"עדיף גטו ורוד על גן ילדים חשוך ושחור"
הקמתו של גן לילדים של זוגות חד-מיניים, עוררה תגובות מגוונות. בין השאר, היו שטענו כי מדובר ב"גטו ורוד" שיחדד את האפליה. אבי מרציאנו, סטודנט לתקשורת, מעדיף את האופציה הזו על פני גננת שהמחשבה על שני אבות מעוררת בה חלחלה
בצעד אמיץ ומבורך הודיעה העירייה על הקמתו של מרכז קהילתי גאה שיכלול חוגים, מופעים, תערוכות, הרצאות ואף גן לילדים של זוגות חד-מיניים. למרבה הפלא, אין מדובר בעוד מוסד קהילתי שיידרש לחזר על הפתחים כדי להבטיח קיום עלוב ומדולדל, אלא במוסד עירוני שיזכה לסכום חד-פעמי של 4 מיליון ש"ח ולתקציב שנתי של 300 אלף ש"ח, ככל מוסד עירוני אחר.
אם לשפוט על פי הטוקבקים שהתלוו לידיעה זו באתרים השונים, דעת הקהל הציבורית רואה בכך משום בזבוז כספי ציבור, "כאילו שנפתרו בעיותיהם של כל ההומולסים, העבריינים והחד-הוריות של תל-אביב". על אף הציפייה הכמעט אוטומטית, הסכומים הנאים הללו אינם מעוררים בי צורך להתנצל, גם לא הרגשה קלילה של חוסר נעימות. מרכזים עירוניים מפוארים לקבוצות מיעוט מוקמים השכם וערב, וטוב שכך. לרובן, אחרי הכל, מותר להתחתן.
גטו ורוד
גן הילדים ההומו-לסבי שהוקם כחלק מהמרכז הגאה החדש, עורר מחלוקת פנימית בין אנשי הקהילה. מתנגדי היוזמה רואים בו "גטו ורוד", מעין סביבה שברירית ומלאכותית שתרע עם הילדים הדחויים והאומללים. אחרים אף טוענים לאפליה שנגדה נלחמת הקהילה ההומו-לסבית שנים כה רבות.
מחקרים רבים לאורך השנים הציגו מסקנות עקביות, לפיהן מחנכי הדור הצעיר, על דרגותיהם השונות (מהגן ועד האוניברסיטה), סובלים מבורות מדאיגה בכל הנוגע לקהילה ההומו-לסבית. לא רק שמוסדות החינוך המסורתיים אינם מספקים את התמיכה הדרושה, הם אף משקפים את הגישות ההומופוביות הרווחות ואינם פתוחים לסגנונות חיים אלטרנטיביים.
למרות שהקישור הדמגוגי בין המילה "גטו" לבין ילדי גן מעורר בי אי נוחות מסויימת, אעדיף לאמץ אותו מאשר להפקיד את ילדיי בידי גנן או גננת שהמחשבה על שני אבות או שתי אמהות מעוררת בהם חלחלה. עדיף גטו פלורליסטי וּורוד, לטעמי, על גן ילדים חשוך ושחור.
גן גאה אינו סביבה מלאכותית ושברירית, אלא חממה שוויונית ומטפחת, שתיסוך בילדים רגשי ביטחון וגאווה, מתוך הכרה בהיותם אזרחים שווי-זכויות, ילדים להורים שבחרו לחיות על פי צו מצפונם ובמקרה הזה - צו ליבם. תהה זו סביבה שתטפח בהצלחה את זהותם הייחודית של ילדיה ותכיר להם את המציאות המורכבת והשונה במקצת שקיימת מעבר לגדר. הכרת הסביבה השונה וכיבודה, בגן הגאה, אינן שוות ערך לרמיסת הזהות הייחודית במקרה הרע, או לדרישה להסתרתה במקרה הטוב.
תם עידן ההתרפסות
הקמה של גן הומו-לסבי כמוה כסירוב להשלים עם הסטטיסטיקות המדאיגות, המראות שכ-40% מהנוער ההומו-לסבי סבלו מאלימות כזו או אחרת, כ-30% מכלל ניסיונות ההתאבדות של בני נוער נעשים בידי הומואים ולסביות, אחוז הנשירה מבתי הספר והשימוש בחומרים ממכרים גבוה מזה המקובל בקרב הנוער ההטרוסקסואלי ועוד. במצב מחפיר שכזה, גם בית-ספר הומו-לסבי אינו יוזמה מופרכת, לטעמי.
האוכלוסייה ההומו-לסבית הבוגרת ידועה כאוכלוסיה איכותית, משכילה, מבוססת וערכית. לחברה ההטרוסקסואלית יש אינטרס ברור לפתוח את שעריה לקהילה ההומו-לסבית, אלא שאיננו מסתפקים עוד בהיטמעות כפויה המחייבת אותנו לקבל את הנורמות ההטרוסקסואליות.
איננו מבקשים להיטמע ולמחוק את זהותנו, אלא להתקבל כאזרחים שווי-זכויות דווקא מתוך הדגשת השוני. תם עידן ההתרפסות.
לגן שלנו, אגב, כולכם מוזמנים. כדאי רק לזכור שדווקא בגן הילדים הגאה ילדיכם לא יגדלו בסביבה שברירית ומלאכותית, אלא בסביבה מציאותית שמכירה גם במי שעד כה אולץ להסתתר. אם אינכם מסוגלים להתמודד עם שאלתה של דנה הקטנה, "למה אין לי שני אָבּים?", מקומכם לא איתנו.
- אבי מרציאנו, סטודנט שנה שלישית בבית הספר לתקשורת, מכללת ספיר.
לפנייה לכתב/ת 
