בלי סימני קריאה
עלון שהגיע בדואר הורה לאורי אורבך לתרום כי "עניי עירך קודמין!". אז האם להציל את העולם או לעזור למעגל הקרוב? שישה הרהורים
1. מכל הכרזות והמודעות המצטטות פסוקים ומימרות, הבלתי-חביבה עלי ביותר היא זו המכריזה: "עניי עירך קודמין!". אם לדייק: לא האמירה המעניקה עדיפות בצדקה ובהלוואה למעגל הקרוב אליך היא המקוממת את כל ישותי, שהרי בה יש דווקא היגיון וצדק. מה אתה הולך להציל את כל העולם, כשהמעגל הקרוב אליך נמק בעוני?
מה שמעציב אותי הוא דווקא סימן הקריאה הפסקני מדי בסוף המשפט: "שלא תחשוב בכלל לתרום עכשיו לכל מיני מקומות שבכלל לא קשורים אליך! תביא את הכסף שלך רק לכאן! רק אלינו!". סימן הקריאה נותן את הטון והופך את מצוות הצדקה לתחרות בין גופי צדקה. אנחנו קופת הצדקה שלך ולא מישהו אחר. בפקודה! במקום לעודד אנשים לפתוח את לבם וכיסם, סימן הקריאה פוטר אותם מהמצווה. בכל פעם שמתדפק על דלתם איש זר, קופץ להם סימן הקריאה. "עניי עירך קודמין" הפך להיות תירוץ פופולארי לאלו שלא נותנים צדקה בכלל. בטח לא לעניי עיר אחרת.
2. זוג מתרימות מארגון חסד יהודי באמריקה, התדפקו על דלתו של סוחר עשיר אחד וביקשו תרומה. ניצב העשיר הדשן בדלת וספק את כפיו: "אחותי האלמנה מטופלת בשבעה ילדים ואין מי שיעזור לה; גיסי חלה במחלה קשה וזקוק לעזרה; הורי הזקנים איבדו את כל רכושם בשריפה, ואחי התאום הגיע ממש לפת לחם...". שתי המתרימות כבר רצו להציע לאיש האומלל את עזרת הארגון שלהן, אבל אז הוא הרעים בקולו: "ואם לכל אלו אני לא נותן אפילו דולר אחד, בטח שלכם אני לא אתן כלום".
3. פורים, ובבית הכנסת 20 צלחות של מתנות לאביונים. ישיבה חרדית בדרום, ישיבת הסדר בצפון, קופת צדקה מקומית, מכון תורני בעיר פיתוח, כולל אברכים מצוינים, גמ"ח בית הכנסת, ישיבה לחוזרים בתשובה בבני ברק, מדרשה לבנות בירושלים, היישוב היהודי בחברון... איך תחלק את 50 או 100 השקלים שלך? למי תיתן וכמה ולמי לא?
גם ברגע זה של מצווה, כל אחד עושה חשבונות זריזים: "אלה שמאלנים מדי, אלה ימניים מדי, כן תורם למתנחלים, לא תורם לקיצונים, כן תורם לישיבה בה למדתי, לא תורם לחרדים, כן תורם לחרדים, מה פתאום שאתן שקל לישיבה שבראשה עומד הרב הזה? מה בכלל עושה פה קופת צדקה שלהם?" ומייד מצווה של יום חג הופכת לעשיית חשבון של ימי חולין. לא העניים מעניינים, ולא עירך אלא רק סימן הקריאה של "קודמין!". האם צדקה ותרומה למוסדות הקרובים ללבך, שאתה תורם להם ממילא כל השנה, היא מצוות צדקה יותר גדולה מתרומה דווקא למי שיותר רחוקים ממך וגם הם נזקקים?
4. ראיתי את השחקנית אורנה בנאי מתעמתת עם שוטרים באשקלון בהפגנה נגד הווטרינר העירוני של העיר. האינסטינקט הראשוני שלי קפץ: "וואלה יופי זו. היא תגיע לאשקלון בשביל להציל כמה חתולים, אבל הקסאמים והגראדים באשקלון שנוחתים מעזה על האשקלונים ממש לא מזיזים לה ולחברים שלה".
אחרי שנרגעתי מהאינסטינקט הדמגוגי שלי, הבנתי שזה ה"עניי עירך קודמין!" שלי, שקפץ לי פתאום. לאנשים שונים יש תחומים ונושאים הקרובים ללבם. הם מקדישים זמן, ממון ומאמצים. "עניי עירך" לא חייבים להיות העניים שגרים דווקא בעיר שלך, אלא הנושאים הקרובים ללבך. אם מישהו מקדיש את זמנו ומרצו למעשה חסד אחד, זה לא אומר שלא איכפת לו מנושאים אחרים. זה החסד שלו. אלו עניי עירו.
5. בדיחה יהודית ידועה מדי: "תראה את המברק המחוצף והתובעני ששלח הבן שלנו מחו"ל" - מתלונן יהודי בפני אשתו, "ארבע מילים בלבד הוא שלח לי, הפוחז: "אבא, שלח לי כסף!". נטלה האישה את המברק ואמרה: "בעלי היקר, לא קראת את זה בצורה נכונה. בננו האוהב כתב זאת בבקשה ותחנונים: "אבא, שלח לי כסף...". הטון עושה את המוסיקה.
6. ראו כמה נועם ומתינות וחוכמה יש במשפט הזה ממסכת בבא מציעא עמוד ע"א: "עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין". במהדורה שלי זה בלי סימני קריאה.
