חי מת
אבירמה גולן מצליחה ב"סימני חיים" ליצור רומן שעובד בשני מישורים מקבילים, שאינם פוגעים זה בזה: רומן נוח שבמרכזו סיפור חיים עסיסי ורומן בעל רבדים ומשמעויות
מלחמת ששת הימים הפרטית שמנהל אלי ענבר מול חייו היא, (אולי), חשבון נפש מודע למחצה, מן הסוג שהתרחק ממנו כמאש כל חייו. בזמן שהפרופסור מוטל חסר אונים, גופו שבור והכרתו נודדת ממנו; אנו מובלים על ידי המספר הכל יודע למסע רטרוספקטיבי מחייו הבוגרים ועד לילדותו, אותו ספק כן, ספק לא, עורך אלי ענבר עצמו.
הגיבור שלנו תמיד היה מוקף נשים – אוהבות, מגוננות, תובעניות וחונקות. מאימו גרַסיה, אשר התייחסה אליו כאל בבת עינה ובחשה בחייו כאילו היתה כותבת הסיפור שלו; דרך אשתו לילי אשר רצתה ממנו את האהבה הבלעדית שלא יכול היה לתת לה.
הנשים של אלי ענבר מנהלות את חייו ואף פעם לא שבעות ממנו, והוא מצידו צמא ורעב אליהן אך לא מסוגל לתת בהן אמון, ומתייחס אליהן כאל יצורים אקזוטיים המאבדים את קסמם כאשר אתה קרב אליהם – "נשים לפעמים ממציאות. לא ברור מאיזו סיבה. שולחות שאלת גישוש מוסווית ומצפות לתגובה שתאשר להם את מה שהמציאו. במקרים כאלה מוטב לנקוט זהירות, והתגובה הכי בטוחה היא שתיקה". (עמ' 119)
אבירמה גולן טווה סיפור אנושי ומוכר שגיבורו הוא אדם השבוי במגבלות עצמו – רוצה לאהוב ולהיות נאהב אך לא יודע כיצד; מסוכך על עצמו בידע אקדמי שאגר בחריצות, אך לא רואה את הנעשה תחת אפו. פרופסור ענבר הנמרץ והכריזמטי החי במלוא אונו באולמות הרצאות, חד ושנון בקריאתו טקסטים ספרותיים, מאבד את כל יכולותיו כאשר זה מגיע לחייו, וסיפורו שלו נותר לו בלתי מפוענח.
גולן רומזת לנו על האירוניה הטרגית הזו במספר מקומות שונים, דרך קטעי הרצאותיו - "תראו, כמעט לחש בהתלהבותו הכבושה, המחזאי יודע את כל פרטי הסיפור, גם הצופים בני זמננו מכירים את קוי המתאר של הסיפור המיתולוגי. אבל עדיין הם סקרנים לגבי התהליך המדוייק שבו אדיפוס – אצל סופוקלס – יגלה מיהו ולמי הוא נשוי. לפי שעה אדיפוס החכם, פותר חידת הספינקס, לא שומע מה שמדברים אליו". (עמ' 14 )
גם אלי החכם, הער כל כך למהלכים האירוניים שב"אדיפוס", עיוור לחלוטין למתרחש בחייו, וגם הוא צריך לגלות עדיין מיהו ומי הוא אביו; ועליו להיוולד מחדש דרך חוסר ההכרה בה הוא כלוא ודרך החזרה אל סיפורה של אימו לפני לידתו אל הזהות החדשה.
ב"סימני חיים" מצליחה אבירמה גולן לייצר רומן העובד בשני מישורים המתקיימים במקביל מבלי לפגום זה בזה; את הספר ניתן לקרוא כרומן נוח לקריאה המגולל את סיפור חייו העסיסי ורב התהפוכות של אלי ענבר. במישור זה, נראה שבהמשך לרב המכר הקודם של אבירמה גולן, "העורבים" אשר ראה אור ב-2004, גם "סימני חיים" יהפוך להיות חביב הקהל ויתמקם בנוחות ברשימת רבי המכר עוד שבועות ארוכים.
אך גולן אינה מסתפקת בזאת, ועבור הקורא מיטיב הלכת היא שותלת רמזים מטא-ספרותיים, המכוונים אותו לקריאה מרובדת משמעויות. פרופסור ענבר מצטט בהרצאותיו מ"אדיפוס המלך", מספר איוב, מ"אנה קרנינה"; הוא מנתח את מושגי המספר הכל יודע והמספר הבלתי מהימן המתחזה למהימן (כל הנשים כולן, למשנתו של גיבורנו). נסיונותיו של הפרופסור לתבנת את חייו לפי מושגים אלו כושלים, אך אנו הקוראים יכולים לקרוא מעבר לכתפו ולמתוח קורי משמעות המעבים את דמותו ואת סיפור חייו ומהדהדים ליצירות ספרותיות קלאסיות.
"סימני חיים" הוא ספר ישראלי מאוד, שאינו מדיר עצמו מן ההווי של הקיום היומיומי ומן ההסטוריה היהודית-ישראלית. עם זאת, גולן אינה מגבילה עצמה להקשרים לוקאליים וחשה בנוח בתחום הרחב יותר שמרפרר לטרגדיות יווניות, טקסטים תנ"כים וקלאסיקות אירופאיות.
את "סימני חיים" תוכלו לקרוא כממתק לסוף שבוע, או להתעמק בחידה הספרותית שרוקמת גולן; כך או כך, מדובר בספר מהנה ואינטליגנטי אשר מכבד את כל סוגי קהליו.
סימני חיים. אבירמה גולן, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 266 עמודים
לפנייה לכתב/ת 
