אנטי אייג'ינג

REM היו יכולים לגמור בקלות כמפלצת ענקית ועייפה דוגמת U2, אבל האלבום החדש Accelerate הוא אלבומה הטוב ביותר מזה עשור. גיא חג'ג' נשפך ולא רק מהחום

גיא חג'ג'פורסם: 24.03.08 , 13:59

משהו טוב עובר לאחרונה על רוקרים מזדקנים. רנסנס. גם ניק קייב וגם מייקל סטייפ, איש איש ולהקתו, הוציאו החודש את אלבומם ה-14. אלה האלבומים החזקים, הנמרצים והרעננים של שניהם מזה שנים, כאילו משבר גיל ה-50 גרם לקייב ולסטייפ להזריק רוח נעורים מרוכזת לפני כניסתם לאולפן.

REM היו יכולים לגמור בקלות כמפלצת ענקית ועייפה דוגמת U2, אבל האלבום החדש Accelerate כל כך חי, גועש ומרענן, שגם אנירוצה קצת מהחומר הזה שהם מזריקים, מטאפורית כמובן.

REM. "גם כלב עם שלוש רגליים הוא עדיין כלב"

כשביל בארי עזב את הלהקה לפני עשור והותיר אותה כשלישייה, אמר סטייפ ש"גם כלב עם שלוש רגליים הוא עדיין כלב, הוא צריך רק ללמוד איך לרוץ בצורה שונה". Up, שיצא מיד אחרי עזיבתו של בארי, היה שונה ומצוין, אך מאז הוציאה REM שני אלבומים חלשים יחסית ונדמה היה שהעייפות המתבקשת נוחתת עליהם אחרי יותר מעשרים שנות פעילות.

אבל כשמתחיל שיר הפתיחה של האלבום, "Living Well Is The Best Revenge" בעל השם הנהדר, הקורים ניטלים מעל האוזניים והכל פורח בבת אחת. REM חוזרים לעשות רוק אנרגטי ומלא כוונה. הגיטרות צוהלות והתופים רועמים והקול של סטייפ, שהתרגלנו לשמוע מקונן או מפזם או מקסימום מספק כר נוח לשירה בציבור בפאב עמום-פנסים, מתמלא פתאום באור ודחיפוּת וצעקה שנחבאת בו. הוא משליך עלינו את המילים בבהילות ונחישות כאילו הוא זורק את רהיטיו לרחוב מדירה שעולה באש. עד שהאלבום נגמר ב-"I'm gonna DJ" המעולה, כבר ברור: REM של 2008 היא להקה חדשה.

עדיין בסוף העולם

סימנים מוקדמים להתאווררות ולהתרעננות נראו עוד קודם ליציאת האלבום: מייקל סטייפ יצא סופית מהארון, ובלי קשר לכך פצחה הלהקה בשורה של אירועים אינטרנטיים מפתיעים ומלהיבים לקראת האלבום החדש: באתר שנפתח במיוחד לסינגל "Supernatural Supersirious" אפשר לצפות בשלל ביצועים חיים לשיר בעמוד מרתק אחד; באתר Ninety Nights עולה סרטון קצר של הלהקה מדי יום במשך 90 יום (נותר עוד כשבוע); וגולת הכותרת - האלבום החדש כולו ניתן להאזנה חופשית ברשת iLike ובאפליקציה שלה ב-Facebook, שבוע שלם לפני יציאת האלבום לחנויות והחל מהיום (ב'). תראו לי עוד להקה בת 28 שחושבת ככה. זהו צעד מבורך ומוצלח מלהקה ותיקה שקרם האנטי-אייג'ינג שלה פשוט עובד.

Accelerate מלא אנרגיות של פאנק שמתחבאות מאחורי המראה המהוגן של להקה בורגנית ושבעה לכאורה. לכן שם האלבום כל כך מדויק, וכיאות, השירים מעטים וקצרים ואחרי יותר מחצי שעה הכל נגמר באותו שיר סיום נפלא שמותיר על השפתיים הנשוכות טעם של עוד. "I'm Gonna DJ" הוא ההכרזה הגדולה והברורה ביותר של REM אודות ההתחדשות וניעור האבק מיכולותיה הישנות.

לפני 21 שנה הם התפוצצו אל תוך המיינסטרים כששרו ש"זה סופו של העולם

כפי שאנחנו מכירים אותו, ואני מרגיש עם זה סבבה". עכשיו, כשמחצית מהמוזיקה של היום בנויה ישירות על דברים שיצאו באותם ימים, כולל הבגדים והכל, REM מניפים את הדגל שלהם כדי להזכיר שהם תקעו אותו שם מלכתחילה, ושרים: "המוות הזה די סופי/ אני אוסף תקליטי ויניל/ אני הולך לתקלט בסוף העולם!" - הם אוספים את הצעירים שהיו פעם, ששיחררו תקליטים בסוף האייטיז, ובדרך מלקטים השפעות מלהקות צעירות מהם שהושפעו מהם עצמם, וגם הפעם הם מתכוונים לחגוג את סוף העולם ולהרגיש עם זה סבבה. אין סיבה שלא - האלבום החדש מאיץ לתוך סוף העולם השמח ב-11 שירים מצוינים.

אז אולי אין כאן בשורה גדולה של סאונד מטלטל אוזניים או פריצת דרך טקסטואלית שמעולם לא ראינו, אבל לפעמים לא צריך דברים כאלה. לפעמים מספיקים שירים טובים מאוד ולהקה טובה מאוד שתשיר אותם טוב מאוד. Accelerate מגיע מאחת הלהקות הטובות בעולם, שנוטפת תשוקה מחודשת למוזיקה שלה ומוציאה את אלבומה הטוב ביותר מזה עשור. "אלוהים, הם פשוט אדירים. הם התמודדו עם ההצלחה שלהם כמו קדושים, והם ממשיכים להוציא מוזיקה מצוינת". זה כבר לא אני, את זה אמר קורט קוביין עוד ב-1994.