הבעל מפלצת? לא סיבה לגט
בעלה של מרים נהג לסמם אותה כדי להתעלל מינית באכזריות בבנותיו; לגט בבית הדין הרבני זה לא מספיק. קיראו את סיפורה המדהים של מרים ומה יש לבית-הדין לומר בנושא
ראו הוזהרתם - טור זה קשה לקריאה. אם אתם סובלים מבעיות לב, לחץ דם, סוכרת, או סתם רגישים – נא הימנעו מקריאה. אם בחרתם לקרוא – עשו זאת על אחריותכם בלבד.
החל משנת 1995 מנסה מרים (שם בדוי) להתגרש מבעלה ללא הצלחה. על פי מרים, בעלה התעלל בה בכל דרך אפשרית ובילדיו. הוא נהג, כפי הנראה, לסמם את מרים בכל יום בשובה מן העבודה ולהרדימה, כדי שיוכל לבצע מעשים מפלצתיים בילדיו. משנת 2000 הצדדים פרודים. ענייני הממון נדונו כבר בבית המשפט. האשה מבקשת גט בבית הדין והבעל מתנה זאת במחיר של 100,000 דולר.
הבנות הגישו לאחרונה תצהיר לבית המשפט על מעללי אביהן משנים קודמות. הבת הגדולה (כיום נשואה עם ילדים) מסרה בתצהיר שהוא אנס אותה באופן קבוע, מגיל צעיר נגע באיבריה המוצנעים מזמן שהיתה ילדה, וכשהתנגדה חטפה מכות במחבט שטיחים. עוד מסרה הבת שאביה נהג לראות סרטים כחולים ולצעוק בקול רם: "אתן הנשים פה צריכות לספק אותי". גם לאחר שילדה, סיפרה כי אביה המשיך במעשיו. כשבא לבקרה וכביכול להתפייס איתה היא הסכימה להצעתו להסיע אותה הביתה. בדרך היא הרגישה מנומנמת וכשהתעוררה מצאה עצמה ללא תחתונים וללא מכנסיים. עוד נהג האב "ללכוד חולדות ולצלות אותן בגריל וכך גם עשה לזנבות חתולים אותם הוא קיצץ".
הבת השניה מסרה בתצהירה שהאב נהג לאנוס גם אותה באופן קבוע במשך שנים רבות. לדבריה, גם אותה אנס האב בשירותים של בית הספר, על פי הסימן המוסכם שסימן לה האב כשפתח את דלת הכיתה והכניס את רגלו. האב, לטענתה, אף כפה עליה יחסים, כשהיתה ילדה, עם אנשים שהיו מתארחים בביתם באופן קבוע. הללו היו נותנים לה שטר של 20 שקל על מנת שתשב על ברכיהם וכו'. כל זאת בניצוחו של האב.
לבית המשפט יש זמן
הבאתי רק מקצת מן הדברים המחרידים הכתובים בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו לבית המשפט, ונמסרו לבית הדין. תצהירים אלו הוגשו רק לאחרונה משום שכעת הבעל/האב הגיש בקשה לביטול צו המניעה שלו והוא מבקש לחזור הביתה. בינתיים בית הדין מתמהמה בעניין הגט. יש זמן בחיים. מה זה 8 שנים?! "כימים אחדים". במקום לחייב את הבעל בגט ולכפות זאת עליו מתעסק בית הדין בשאלת חלוקת הדירה, אשר אינה ניתנת לחלוקה משום שהיא דירת עמידר. מישהו הסמיך את בית הדין לדון בשאלת הדירה? לא. ענייני הרכוש נדונו בבית המשפט. הדיינים מרצונם הטוב התנדבו לדאוג לשלומו ורווחתו של הבעל המסכן.מה ביקשנו? ביקשנו שיתלו את הבעל? רצינו, אבל לא ביקשנו. ביקשנו שישימו אותו על כסא חשמלי? לא. בסך הכל ביקשנו לחייב את הבעל בגט. האם ניתן להאמין שהדברים המחרידים הכתובים כאן מונחים בפני הדיינים והם ממשיכים לבקש מהאישה להגיע להסדר כספי עם הבעל, ולשלם לו מאה אלף דולר תמורת הגט? עם ישראל – מאמינים בני מאמינים. הכל אפשרי.
ומה אומרים בבית הדין?
תגובת בית-הדין הרבני למקרה היא לא פחות מפתיעה מן הסיפור עצמו. הנה היא כלשונה:
בפסק דין מיום 23.1.08 קובע בית הדין הרבני האזורי, כי מאחר שהבעל מסכים להתגרש, על הצדדים לפנות לשמאי שמוסכם על שני הצדדים לשום את ערך הנכסים שברשות בני הזוג ולהתחלק בהם שווה בשווה. בית הדין לא התייחס לגובה הסכומים שיועברו למי מהצדדים מכיוון שטרם בוצע פסק הדין על ידי הצדדים וטרם הוזמן שמאי להערכת הדירות והנכסים שברשות בני הזוג.
באחד הדיונים בנושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג, הציע בא כוח האישה לבעל 100 אלף שקל תמורת העברת הבעלות על דירת בני הזוג לידי הבעל. אולם למעט העובדה שהצעה זו תועדה בפרוטוקול אין לה שום תוקף משפטי. אי ביצוע פסק הדין מינואר 2008 מונע את סיום הליך הגירושין בין בני הזוג.
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390
אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
