מצרים סובלת: נלחמים על הלחם
מה קורה כאשר מדינה שבה צורכים 270 מיליון פיתות מדי-יום סובלת מעליית מחירים דרמטית? כ-15 בני אדם שילמו בחייהם. בעיתונים כבר קוראים לכך "עליית המחירים המשוגעת" ומזהירים מפני מהומות ענק, כפי שפרצו במדינה על רקע דומה לפני למעלה מ-30 שנה. ומה קורה כאשר התור ללחם שבו עומדות הנשים קצר יותר?
כבר בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר מתחילים להגיע ראשוני הממתינים כדי להבטיח שאיש לא יקדים אותם. אחריהם מתחיל קילוח דק, שהולך ומתגבר עד לכדי שיטפון אנושי זועם. לקראת סוף הלילה, סמוך לחצות, עדיין משתרך תור של כמאה גברים וכמה עשרות נשים בתור מקביל המחכים לתורם. כך נראית אחת התופעות המטרידות היום את מצרים – "מלחמת הלחם", יש המכנים אותה, הפוקדת את המאפיות המוכרות את הלחם המסובסד במצרים.
אל תטעו. לא מדובר בשגרה טורדנית או בחוסר יעילות מקומיות. כבר חודשים הולכת ומתרגשת על מצרים מצוקה אמיתית של עלייה במחירי הקמח והלחם מחד - ומחסור בקמח מאידך, דבר שיוצר קושי אמיתי בהשגת סוגי לחם ופיתות בסיסיים. בשבועות האחרונים הלכו הדוחק והמתיחות והחריפו עד כדי תגרות של ממש ולעיתים לחילופי אש, לא פחות. בימים האחרונים נהרגו בתגרות אלה ארבעה בני אדם בחילוואן שבדרום קהיר. בסך הכל נהרגו בתקופה האחרונה כ-15 בני אדם ב"מלחמות הלחם". אם הסדר הישן לא יושב על כנו במהרה, כדור השלג הזה - כך מזהירים במצרים - עוד עלול לצאת מכלל שליטה.
הסיבה: אינפלציה וניהול שגוי
מה הסיבה לכל זאת? שורת נתונים כלכליים שפורסמו בימים האחרונים שופכים אור על המצב הכלכלי המחמיר אצל שכנתנו מדרום. האינפלציה בשנה החולפת במצרים הרימה ראש והסתכמה ב- 12.5%.
זאת, לעומת 10.5% בשנה שלפניה. לשם השוואה - האינפלציה בשנה החולפת בישראל עמדה על 3.5%, כרבע מגובה האינפלציה המצרית.
גם מצרכי המזון הבסיסיים רשמו התייקרות של ממש. כך, למשל, עלה מחירו של הלחם הלא-מסובסד ב-26.5%, מוצרי החלב התייקרו בכ-20% והשמן עלה בכ-40%. כל זאת, כשיש כאלה, כמו אחמד אל-נג'אר, חוקר במרכז "אל-אהראם" למחקרים אסטרטגיים, הטוענים כי הנתונים קשים אף יותר מאלה אשר מפרסמת הממשלה.
העיתונות המצרית אינה פוסחת על הסיפור ומתייחסת אליו בהרחבה. כך, למשל, פורסמו בשבוע שחלף שורה של מוצרי יסוד שהתייקרו בכ- 122% בשנה האחרונה. "עליית המחירים המשוגעת" מכנים זאת בעיתונות המצרית.
לגל ההתייקרויות ישנן סיבות רבות ומגוונות. הממשלה המצרית טוענת כי מדובר בהתייקרות שפוקדת את כל העולם, בעקבות הביקוש הגובר לחיטה, אולם תנועות האופוזיציה אינן מהססות להפנות אצבע מאשימה ישירות לתפקוד הממשלה – מה שגורם לנשיא מובארק כאב ראש של ממש.
ואכן, הכלכלה לבדה אינה הסיפור במלואו. גורמים העוקבים אחרי הנושא יודעים לספר כי אחת הסיבות היא ניהול שגוי של הסוגיה שהגיעה עד למשבר הנוכחי. כך למשל, בעקבות ההפרטה שפקדה את השוק המצרי בשנים האחרונות, קנו מפעילים פרטיים מספר תחנות קמח. אלה החליטו כי במקום למכור קמח למאפיות שמוכרות לחם מסובסד, הם מעוניינים למכור את הקמח למאפיות שמשלמות טוב יותר ומכינות סוגי לחם יקרים יותר. מכאן קצרה היתה הדרך לצמצום בייצור הלחם ולתורים המתארכים. הממשלה המצרית ניסתה להתמודד במהלך השנים עם המשבר במתהווה במגוון דרכים. בשל העובדה שלא ניתן להעלות את מחיר הפיתה המסובסדת בלי להביא למהומות עזות כפי שאירע בינואר 1977, התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות והקטינו את משקל הפיתה, את הגודל שלה, ומהלו את הקמח שלה בסוגי קמח זולים יותר.
גולשים לקראת פיצוץ?
"אם הממשלה לא תבין עד כמה המצב חמור, הדברים עלולים לגלוש עד לכדי הפיצוץ שאירע ב- 1977", אומר העיתונאי ודובר תנועת "אזרחים נגד התייקרות", מחמוד אל-עסקלאני, הימים האחרונים לרשת "אל-ג'זירה". בדבריו כיוון אל-עסקלאני ל"אינתיפאדת הלחם" שפרצה במצרים ב- 18 בינואר 1977 בעקבות ייקור הלחם וטלטלה את המדינה.
עד כמה המצב חמור ניתן לשמוע מבעלי המאפיות באזור קהיר. "לא עובר יום בלי מריבות שמתפתחות לכדי תגרה", סיפר בעל מאפיה בשכונת עין שמס לסוכנות הידיעות הגרמנית. "האירוע האחרון היה במאפיה סמוכה והתפתח עד לכדי יריות שגרמו לפציעתם של כמה אזרחים".
"רק מספר מועט של אזרחים מצליחים להשיג מדי יום לחם. במקרים רבים מכלים היתר את זעמם במוכר במאפיה", מספר בעל מאפיה אחר, סלאח שמו. "המאפיות מתחילות לעבוד בשעה חמש בבוקר ומקצת האנשים באים להמתין כבר בסביבות השעה שלוש וזאת כדי להבטיח שהם יזכו בלחם". סלאח סיפר כי אין מדובר במצב שנוצר רק בימים האחרונים. "זה נמשך כבר חצי שנה", הוא אומר.
ומה עם האזרחים שממתינים שעות? אלה פשוט אינם יודעים כיצד להתמודד עם המצב המתהווה. "אנו נמצאים עכשיו כבר קרוב לרעב", מספר רדא מחמוד שעומד בתור הארוך. "איננו יכולים לקבל יותר מאשר עשרים פיתות ביום – דבר שאיננו מספיק לצרכיה של משפחה שלמה. זאת, בנוסף לעובדה שאנו גמרים כאן את עצמנו בתור מידי יום". למי שכמויות הפיתות נשמעות גדולות מדי, צריך להביא שמיליונים רבים במצרים מתבססים מדי יום כמעט אך ורק על פיתות ומעט פול ותה עם סוכר (שגם הוא מסובסד), דבר לא מעבר לזה. כשהפיתה מתייבשת ומתקשה, היא לא נזרקת אלא נאכלת כמעין חטיף. אם אין פיתות – אין להם מה לאכול.
ולא רק זאת, מלכתחילה מדובר במצב כלכלי סבוך. במצרים צורכים כ-270 מיליון פיתות מידי יום. העלייה המתמשכת במחירי הקמח אילצו את ממשלת מצרים לממן את הפער ולשמור על מחיר הפיתה המסובסדת – כחמישה גרוש ליחידה. בשל כך נאלצת הממשלה המצרית לשלם עוד 4.5 מיליארד לירות מצריות מעבר למתוכנן. המצוקה הזאת הובילה למצוקה גם בהשגת הפיתות שאינן מסובסדות. מחירה של "פיתת התיירים" עלה מ-25 גרוש אשתקד לכ-35 גרוש וזאת לאחר שמשקלה קוצץ. הפיתות הטובות יותר עלו גם הן במחיר. מ-50 ל-85 גרוש - והיד עוד נטויה.
"עוד פיתה אחת? שליש מהמשכורת!"
הבעיה היא שכדי להימנע מהתורים של הלחם המסובסד, צריך לשלם יותר עבור לחם לא מסובסד והרוב המכריע במצרים פשוט אינו יכול להרשות זאת לעצמו. זאת, כשלפי נתוני הבנק העולמי, כחמישית מאוכלוסיית מצרים נמצאת מתחת לקו העוני העולמי – הכנסה של פחות משני דולרים ליום וחמישית נוספת מצליחה איכשהו לגרד הכנסה שכזאת. מקורות אחרים מעידים כי המצב הכלכלי עוד חמור בהרבה.
"משפחתי מונה שש נפשות ואנו אוכלים כארבעים פיתות ביום. אם היינו רוצים לוותר על התורים של הלחם המסובסד ולהחליפו בלחם התיירים, היינו צריכים להוציא עוד 15 לירות מידי יום וכ-450 לירות בחודש – שזהו שליש ממשכורתי", סיפר חסן עבדאללה. מכל אלה ברור מדוע ישנם כאלה הממתינים שעות בתור כדי לקנות לחם ומייד אחר כך למכור אותו בשוק השחור תמורת מחיר כפול ויותר – כפי שתיעד לאחרונה ה"ניו יורק טיימס".
וזה לא היה הרעיון היצירתי היחיד סביב בעיה זו. דבר זה גרם לתושב שכונת "עאבדין" בקהיר, סייד רשואן, שמו, להגות רעיון מקורי. אחרי שהבחין כי התור של הנשים קצר משמעותית מהתור של הגברים הוא החליט להתחפש לאישה כסויית פנים ולהתייצב בתור של הנשים. רשת החדשות "אל-ערביה", שדיווחה על האירוע לפני כשבוע וחצי, מסרה כי עד מהרה הבחינו יתר הנשים בתור ב"התנהגות לא טבעית" של אותו "אשה". אחת הנשים התקרבה לרשואן, חשפה את דבר התרמית ומכאן הדרך היתה קצרה להתנפלות של יתר הגברים על רשואן המסכן. אחרים דווקא החליטו לקרוא למשטרה, בטענה שרשואן התחזה והטריד מינית את הנשים.
"בסך הכל רציתי להשיג לחם", מירר רשואן בפני קצין המשטרה כשעינו שותתת דם מהמכות שקיבל. "בסך הכל רציתי להתגבר על התור ולחמוק מהתגרות שקורות כאן כל הזמן. לא ביצעתי שום פשע. איך אני אמור להאכיל את ילדיי?". אשה אחרת העידה כי רשואן לא הטריד מינית ולא ביצע שום פשע. קצין המשטרה שמע והחליט לעזוב את המקום ולתת לממתינים להסתדר לבד.
"השהידים של הלחם"
כאמור, לא כולם יוצאים מכך בחיים ועד כה נמנו כ-15 הרוגים ב"קרבות" מעין אלה על הלחם. לאחרונה אף עלתה דרישה מצד שורה של גורמים במצרים להוציא פסק הלכה ("פתווה") וזאת כדי להכיר באותם הרוגים כ"שהידים".
על כל זאת משקיף נשיא מצרים המודאג, חוסני מובארק. מובארק, ששב שלשום (רביעי) מביקור בפולין, אמר לעורכי העיתונים במצרים כי לא יתיר את עליית המחירים של מוצרי היסוד. במסרים אלה, שתפסו את הכותרות הראשיות במצרים, הבהיר מובארק כי הממשלה המצרית תמשיך לפעול לייצוב המחירים וזאת בניסיון להביא קצת שקט. "לא נרשה שום עלייה במחירי הלחם, הדלק והנפט, וזאת למרות עליות המחירים הגדולות בעולם", אמר הנשיא מובארק.
"נעשה זאת כדי להגן על האזרחים מעוטי ההכנסות. הממשלה תמשיך לעשות ככל יכולתה וזאת כדי להגביל את ההשפעות השליליות הנובעות מהתייקרות מחירי הנפט ומוצרי המזון הבסיסיים בעולם על השוק המקומי". גם ראש הממשלה המצרי, ד"ר אחמד נזיף, הצהיר ביום חמישי כי "לא תהיה הגבלה על אספקת לחם". נזיף שב ואישר כי הנשיא מובארק הורה לספק את מלוא הצרכים עבור מחוזות מצרים השונים ולהגדיל את מכסות הקמח, במיוחד למחוזות בהם אירעו עימותים.
אך זאת לא היתה החדשה היחידה המעודדת עבור אזרחי מצרים בנושא זה השבוע. בסוף השבוע דווח כי גם צבא מצרים יוכנס לתמונה וכי "מנגנון השירותים האזרחיים" שלו יחל בקרוב בהקמת עשרה מתחמים לייצור לחם מסובסד באזור קהיר רבתי. בנוסף, הורה השר לעניינים סוציאליים, ד"ר עלי אל-מסילחי, להקים עוד 249 מאפיות באזורים הכפריים. לפי שעה נראה כי הממשלה המצרית לוקחת במלוא הרצינות את משבר הלחם ומנסה למצוא פתרונות.
עירוב הצבא במשבר זה, כמו במשברים דומים סביב המים ושפעת העופות, מעידים כי מדובר במשבר לאומי של ממש שמחייב את מלוא הכוחות האפשריים לפתרון המצוקה. לפיכך נראה כי למשטר המצרי אין ברירה אלא להביא להקלה בהקדם. אחרי הכל, כולם זוכרים במצרים את משבר המים שהיה בקיץ האחרון ומבינים כי משבר מים דומה עלול לחזור כבר בתוך כמה חודשים ומוטב שלא יתערבב עם המחסור בלחם.
נתקלתם בדיווח מעניין על העולם הערבי? כתבו לנו ב"מייל האדום ".
