נכנס עם הראש בעיר
הקולנוע הראשון בציון ובית ביאליק, "יריד המזרח" והנמל, האהבה המיוסרת שמאחורי סמטאות פלונית ואלמונית והבית בו קמה מדינת ישראל. תל אביב הקטנה בצילו של מאיר דיזנגוף, איש ללא הפסקה ורודן לא קטן
מדינת תל אביב - כך כונתה העיר העברית הראשונה בראשית ימיה, לא מעט בזכות אישיותו הכריזמטית ופועלו של מי שעמד אז בראשה בזקיפות ובנחישות, מאיר דיזנגוף. רגע לפני שהיא סוגרת מאה שנים ומעלה לדיון את השאלות איך הגיעה עד הלום, בואו נדלג בין תחנות חייו של האיש שהניח את יסודותיה, תוך הצצה באישיותו המורכבת.
לאן נעלם עקיבא אריה וייס
תחילתה של תל אביב מול מה שנודע לימים כבית דיזנגוף (שדרות רוטשילד ,(16 המשקיף על על אנדרטת המייסדים, שם נערכה הגרלת המגרשים המפורסמת ב-11 באפריל .1909 למרות האשראי העצום שקיבל דיזנגוף, מי שהגה לראשונה את הקמת העיר העברית הראשונה, ב,1905- היה עקיבא אריה וייס, שייסד את ועד "אחוזת בית" והיה היו"ר הראשון שלה.
יחד עם קרן קיימת לישראל השיג וייס הלוואות ל66- המשפחות שהצטרפו ליוזמה וניהל את הגרלת המגרשים לשכונה החדשה. כדי לשכנע את הציבור להשתתף בה, כתב על שלט את חזונו: "כמו שהעיר ניו יורק מסמנת את שער הכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ ישראלית."
בכ' בניסן תרס"ט, מוצאי שביעי של פסח, אסף וייס בשפת הים 66 צדפים לבנים ו66- אפורים. על הלבנים כתב את שמות המשפחות ועל האפורים את מספר המגרשים, וכך התקיימה ההגרלה. בבניין שבו הוכרזה לימים מגילת העצמאות, זכה מאיר דיזנגוף. וייס זכה בבית בהרצל פינת אחד העם (מול מגדל שלום.( הרבה לפני שהגישו במקום דגים מסוגננים ממטבחו של ג'קו הדייג, רחשה הקומה השנייה מילים מילים, בחסות הוצאת "מסדה" הוותיקה.
ומה קרה בינתיים לאיש החזון וייס? דיזנגוף התמיד במאמציו למחוק אותו מהתודעה הציבורית ומדפי ההיסטוריה של העיר, אחרי שהדיח אותו מראשות ועד "אחוזת בית" וסילק אותו מכל תפקידיו בארגון. וייס היה אדריכל מוכשר, מומחה בינלאומי לבניין ערים, שיזם את הקמת בית כנסת גדול ברחוב יהודה הלוי, בנה את ראינוע עדן, את בית הדואר הראשון ברחוב לילינבלום וכן בתי מגורים רבים המיועדים לשימור.
החרם המכוון נמשך שנים והתבטא בין היתר בהתנגדות לקריאת רחוב על שמו. העוול, אגב, תוקן רק לפני שנים אחדות, בהתערבות בני משפחתו, כשווייס זכה לרחוב בצפון העיר.
בעבר האכסניה של עירית תל אביב (צילומים: יפה רזיאל)
בין תנ"ך ועצמאות
בית דיזנגוף (רוטשילד (16 שימש כביתם הפרטי של מאיר דיזנגוף ואשתו צינה. כשזו נפטרה, ב,1930- תרם דיזנגוף את ביתו ושנתיים מאוחר יותר נפתח בו מוזיאון האמנות הראשון של העיר, על ידי האדריכל קרל רובין, כשדיזנגוף עצמו המשיך להתגורר בחדר בבניין עד מותו. בה' באייר תש"ח, 14 במאי ,1948 הכריז בן גוריון על הקמת המדינה באולם שבמבנה.
בבית דיזנגוף פועלים כיום שני מוזיאונים: בקומת הקרקע מוזיאון היכל העצמאות וההיסטוריה של הקמת העיר, ואילו בקומה השנייה והשלישית בית התנ"ך, בו מוצגות יצירות אמנות הקשורות בתנ"ך. במבנה כמה ספריות בנושאי תנ"ך, ארץ ישראל, ציונות ותל אביב. הכניסה בתשלום. טל' .03-5177760
הקולנוע הראשון בציון
חובבי קולנוע תל אביבים ותיקים חייבים לדיזנגוף תודה על שיזם את בניית ראינוע עדן (לילינבלום 2 פינת פינס.( הבניין אומנם נהרס בימים אלה לטובת כרישי נדל"ן, אבל חזיתו היפהפייה תשופץ ותשמר את סיפורו ההיסטורי. דיזנגוף, שכיהן כראש הוועד של השכונה החדשה תל אביב, חזה את העיר הגדולה שתיבנה בחולות ותשמש מרכז עולמי לתרבות העברית. לנגד עיניו עמד הספר "אלטנוילנד" שכתב תאודור הרצל, בו תיאר את המדינה היהודית העתידה לקום כשהיא משופעת באופרה, תיאטרון ומרכזי קניות.
חלומו של דיזנגוף התאים לתוכניתו של איש העסקים משה אברבנאל להקים בית ראינוע, וב1914- צירף לפרויקט את מרדכי וייסר, כשאת השם "עדן" העניק הסופר ש. בן ציון, אביו של נחום גוטמן. הטורקים לא אהבו את הרעיון וחשדו שמכונת ההקרנה היא מכשיר איתות סודי של האויב הבריטי, אבל הראינוע נחנך ערב מלחמת העולם הראשונה בסרט "ימי פומפיאה האחרונים."
ראינוע עדן. הוקם ערב מלחמת העולם הראשונה
סמטה פלונית ואלמונית
ב-,1924 עם עלייתו של חיים נחמן ביאליק לארץ, נקרא על שמו רחוב בטקס מרשים. שנתיים מאוחר יותר עבר ביאליק עם רעייתו מניה לאחד מהמפוארים בבתי תל אביב. לאחר מותו תרמה אלמנתו את בית ביאליק לעירייה וזה שימש כמקום משכנה השני, עד .1966 במקור נבנה הבניין ,(1925) "בית א. סקורה," כבית מלון.
מזגו הסוער ורודנותו של מאיר דיזנגוף ניכרים היטב בסיפורן של הסמטאות פלונית ואלמונית (מסתעפות מרחוב קינג ג'ורג' 4־.(6 גיבוריו הם הזוג סוניה ומאיר געצל שפירא מדטרויט, שעלו לארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה. שפירא, איש עסקים עשיר, החליט להביע את אהבתו לאשתו בבניית בית בעיבורן של גבעות חול בסוף העולם ימינה.
לאחר שיחסי הזוג נקלעו למשבר וסוניה התנחמה בזרועות גבר אחר, החליט האדון שפירא לפייס את אשתו בפסל אריה, שלא הצליח לשכנע אותה לזנוח את אהובה. שפירא הפגוע לא התייאש, ריצף את הרחוב, העניק לו את השם סוניה שפירא ולרחוב המקביל העניק את שמו. המחוות לא צלחו את ליבה של הגבירה אבל עוררו את זעמו של דיזנגוף, שציווה להסיר את שלטי הרחוב והחליט שהשמות החדשים של הסמטאות ייקבעו מאוחר יותר. מאז נושאים הרחובות שמות זמניים: סמטה פלונית וסמטה אלמונית.
סמטה פלונית. דיזנגוף לא התרשם מהמחווה הרומנטית
לעשירים בלבד
מי היה מאמין שמאחורי רחוב אבן גבירול (פינת מאנה,( אחד הרחובות הסואנים בעיר, נושמת בסתר ריאת גנים ירוקה שעל הקמתה התעקש דיזנגוף. השכונה המטופחת (בצומת הרחובות צייטלין-דובנוב-מאנה,( המכונה קריית מאיר, הייתה אחד הפארקים הראשונים בעיר, ועד היום מתנשאים בה לתפארת דקלים, פיקוסים ועצי שקמה ותיקים, כשעל מדשאותיה מוצבים ספסלים.
15 הבניינים הוקמו בתחילת שנות ה30- על ידי טובי האדריכלים, ביוזמת דיזנגוף, כדי לאפשר לעשירי תל אביב ומכובדיה לגור במתחם נפרד משכונות הפועלים. אל השכונה הורשו להצטרף רק מי שעברו ועדת קבלה קפדנית.
צינה בכיכר
ב,1930- עם מותה של צינה אשתו, הכריז דיזנגוף על תחרות לבניית כיכר על שמה, שעד היום מעוררת ויכוחים בגלל פסלו המתוקשר של יעקב אגם. הכיכר המקורית, שנחנכה ב,1934- היוותה חלק מתוכנית המתאר שהכין פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי שדיזנגוף הזמין אותו ב־1925 לתכנן את העיר החדשה. הבתים מסביבה דמו בחזותם, ומרפסותיהם המתעגלות השלימו בתמונת ראי את הכיכר עצמה.
ב1978- הוחלט לפתור את בעיות התחבורה בעורק העירוני המרכזי הזה על ידי הרמת הכיכר, ובמרכזה הוקמה מזרקה של האמן אלן דוד. זו הוחלפה, שמונה שנים לאחר מכן, בפסל הקינטי של יעקב אגם.
גמל בנמל
בנמל תל אביב ההיסטורי מקופל סיפורו של "יריד המזרח," שנפתח ב-1934 באירוע חגיגי, בנוכחות הנציב העליון ארתור ווקופ. היריד היה אירוע בעל חשיבות עליונה בחייו הכלכליים של היישוב, השתתפו בו 30 מדינות וביקרו בו כ600- אלף איש במשך שישה שבועות.
בין האדריכלים שהשתתפו בבניינו: אריה אלחנני, ריכרד קאופמן, אריה שרון. סמלו של היריד היה גמל בעל כנפיים, הוא "הגמל המעופף." בכניסה נקבעה כיכר פלומר, על שמו של הנציב העליון הרברט פלומר, שגילה אהדה ליישוב היהודי בארץ ישראל.
הצלחת היריד עודדה את דיזנגוף לנצל את קשריו עם הבריטים כדי לבנות נמל בתל אביב, בשל החשש כי היחסים הרעועים עם ערביי יפו יביאו לסגירת הנמל שם. ב,1936- כשפרץ המרד הפלסטיני, ניאותו הבריטים לבנות את המזח, ששימש בתחילה להעברת פרי הדר ושקי מלט. ב1938- הפך המקום לנמל לכול דבר שדרכו הגיעו בין היתר עולים בלתי לגאליים. במלחמת העולם השנייה הופקע המתחם על ידי הצבא הבריטי והפך לבסיס אימונים, בו נערכו בין השאר אימוני כ"ג יורדי הסירה. במלחמת העצמאות שימשו המבנים את צה"ל.
נמל תל אביב חדל לפעול ב-,1965 עם הקמת נמל אשדוד. רציפי העגינה שלו הפכו עם הזמן למוקד בילויים ומסעדות.
סיורי דיזנגוף
מי התלונן על מאיר דיזנגוף ששוטט בעירום בחוף הים? למה רמסו סוסיו את הפרחים בשדרות רוטשילד? איך השתיק האיש את כל מתנגדיו? על כל אלה, על אישיותו השנויה במחלוקת של דיזנגוף ועל תל אביב עצמה אפשר לשמוע בסיורים שמוביל אילן שחורי, עיתונאי, חוקר ומתמחה בתחום ההיסטוריה של ארץ ישראל.
הסיורים מגובים במסמכים, תצלומים והקלטות נדירות. שחורי, שמשלים בימים אלה תואר שלישי בנושא פעילות העיר בתקופת המנדט, כתב בין היתר את "חלום שהפך לכרך - סיפור הולדתה והקמתה של תל אביב" ו"אבנך ונבנית - סיפור ראשית הבנייה בתל אביב." הסיורים בתשלום. פרטים באתר או בטל' 8108107־054 .
לפנייה לכתב/ת 
