כל אחד צריך חבר על ארבע

בילי החלים מפציעה והמתין במשך שנה וחצי למאמצים; טאפאס, שננטש בהרצליה, התקשה להסתגל לחיים בכלבייה העירונית; והחתול ג'וני החששן שיווע למשפחה שתפיג את בדידותו. שלושה סיפורים מרגשים על משפחות שהכניסו לחייהן חבר עם זנב

ארז ארליכמןפורסם: 20.03.08 , 08:33

טאפאס, כלב סמויאד בוגר, ננטש בהרצליה לפני כשנתיים. "למזלו, העירייה מגלה חמלה ואהבה כלפי בעלי-חיים. המחלקה הווטרינרית העירונית מאפשרת להחזיק כלבים עד שנמצא להם בתים - ולא מרדימה אותם אחרי עשרה ימים כמו ברשויות אחרות", מספרת מיכל צוייג, הפעילה בעמותת "הרצליה אוהבת חיות".

חי כמו מלך בכפר סירקין. טאפאס (צילום: קרן סמולניק)

וכך, בתום שהות בת חודש בהסגר העירוני, טאפאס זכה להכיר את מאמציו החדשים. "כשראינו את טאפטס בפעם הראשונה מאחורי הסורגים בכלוב, היה קשה להשאיר אותו מאחור", נזכר יוסי טייטלמן שהגיע למקום עם חברתו קרן סמולניק. "אחרי שטיפלתי בכלבים רבים ועזובים, לגדל כלב זה חלום ילדות", הוא מכריז.

"ההתאקלמות הראשונית של טאפטס עברה בהצלחה, והיום הוא יוצא איתנו לכל מקום שרק אפשר", ממשיך טייטלמן הגאה. "הוא מצטרף אלינו לבתי קפה, ואנחנו אפילו מתכננים את הטיולים שלנו ביחד כדי שהוא יוכל לבלות איתנו". טאפאס שוקל כ-40 קילוגרם, ולדברי בני הזוג מדובר בשובב שעיר אך שקט. "הוא אוהב מים, לכרכר סביב כלבות עם זנב וליטופים מאנשים", מסביר טייטלמן. "עכשיו הוא נהנה לו איתנו בכפר סירקין וחי כמו מלך".

שובב שעיר - אך שקט. קרן וטאפאס מבלים (צילום: יוסי טייטלמן)

עמותת "הרצליה אוהבת חיות" מטפלת בעשרות מועמדים נבחנים לאימוץ השוהים בכלבייה העירונית בהרצליה. לפרטים התקשרו 054-4497795

בּלבו, פינצ'ר קטן וזהוב, הגיע לכלביית עמותת "חבר" באזור לפני כשנה וחצי. "הוא כלב מתוק ועדין, בעל מינשך הפוך בצדו האחד של הפה, מה שמעניק לו מראה מעט מצחיק", מעידה רמה שליט, הפעילה בעמותה. "לאחר זמן קצר אימצה אותו משפחה מפתח-תקווה, אבל היא החזירה אותו אלינו כשרגלו שבורה".

המתין לאימוץ במשך כשנה וחצי. בילי-בלבו (צילום: עמותת "חבר")

בלבו נאלץ לעבור ניתוח מסובך ברגלו שכלל השתלת עצם, בעקבותיו הוא סובל כעת מצליעה קלה. "אנשים התאהבו בו בכלבייה, אך ברגע שגילו שהוא צולע הם ויתרו עליו", מספרת שליט. "חשבנו שהוא ישאר אצלנו לתמיד, אבל אז הגיעה משפחת קריסטל ושינתה את החיים של הנסיך הזהוב".

נורית ויוסף קריסטל, המתגוררים בראשון-לציון, נאלצו להרדים את כלבתם הקשישה בת ה-16 בעקבות מחלה קשה. "הבית נותר ריק והחלטנו שהחורף הזה, נגשים

חלום לכלב נטוש", קריסטל מתארת. "כשראינו את בלבו בתחילת הביקור התאהבנו בו. כשגילינו שיש לו צליעה ברגל, אמנם נרתענו, אך הבנו במהירה שאם אנחנו לא נאמץ אותו - הוא יישאר שם".

לאחר האימוץ, החליטו השניים לשנות את שמו לבילי. "מאז שהוא הגיע אלינו הוא לא נפרד מאיתנו. לעיתים, אפילו נדמה לנו שהוא לא עדיין מעכל שהוא יצא מהכלבייה. הוא אוהב לשחק עם כדור, נפלא עם כלבים אחרים ומעניק אהבה רבה".

בכלביית עמותת "חבר" מחכים עשרות כלבים לבית חם. לפרטים התקשרו 054-6303861 או כיתבו דוא"ל

ג'וני, גור בן כשישה חודשים, היה שדוף וקטן יחסית לגילו כשהגיע לבית המחסה של אגודת "חובבי החתולים בישראל - חיפה". "למרות שהוא חי בכלוב גדול יחסית הוא היה אדיש, כיאה לבעל-חי כלוא שמחפש אהבה", מסבירה מאיה רינגלר, חברת העמותה. "הוא סבל מדלקת קלה בדרכי השתן ושיווע לבית".

מבוהל וחושש מרגלי בני-אדם. ג'וני (צילום: עופרה שדה)

לפני חמישה שבועות הגיעה עופרה שדה, תושבת בנמינה, לבית המחסה של האגודה. "עד לא מזמן גידלנו שני חתולים, אך אחד מהם נדרס", היא אומרת. "העצב השתלט על הבית ובנותיי ביקשו ממני לאמץ חתול חדש. לא היה קל לבחור מבין עשרות החתולים, אבל כנראה שנמשכנו כמו מגנט דווקא לאחד שנראה הכי חולה ומסכן".

ג'וני המפוחד הציב אתגרים רבים בפני מאמציו. "הוא התחבא במשך שבועיים בתוך כוך בבית ופחד מאיתנו", נזכרת שדה. "הוא היה בהלם מוחלט. לאט-לאט הוא רכש ביטחון, והיום הוא מדבר אליי הרבה ועוקב אחרי כל תנועה שלנו בבית. כנראה שיש לו טראומה מגיל צעיר, כי בכל פעם שהוא מבחין ברגליים המתקרבות אליו הוא נבהל ובורח".

לדבריה, ג'וני למד לשחק בצעצועים ולרוץ כארנבת ברחבי בית. "הוא התחזק מבחינה פיזית וגם השמין עם הזמן. הבנות מרגישות איתו בנוח ומלטפות אותו בכל הזדמנות. גילינו שהוא אוהב לתצפת על העולם שנשקף מעבר לחלון", שדה מוסיפה. "בין המשחקים והצעצועים, הוא מטפס על שולחן האוכל ודורש תשומת לב. קשה להתעלם ממנו, הוא לבן, מתוק ושובב, ומסתדר עם החתול השני בבית. עכשיו אנו מחכות שהוא יסיים את הטיפול האנטיביוטי שלו ויבוא לישון איתנו במיטה. לשמוע אותו מגרגר זה כמו קונצרט משובח".