משכינת שלום או מחרחרת ריב?

מעטים מול רבים / שאול אריאלי

תנועת "שלום עכשיו" ציינה 30 שנה להקמתה. במסגרת ההכרזה כי זו "תנועתם של אזרחים ישראלים הרואים בהשגת השלום, הפשרה והפיוס עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב", היא הפכה בשנים האחרונות דווקא לאחת מנושאות המאבק על אופייה של מדינת ישראל. הזירה למאבק נקבעה לשטחי הגדה ועזה, בה היריב, גוש אמונים ויורשיו הרבים, פועלים זה 40 שנה.

המאבק מתקיים על דעת הקהל בעיקר, לא רק משום שיצחק רבין תבע "שהכרח להיאבק מאבק אידאי, החושף את המשמעות האמיתית של עמדות הגוש (אמונים) ודרכי פעולתו", אלא בעיקר משום שמתחילתו הוא לא מתקיים בין כוחות שווים: שלום עכשיו החוץ פרלמנטרית מול היריב שמזמן הפך להיות חלק מהממסד והרשויות, ומול אלו עצמן המשקרות את הציבור.

רבין הכריז בכהונתו הראשונה כראש ממשלה: "בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר". הוא אמר זאת לא בעקבות תפיסתם המדינית השונה אלא משום ש"תפיסתם הבסיסית נוגדת את בסיסה הדמוקרטי של המדינה". אך גוש אמונים ויורשיו זכו לתמיכה מתמשכת של המדינה ומוסדותיה: יצחק טבנקין טבע את התפיסה כי "בכל מקום שהמלחמה תאפשר נלך להחזיר את שלמות הארץ", יגאל אלון שבתחילת דרכו סבר כי בין "שלמות הארץ עם כל הערבים או ויתור על הגדה, אני בעד שלמות הארץ עם כל הערבים". מנחם בגין שש לבנות "עוד הרבה אלון מורה", ואריאל שרון ביקש ל"גאול את הערבים מהאשליה שנצא מעזה" על ידי הקמת ההתנחלויות.

מול החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית שדו"ח ששון מצא כי "הקימה בעיקר מאחזים בלתי מורשים רבים, ללא אישור הדרג המדיני המוסמך", ומול שרי השיכון שמבקר המדינה מצא כי "בשנים 2000-2004 העבירו למאחזים הלא חוקיים 71,800,000 שקלים", מנהלת "שלום עכשיו" את פרויקט המעקב אחר ההתנחלויות. במסגרתו היא חושפת בפני הציבור את מסכת היעדר החוק, בזבוז כספי הצבור והפרת מחויבויות של ראשי ממשלות ישראל.

מול תסכולו של היועץ המשפטי לממשלה שבפנייה לשר הביטחון קובע כי נמשכת המגמה של בנייה במאחזים הבלתי חוקיים וש"מצב אכיפת החוק בשטחים לא רק שאינו משביע רצון אלא שהוא ברמה מאוד ירודה", ומול אוזלת ידה של הממשלה שהעומד בראשה "נאלץ" להנחות את שריו "לבחון הצעות בדבר כלים משפטיים עבור ממשלת ישראל וכוחות הביטחון, שמטרתם לאכוף את החוק ביהודה ושומרון", מנהלת "שלום עכשיו" באמצעות בג"ץ מאבק עיקש ומתמשך נגד הפרות חוק בוטות מעמונה ועד מגרון, מחרשה ועד מתתיהו מזרח.

המאבק בין אנשיה ליורשי גוש אמונים אינו בינם לבין "אנשים מאמינים שהתמסרו בכל מאודם לאידיאל שגוי" או "בני עיירות הפיתוח ובני מושבים שמסרו את נפשם למפעל ציוני מאוחר וחסר תוחלת" כפי שארי שביט ניסה לתאר זאת. זהו מאבק של מי שרואים בקיומו של שלטון החוק, בכבוד המשפט הבינלאומי וקהילתו, בהבטחת עליונותם של חוקי המוסדות הנבחרים על פסקי ההלכה של הרבנים כערובה הכרחית לעתידה, ביטחונה ואופייה היהודי דמוקרטי של מדינת ישראל. 

תנועת "שלום עכשיו" אינה הראשונה ואינה היחידה שהצליחה לחבר את הנקודות לתמונה עגומה ש-40 שנות השליטה בשטחים ציירו לנו. היא אף אינה היחידה שהתחוורות המגמות ההרסניות הללו לדמותה ומוסריותה של החברה הישראלית הביאו את חבריה לתחושה של צווי מוסרי להיאבק בהן.

חבריה, העושים את ההבחנה בין הניתן והנדרש לעשות טרם הקמת המדינה ולאחריה, ראויים יותר לתיאורו של היועץ שרון באוזני ראש הממשלה רבין את אנשי גוש אמונים באירוע סבסטיה: "הם כמו שאנחנו היינו בשנות ה-40 אך הרבה יותר נחושים". לצערי, הם בין המעטים שעדיין מבקשים לעשות מעשה, מתוך קבוצה גדולה ששלטון החוק ואופייה של המדינה עדיין חשובים לה. אך היא עברה מהר מדי מהכחשת המצב לייאוש ואדישות.

שאול אריאלי, המועצה לשלום ולביטחון, ממחברי הספר "חומה ומחדל"

מקדשים את ההכפשה / שלמה אנגל

בלא משים חלפה לה מסיבת יום ההולדת של "שלום עכשיו". מתי מעט הטריחו עצמם לכיכר רבין להשתתף באירוע, ומרואן ברגותי שנבצר ממנו להשתחרר מכלאו שלח מכתב לתומכיו הנלהבים שהתכנסו שם. 

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, ולא לחינם רוצח של חמישה חפים מפשע התקבל כגיבור וכרודף שלום בקרב תומכיו השוטים בכיכר. הרוצח של נזיר יווני, שוטר ישראלי מוסלמי ועוד שלושה יהודים הפך בזכות מספר מילות שלום ריקות מתוכן לפרטנר ואיש שלום ערבי - בדיוק כמו שמפנטזים אנשי "שלום עכשיו" עשרות בשנים. פנטזיה שבינה לבין המציאות אין כל קשר חוץ ממשאלת לב. על בסיס דומה אפשר להקריא בכנס נגד הטרדה מינית מכתבים מתחסדים ונטולי כל חרטה של האנס בני סלע, ובכנס נגד שימוש בסמים להקריא מכתבים נוגים מהתא הקטן והאפל של פליקס חלפון או גונן שגב.

למרבה הצער, תופעה זו של שיתוף פעולה עם האוייב, ויהיה המר ביותר, אינה המצאה ייחודית של "שלום עכשיו". כבר לפני כמאה שנה טבע ולדימיר לנין את המושג "אידיוטים שימושיים" כשרצה לתאר את תומכיו האידיוטים במערב הקפיטליסטי ששירתו אותו ואת המהפכה הרצחנית שלו באופן מאוד שימושי ויעיל. יורשו, יוסף סטלין בנה בתחכום רב את רשת האידיוטים השימושיים שלו בכל אירופה ויצר בכך את התשתית להתפשטות המהפכה בכל העולם. מיותר לציין כי תומכים שוטים אלו הפכו בדמיונם הקודח ובהשפעתם הציבורית הגדולה את מחנות הכפייה, הרציחות האין סופיות, הרודנות ושרירות הלב של המשטר הקומוניסטי - לתופעה מלבבת של אחוות עמים, שוויון ואחווה.

האידיוטים השימושיים של "שלום עכשיו" הצליחו אף הם רבות בטיהור הרצחנות הפלסטינית והערבית. הם הפנימו והפיצו בהצלחה רבה את הנרטיב השיקרי הערבי על עם פלסטיני שחי כביכול בארץ ישראל מאות ואלפי שנים, אך אין לכך כל איזכור רציני אפילו לפני 50 שנה בלבד. הם טיהרו את הרצחנות של ערביי ארץ ישראל שהחלה שנים ארוכות לפני מלחמת ששת הימים באמצעות טענת הכיבוש. הם הפכו את מנהיגי כנופיות אשף המושחתים והרוצחים לרודפי שלום, ועכשיו הם עמלים רבות לטהר את קנאי האיסלם הקיצוניים ביותר של החמאס בתירוץ הידוע שחייבים לדבר איתם.

במקביל, "שלום עכשיו" הקדישה מאמץ רב להציג את מדינת ישראל הנלחמת על קיומה ואת צבאה כגופים מחרחרי מלחמה הפוגעים בזכויות האזרח, חסרי כל מימד אנושי, תאבי כיבוש ושונאי שלום. מאמץ זה שחבר לאירגוני שמאל רבי כוח וממון בעולם הצליח כמובן מעל ומעבר וישראל היום הינה המדינה השנואה בעולם, לצד איראן ופקיסטן "הנאורות והליברליות" הידועות.

כידוע בועת השלום התנפצה לרסיסים עם גלי המתאבדים הפלסטינים ושוטרי הרשות היורים על חיילי צה"ל באוקטובר 2000. הסיסמא "שלום עכשיו" הפכה ל"מלחמה עכשיו", ולמרות זאת המשיכה התנועה לרדוף אחר השלום באמצעות רדיפת המתנחלים. כל משאביה הרבים מוקדשים בשנים האחרונות למעקב באוויר ביבשה ובים אחר כל בית חדש שמוקם ביהודה או גן ילדים שנחנך בשומרון. מעקב זה הופך לדו"חות העוסקים ב"פשעי" ההתנחלות, ומופצים כמחקר אובייקטיבי (כביכול) בארץ ובעיקר בעולם.

דוחו"ת אלו מהווים אבן נוספת במגדל השנאה הנבנה בעמל רב של אנשי התנועה וגורמים מוסלמים ואנטישמיים זרים רבים נגד מדינת ישראל, צבאה ומתנחליה.

ב-30 שנותיה לא הקימה "שלום עכשיו" שום מדרשה, יישוב, תנועת נוער או מסגד כלשהו בכפר ערבי. היא לא הקדישה מאמצים או עזרה לנזקקים יהודים או ערבים, למרות המימון הנדיב אותו היא מקבלת מהאיחוד האירופי ומגופים נוספים. כל פעולותיה הוקדשו להכפשתה של מדינת ישראל כסרבנית שלום, ולרדיפת מתנחלים תחת איצטלה שיקרית של רדיפת שלום. למרבה הצער השפעתה ההרסנית של תנועה זאת על הפוליטיקה בארץ ובעולם הצליחה מעל ומעבר באופן המסכן באופן ממשי את קיומה ועתידה של מדינת ישראל.

שלמה אנגל, איש היי-טק תושב שהם