רב-סכר: הפלגה על היאנג-צה
המשפחה הגיעה לביקור - ורונן מדזיני מצא עצמו בשיט תענוגות בן שלושה ימים על נהר היאנג-צה. ככה זה בסין, כשסכר שהביא לפינוי 2 מיליון איש ולנזקים אקולוגיים - הופך לאטרקציה תיירותית
המשפחה הגיעה לביקור. מכיוון שלכל אחד במשפחתי תחומי עניין שונים ומנוגדים, הצלחנו, אחרי משא ומתן ארוך ומייגע, להתפשר על אטרקציה אשר תספק את כולם - שיט תענוגות חינוכי על נהר היאנג-צה. ככה זה בחיים - את הבילויים היקרים עושים על חשבון ההורים. בשעה 22:00 התייצבנו ברציף מספר 9 בעיר צ'ונגצ'ינג (ChongQing), לקראת ההפלגה בספינה הסינית "אמפרור", אשר תצא לדרך בבוקר יום המחרת, ותסתיים כעבור שלושה ימים בעיר יי-צ'אנג (YiChang).
משמעות חדשה למונח פינוי-בינוי. נהר היאנג-צה (צילום: איי פי)
אורכו של נהר היאנג-צה 6,300 ק"מ, ואגן הניקוז משתרע על כמעט 2 מליון קמ"ר. למעשה, הוא הארוך ביותר באסיה ושלישי באורכו בעולם. הנהר זורם מרמת ההימלאיה במערב דרך האגן של סצ'ואן, וממנו הוא יוצא במעבר הררי צר המכונה "שלושת הערוצים". באזור זה נבנה המפעל ההידרואלקטרי הגדול ביותר בעולם (פי חמישה מסכר הובר). בנהר הותקנה מערכת מנעלים (תאי שיט) המאפשרת לספינות המשא והתיירות לעקוף את הסכר לשני הכיוונים.
ממשלת סין פינתה מהשטח שיועד למאגר המים אותו עוצר הסכר יותר משני מיליון תושבים, ששכנו בכ-1,500 כפרים. בניית הסכר גרמה לנזקים אקולוגיים נרחבים מאוד הן לסביבה הקרובה של הסכר והן לסביבות רחוקות התלויות בנהר, שרמת הזיהום בחלקים מסוימים בו, שהייתה גבוהה כבר קודם לכן, עלתה בעקבות הקמת הסכר. שוחרי איכות הסביבה מותחים זה זמן רב ביקורת חריפה על פרויקט הקמת הסכר.
לאורך הנהר פותח ענף התיירות, הכולל בין היתר עשרות ספינות תיירות במגוון רמות (ומחירים) המאפשרים למתעניינים ליהנות מנופי הנהר ולהתפעל ממפעלי הפיתוח.
שני מיליון תושבים פונו מבתיהם. חולפים על פני עיר רפאים
יום ראשון: עיר הרוחות והשדים
השעה 7:30 בבוקר. לתוך התא מתפרץ הכרוז בפול ווליום: "בוקר טוב!!!" בסינית ובאנגלית. שלוש תקיעות צופר, ואנחנו מפליגים. מי שהתעורר (מי לא עם הצעקות האלה) מוזמן לטאי-צ'י במפלס 4. ארוחת הבוקר מוגשת החל משעה 8, והשולחנות מחולקים באופן ברור – סינים בצד אחד, מערבים בצד שני. אנחנו פוגשים לראשונה את שותפינו לשולחן העגול והעצום, שלושה זוגות אמריקאיים נחמדים, זוג אחד צעיר ושניים בגיל העמידה.
האוכל מוגש על "לייזי סוזן" – מגש מרכזי מסתובב, עליו מונחות מנות רבות, חציין מערביות וחציין סיניות מפחידות. טועמים מהכול, המנות המערביות מסתיימות חיש מהר, ואף אחד לא אמיץ מספיק לטעום מהמנות הסיניות. אצל שכנינו הסינים המצב הפוך בדיוק – המנות הסיניות ריקות, ואף אחד לא מעז לאכול מהצ'יפס והסלטים.
מדי חצי שעה מכריז הכרוז על אטרקציה נוספת באחד מרציפי הספינה – סדנת רקמה על משי, סדנת צביעה בתוך בקבוקי קריסטל, הדגמת מסאג' סיני, היכרות עם פניני מים ועוד. עוד לא סיימנו לעכל את ארוחת הבוקר, והכרוז מכריז על ארוחת הצהריים. לקראת השעה 2 בצהריים, אנו מגיעים ליעדנו הראשון – "פאנג-דו: עיר השדים והרוחות". עיר זו, בדומה לכל הערים שבדרכנו היא עיר רפאים, בה כל התושבים פונו עקב ההצפות אשר מלוות את בניית הסכר.
פאנג-דו (Fengdu), נחשבת לעיר בה מתקבצים רוחות המתים. המקור לאמונה זו הוא שני אנשים שהתגוררו בה במאה השביעית, אשר צירוף שמם זהה לביטוי "שליט הגיהנום". 600 מדרגות מובילות לפסגת הר "מינג" (יש גם רכבל), שם ממוקמים מספר מקדשים, הכוללים פסלים רבים של שדים ורוחות. תוך כדי הטיפוס, מסביר המדריך התורן על אגדות ואמונות טפלות עממיות. "יום אחד, כולנו נהיה אזרחי פאנג-דו", מספר לנו. הזרים מגחכים, הסינים מחווירים.
רוחות המתים עושות שמח בפאנג-דו (צילומים: רונן מדזיני)
המדריך מסיים במשפט אשר עתיד לחזור על עצמו עשרות פעמים במהלך השייט: "אם החוויה הייתה חיובית עבורכם, אתם מוזמנים לבטא זאת בתשר. אנחנו מאוד מאוד שמחים שהייתם איתנו!". בדרך חזור חולפים על פני שורות ארוכות של קבצנים ודוכני מזכרות, ומקפידים לדייק ולחזור בזמן לאונייה. אף אחד לא רוצה להישכח בעיר הרוחות.
הפסקת קפה עם מוספי סוף השבוע מהארץ (איזה כיף), וברמקול כבר קריאות קולניות לארוחת ערב מיוחדת באירוח הקפטן. שתי הארוחות הראשונות גבו את הקורבן הראשון: ברברה, שותפתנו האמריקאית לשולחן נשארת בחדר, ככל הנראה בשירותים. ביל בעלה המגודל, אשר נראה כפליט מהסרט "איזי ריידר" עצוב, אך מתרברב בקיבת הברזל שלו. את שאר היום מעבירים במשחקי רמי ובירות על הסיפון.
יום שני: שלושת הנקיקים
סטיבן (הכרוז, מנהל האירועים, צוות ההווי והבידור, נציג השלטונות והנהלת החברה) מעיז להשכים אותנו כבר ב-6:30 בבוקר. שילך לטאי צ'י לבד, אנחנו ממשיכים לישון עד ארוחת הבוקר. ארוחת בוקר קלה, והופ חולפים על פני הנקיק הראשון (Qutang Gorge), זהו הנקיק הקצר ביותר (8 ק"מ). עד לארוחת הצהריים יש עוד מגוון של סדנאות ואירועים, אבל אנחנו מעדיפים לשבת במרפסת חדרנו, עם הגב לסטיבן, עם הפנים ליאנג-צה.
ישר אחרי ארוחת הצהריים, ממנה נפקדו צמד אמריקאים נוספים, עוגנת האונייה בפאתי הנקיק השני למרגלות העיר וושאן (Wushan). עוברים לסירת מעבר, ומשני צידיה שרשראות הרים ויערות עד עוצרי נשימה. לידינו סירות משא מהן מנופפים הדייגים המקומיים בידיהם לשלום. הדיילות על סירתנו, לבושות מדים ורודים מזעזעים, מקפידות בכל הזדמנות להסביר לנו כמה קשה לחקלאים להתגורר במקום, מה שמבהיר לנו שבסוף הטיול יבקשו טיפ לשיפור רווחת החקלאים.
מגיעים למזח קטן, עוגנים ועוברים לסירות זעירות. מקדימה ומאחורה שבעה סינים שדופים ודקי גו ערומים כמעט לחלוטין, נעולים בסנדלי חבל שתפרו בעצמם (ואפשר לקנות), חותרים במרץ ויוצאים לדרך. הסירה מתנדנדת מצד לצד כמו קליפת אגוז. המדריכה מסבירה איזו עבודה קשה יש לשייטים (עוד טיפ?) מספרת כמה זמן לוקח להם לתפור לעצמם סנדלים (חמש שעות), וכי עד לפני עשרים שנה היו עובדים בעירום מלא.
ביד נטויה ובזרוע חזקה. מושכים את הספינה בסמוך לחוף
עכשיו כשהמים רדודים והזרם מתגבר, הם קופצים מדי פעם למים כדי להתקרר, פותחים את החבלים וגוררים את הסירה קדימה. המדריכה מספרת על מסורת בני המקום (שבט ה-Hu Dai) ומנהגיהם, על הכפר בו הבנות היפות ביותר (כי שם המים נקיים והירקות והפירות משובחים), ועל המנהג לשתול עצים עם לידת בת בכורה. במלאת לה 10 שנים כורתים את העצים ועושים מהם שולחנות וכסאות – נדוניה לנישואיה בגיל 15. שרשרת טיפים ובחזרה לאוניה.
בשמונה וחצי בערב מגיעים לנקיק האחרון. בשל הבדלי הגובה של המים, אנו נכנסים עם ה"אמפרור" לתא שייט עצום, מעין מעלית פרימיטיבית לאניות, והשער ננעל. המים מציפים את התא, ואנו יושבים על הסיפון ומתרוממים לאיטנו אל עבר תא השייט הבא. 5 תאי שיט ו-3 שעות מאוחר יותר, ה"אמפרור" מגיעה ליעדה, ועוגנת ללילה. הנוסעים מוזמנים לערב הווי ובידור בהשתתפות כל עובדי האוניה (מלצרים ביום, רקדנים בלילה), ובניצוחו של סטיבן.
מלצריות ביום, רקדניות בלילה. נשות האונייה
יום שלישי ואחרון: הסכר
סטיבן המנוול משכים אותנו בקריאות נלהבות כבר בחמש וחצי בבוקר. בופה אחרון של בוקר, ויורדים מהאונייה לסיור מרתק על הסכר, פרויקט בו הושקעו 25 מיליארד דולר. העבודות החלו ב-1994, והוא יושלם ב-2009. מדובר בסכר בטון עצום, היוצר מאגר מים שאורכו 660 קילומטר. זרימת המים תפעיל 26 טורבינות להפקת 18 אלף מגוואט חשמל (עשירית מכמות החשמל הדרושה לסין), אשר עתידים להקטין את תלות המדינה בנפט. לשם השוואה, ביולי אשתקד נמדד שיא בביקוש ישראל לחשמל – מעט יותר מ-10,000 מגוואט.
יוצר מאגר מים באורך 660 קילומטר. סכר שלושת הנקיקים
על האוטובוס בחזרה ל"אמפרור", מספר לנו המדריך על משפחתו אשר פונתה מהכפר בו חיו מזה דורות. הוא אינו מעיז להעביר ביקורת על הממשלה, ומדגיש שוב ושוב כי כולם שלמים עם ההחלטה, ומאוד שמחים בגורלם ובחייהם החדשים. הוא סותר את עצמו ומספר בדמעות שסבו נפטר כשלושה ימים אחרי הפינוי מלב שבור, ובאותה הנשימה מנצל את המומנטום, ומסיים במשפט הקבוע והמעיק: "אם נהניתם, אתם מוזמנים לבטא זאת בטיפ".
חוזרים לאונייה לאריזות אחרונות, ופרידה מעמיתינו לשולחן. על השולחן מחכה לנו מכתב מ"סקיי", החדרנית שלנו, בו היא מתארת איך ליבה נשבר מעצם המחשבה על פרידה מאיתנו. זה נחמד מאוד מצידה, בהתחשב בעובדה שמעולם לא נפגשנו. ברקע שומעים שוב ושוב את סטיבן מספר כמה קשה עבד הצוות למעננו, ועל שולחן הכתיבה שלנו ממתין דף המסביר כמה טיפ מומלץ להשאיר. הסכום המומלץ כמובן אסטרונומי.
השארנו סכום אשר נראה לנו הוגן, ונפרדנו מצוות האונייה, אשר במהלך ההפלגה כולה יצא מגדרו להנעים לנו את המסע. יופי של טיול, חוויה אותנטית, מהנה, מלמדת ומשמינה, וכל זאת במחיר סביר לחלוטין, זול משמעותית מחוויה דומה על ספינה מערבית.
אז אם החוויה הייתה חיובית גם עבורכם, אתם מוזמנים לבטא זאת בתשר. אנחנו מאוד מאוד שמחים שהייתם איתנו!
