עצמו, וכתב אותו כאילו רבי שמעון בר־יוחאי וחבורת תלמידיו בארץ ישראל של המאה השנייה לספירה הם המחברים.
אך היו גם שהאמינו לדברים הכתובים בספר עצמו וייחסו את חיבורו לרבי שמעון בר־יוחאי ההיסטורי. כיום - כשתופעת התיקשור הופכת כה מקובלת בישראל - כבר אפשר לקבל את הדעה שאחדים מן המקובלים אחזו בה, והיא כי רבי משה דילאון כתב את החיבור באמצעות תיקשור עם נשמותיהם של רשב"י וחבורת תלמידיו, ולכן החיבור אמנם נרשם במאה הי"ג, אך הרוח הנושבת בו מוצאה בחבורת המיסטיקאים התנאים של המאה השנייה.
מחקרים חדשים, של הפרופסורים משה אידל ויהודה ליבס מהאוניברסיטה העברית, מצביעים על כך שמקורו של הספר בחבורה שלמה של מקובלים במאה הי"ג־י"ד בספרד, הכוללת גם את רבי משה דילאון וגם מקובלים נוספים, שקיימו חוג מיסטי שבתוכו הופיע ספר הזוהר.
מה שמעניין בעיניי הוא שלדברי פרופ' אידל חבורת מחברי הזוהר לא נמנתה עם האליטה הראשונה של היהדות הרבנית של אותה תקופה (בה כיכבו הרמב"ן ותלמידיו,( כי אם על "אליטת משנה." חבורת מיסטיקאים אלטרנטיבית מעט, שאחזה בגישות רדיקליות יותר וחדשניות יותר היא שחיברה את ספר הזוהר, ולא חבורת הרבנים המקובלים השמרנים יותר, שאחזו במושכות הנהגת הציבור.
חוקרת הזוהר מלילה הלנר־אשד, שכתבה מבוא לכרך המדובר, סוקרת את הדברים
בעומק ובחן ומומלץ לקורא המתעניין לא לדלג על המבוא. כך או כך - ספר הזוהר שווה שיקראו בו, ושווה שיסתכלו גם עליו "שלא כפשוטו" - הזוהר מנחה את המקובלים להתייחס אל החכמה האלהית כאל אהובה נסתרת, הטמונה בהיכל, ורק מי שמוכשר בסודות האהבה זוכה לראותה, ליצור עמה קשר עין ולב ולהתוודע אליה. גם ספר הזוהר עצמו - ממתק דבריה של אותה אהובה הוא.
לפנייה לכתב/ת 
