קריאת נשים - לא "ונהפוכו"

מאות נשים אורתודוכסיות שוקדות היום על טעמי מגילת אסתר לקראת קריאת הנשים המתקיימת הערב בקהילתן. האחת מתעקשת לקרוא דווקא את פרק ב', שכבר טרחה ולמדה בעל-פה בשנה שעברה. השנייה מרגישה בנוח בסביבתו של הקלף המגולגל ומוכנה לקבל כל משימה. השלישית תעז אולי, בפעם הראשונה, אבל רק את פרק י' בן שלושת הפסוקים. תופעת קריאת המגילה לנשים ע"י נשים הולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות ומתקיימת בעשרות מקומות - בערים, ביישובים, בקיבוצים - בערב ובבוקר - ע"י אלפי נשים מגוונות בגילאיהן ובשיוכן החברתי והאידיאולוגי.

ושתי או אסתר?

תשובה אחת לשאלה זו נמצאת במישור התכני של סיפור המגילה - מרכזיותן של נשים בנס הפורים. אמנם, ויכוח רב שנים ניטש בשאלה למי מגיבורות המגילה יש לייחס עשייה פמיניסטית הראויה לחיקוי. האם זו ושתי, אשר העזה להמרות את פי בן זוגה, התנגדה ל'החפצה' ולצמצום שלה ל'גוף יפה', ועמדה על זכותה למשתה נשים שוה-ערך? או שמא אסתר, אשר ברגישות ובנחישות הצליחה לנוע מתלות מוחלטת להובלה, להפעיל את בן זוגה ולסובב את מהלך ההיסטוריה היהודית כולה מכוח חכמתה, עורמתה, צניעותה והבנתה בנבכי חצר המלוכה ובנבכי הפסיכולוגיה האנושית?

כך או כך, מדובר בדמות נשית אשר הקוראת יכולה להתחבר אליה ולמצוא את עצמה בתוכה. ולא זו אף זו: גם במישור ההלכתי מחויבות נשים בקריאת מגילה משום מרכזיות הנשים במגילה: "ואף הן היו באותו הנס". לכן קמות הנשים, אשר ממילא אינן יכולות 'לדלג' על הקריאה ולנצל את הזמן לעריכת השולחן וחיתוך הסלט משום החיוב ההלכתי, ומתייצבות להן מאחורי אסתר וושתי. אולם, אם ההסבר למוטיבציית הקריאה הנשית קשור בלעדית לדמויות שבסיפור, מדוע נפקד חלקן של נעמי ורות? ומה לגבי דמותה הנשית של ציון האבלה על בניה? - מגילות רות ואיכה הרי אינן זוכות לעדנה האקטיביסטית לה זוכה מגילת אסתר. ובוודאי שלא כך דמויותיהן של נשות המקרא - האמהות, מרים, דבורה, יעל ואחרות - המופיעות בפרשות השבוע ובהפטרות.

תשובה אחרת נמצאת במישור המעשי ובקומפוזיציה של החג וקריאת המגילה. ראשית, מדובר בחג המותר בעשיית מלאכה, ולפיכך ניתן ליסוע למרחקים גדולים יותר וליצור התכנסויות שאינן רק על בסיס גיאוגרפי. שנית, קריאת המגילה המתבצעת פעמיים, בערב ובבוקר, מאפשרת יצירתה של חוויה נשית-עצמאית (בבוקר) מבלי לשלם את מחיר הויתור על החוויה המשפחתית (בערב).

שלישית, ייתכן שדווקא הרעש וההמולה המלווה את הקריאה בערב בבתי הכנסת מבריחים נשים רבות לחיפוש אחר פתרונות יצירתיים אחרים, אשר יאפשרו קריאת מגילה רגועה ומעודנת יותר. הן 'בורחות' מן הילדים, ולאו דווקא מן הגברים... רביעית, כיון שמדובר בחוויה חד-פעמית, מרשות לעצמן נשים לחוות אותה מבלי לקחת על עצמן את המחויבות (המעשית והאידיאולוגית-הצהרתית) שבתפילת נשים קבועה ומחייבת כמו זו הנערכת בשבתות או בראשי חודשים.

ונהפוכו

תשובה אחרונה קשורה דווקא בגבולות המוגדרים של החוויה הפמיניסטית הנבחרת ע"י האישה והקהילה האורתודוכסית כמקום של ביטוי אישי-דתי. פורים הוא חג 'ונהפוכו', אשר ממילא נפרצים בו גבולות ומיטשטשים איסורים. בחג זה מתבקשות הנשים להתנסות בחוויה של יציאה מעצמן, התחפשות ושחרור. גם הגברים מוזמנים לוותר על שליטה, היררכיה וגדרות ולבדוק את עצמם ואת סביבתם מזוויות חדשות. מצב הכרתי ורגשי מיוחד זה מרחיב את גבולות בית הכנסת ומאפשר יצירתם של מעגלי תפילה חדשים. בתוכם, לעתים, מעגלי נשים.

מהפיכה גדולה? לא בטוח! שהרי בד בבד עם 'פתיחת' השערים למהפכה הפמיניסטית מצויה גם תחימת הגבול.

הכנסת קריאת הנשים לתוככי חג הפורים והגבלתה אליו, יותר משהיא מציינת את הפתיחות, הרי שהיא מציינת את ההיפוך ומסייעת בשימור ההיררכיה הקיימת. קריאת נשים היא מקבילתם של השִׁכְרוּת, התחפושת ואובדן השליטה הרגעי. יש בה סערת נפש ואף קרבת א-לוהים, אולם היא לא מתאימה לעבודת השם היומיומית והיא נותרת בגדר חריגה מן הטבע.

שלומית רביצקי – טור-פז, עורכת-דין וחברת הוועד המנהל של קולך. 

רוצות לקרוא את מגילת אסתר עם נשים? אתר "קולך" מפרסם את רשימת המניינים המלאה.