כך מחסלת המדינה תחרות חופשית

מדינת ישראל אינה מעוניינת לאפשר תחרות חופשית בייבוא רכב יוקרה לישראל, ועושה לאחרונה הכל כדי לנטרל את האיום על היבואנים הוותיקים. כך לפחות עולה מההתקפה החזיתית והבלתי מתפשרת שהכריז משרד התחבורה על יבואני הרכב האישי, אשר הגיעה לשיאה בהחלטה לאסור החל מ-15 באפריל 2008, ייבוא אישי של כלי רכב עם תקינה אמריקאית, שאינם מיוצרים בארה"ב קנדה או מקסיקו.

לא רוצים שותפים לרווח

החלטה זו היא במידה רבה כניעה סופית של משרד התחבורה ללחץ היבואנים המסורתיים, הרואים כבר שנים - אך בעיקר בחודשים האחרונים - בעיניים כלות, איך היבוא האישי מכרסם באחד ממוקדי הרווח העיקריים שלהם. שער הדולר הנמוך והמודעות הגוברת לאפשרות, הביאו רבים לבחור בשירותי יבואנים אלטרנטיבים, ולוותר על היבואנים המוכרים לצורך רכישת מכוניות יוקרה.

קרייזלר 300C. למה לקנות אצל היבואן ב-100 אלף שקל נוספים?

תגובת היבואנים המסורתיים לא אחרה לבוא. ראשית הפסיקו להעניק "כתבי שרות" למי שביקש לקבל התחייבות יבואן לטיפול גם בדגמים שהוא אינו מייבא באופן סדיר ארצה. כתב שרות זה הוא תנאי של משרד התחבורה להתרת יבוא. משרד התחבורה מנמק את הצורך בקבלת כתב שרות, בכך שאין הוא רוצה שעל הכבישים ינועו מכוניות שאינן יכולות לקבל שרות תיקונים. החשש הוא שמכוניות אלה ינועו בכבישים עם ליקויים בטיחותיים, עקב מחסור בחלקי חילוף.

אלא שיבואני הרכב קלטו במהרה כי אישורים אלה מעניקים להם כוח. ברגע שזיהו כי היבוא המקביל פוגע להם בכיס, נקטו בפעולות שונות. חלקם הפסיקו לתת אישורים כאלה, במיוחד ליבוא של רכב המיוצר באירופה או במזרח הרחוק, ומגיע דרך ארה"ב ונושא תקינה אמריקאית. התירוץ הרשמי: אנחנו לא מכירים את המכוניות האלה ולא נוכל לתת להן שירות. אחרים נקטו בצעד מתוחכם יותר: גביית סכומי כסף עצומים תמורת המכתב הפשוט - מכשירי תנועה למשל, החלו לגבות 7,000 שקל תמורת כתב שרות לפורשה, 5,000 שקל לקרייזלר וג'יפ.

אז מי יפגע מהאיסור החדש?

יבואני הרכב המסורתיים טענו - ובמידה מסוימת של צדק - שעל גבם קם מעמד טפילים, סוכני יבוא אישי שפעלו בעצם כגופים מסחריים לכל דבר, וחלקם אף הקימו חברות בחו"ל שרכשו ואחסנו מכוניות כדי להביאן ארצה. במקרים רבים יובאו מכוניות על-ידי סוכני היבוא הישיר על-שמם של בני משפחה וקרובים, כדי שיהיו במלאי ושניתן יהיה למכור אותן מיד לאנשים אחרים.

פולקסווגן טוארג. מי משלם 200 אלף שקל נוספים, ומי מביא בייבוא אישי?

המדינה רוצה, היבואנים ילחמו

במקביל לזעקותיהם - המגובות בלובי אגרסיבי -  של יבואני הרכב, קיבלו היבואנים עזרה גם מרשות המיסים, שממש לא אהבה את העובדה שהיא יוצאת נפסדת מיבוא אישי זול. בהערכה גסה ופסימית-משהו, מדובר בהפסד של כ-40 מיליון שקל בשנה בהכנסות ממיסים. וכך, בלחץ הלובי ובשיתוף מועצת חכמי האוצר והתחבורה, יצאה בסוף השבוע שעבר הגזירה: הקץ ליבוא אישי של מכוניות מארה"ב, אלא אם הן מיוצרות בארה"ב.

עוד הם אומרים כי הצעד שנקט משרד התחבורה, מגוחך. "מכוניות אירופאיות שמגיעות מארה"ב עם כביכול-תקינה-אמריקאית, הן אירופאיות לכל דבר. כל שצריך להחליף זה את מד המרחק, המהירות ויחידות התאורה הקדמיות, והרי לכם מכונית בתקינה אירופית", טוענים אנשי היבוא האישי.

לדבריהם, כך מקובל בכל העולם. יצרן הרכב מחייב הרי את נציגיו במתן אחריות בינלאומית, וגם יבואנים ישראלים מחוייבים בכך במסגרת הסכמים עם יצרנים. לא עוד הם מוסיפים כי אין שום סיבה להכריח את מי שרוכש או מייבא מכונית ביבוא אישי, לקבל התחייבות לשרות. לטענתם יש מספיק מוסכים בארץ שישמחו לתת שרות כזה לבעלי רכב ביבוא אישי, וככל שיגדל מספר כלי הרכב, יגדל מספר המוסכים. אפשר, כך הם מציעים, להחתים את הצרכן על-כך שהוא יודע שהיבואן הרישמי אינו חייב לתת לו שרות.

ומנכ"ל משרד התחבורה?

לגדעון סיטרמן, מנכ"ל משרד התחבורה, יש כמובן גרסה שונה להתפתחויות בעתיד. ראשית הוא אינו אוהב את העובדה שיבואני הרכב האישי יכולים להתנער מכל אחריות לרכב אותו מכרו בארץ ללקוח. המשמעות היא, שאותו רוכש יהיה חייב להגיע ליבואן, הרשמי בארץ. "אין לי בעיה של יבוא אישי אמיתי. אבל אני לא מוכן לתת יד ליבוא מסחרי שנעשה במסווה של יבוא אישי".

סיטרמן רואה בעתיד שלושה רבדים מוסדרים של יבוא רכב לישראל. הראשון באמצעות יבואנים מסורתיים, השני באמצעות דילרים שלא יהיו חייבים בקשר ישיר עם יצרני הרכב, אך יחוייבו בדרישות מינימליות כדי להבטיח מתן שרות. השלישי - יבוא אישי אמיתי, של אזרחים שירצו להביא מכוניות בכוחות עצמם. בכל מקרה, סיטרמן מתכוון לבטל את הצורך בקבלת אישור שרות הנהוג כיום.

ומה עם פרצות?

בכל מקרה, ולמרות הלחץ שמופעל על משרד התחבורה, כלל לא בטוח שהגולל נסתם על יבוא אישי מארה"ב. שכן יש מכוניות שיצרנים אירופאיים או יפניים מייצרים במפעלים בארה"ב, עם שמות זהים למכוניות שמיוצרות באירופה, אך עם תקינה אמריקאית. לפי ההגדרות החדשות, מותר יהיה להמשיך ולהביאן לארץ. כך למשל ב.מ.וו. X5, או מרצדס ML. מישהו כנראה סגר את הדלת, אבל שכח לסגור את החלון. אפשר יהיה גם להמשיך ולייבא מכוניות אמריקאיות ממש, כמו קרייזלר 300C או ג'יפ גרנד צ'ירוקי.

מה הגיע לארץ, ומה פער המחיר?

פורשה קאיין, שמחירה בארץ מעל 1.2 מיליון שקל, הגיעה ארצה בשנה האחרונה במחיר של 800 אלף שקל בלבד. פער של 400 אלף שקל. מרצדס S500, במחיר דומה, הגיעה ארצה בכ-850 שקל - חסכון של 350 אלף. פולקסווגן טוארג המאד פופולרי, שמחירו בארץ מתחיל ב-550 אלף שקל, הגיע ארצה ביבוא אישי גם ב-350 אלף, או בהוזלה של 200 אלף שקל. בדגמי לקסוס השונים נע ההפרש במחיר בין 50 ל-100 אלף שקל ויותר, תלוי בדגם. ג'יפ גרנד-צ'ירוקי, שמחירו אצל היבואן כמעט 400 אלף, עולה ביבוא אישי כ-280 אלף שקל בלבד. קרייזלר 300C, שעולה 370 אלף שקל אצל היבואן, עולה ביבוא אישי כ-100 אלף שקל פחות.

בכל מקרה, עם כל-כך הרבה אינטרסים כספיים ותדמיתיים, נראה שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא.