אלשיך: השפל בתדמית השופטים ימוטט את המערכת

יו"ר נציגות השופטים, השופטת ורדה אלשיך, סבורה כי תדמיתה של המערכת השיפוטית נמצאת בשפל חסר תקדים, העלול לדבריה "למוטט את המערכת". בראיון בלעדי ל"כלכליסט" חושפת אלשיך כי הזילות כלפי השופטים החלה לחלחל לאולמות בתי המשפט, ובאה לידי ביטוי בהתנהגות גסה ופרועה של אזרחים המגיעים לדיונים וגם של עורכי דין.

"יש עליהום על השופטים בתקשורת", אומרת אלשיך. "אנחנו מתחילים לראות את התוצאות שלו באולמות, וזה מאוד מטריד אותי. אם אני עוד פה, זה בגלל שאני רואה בזה שליחות. הרי יכולתי לעבוד בחוץ ולעשות הרבה כסף. בדיוק הבוקר הסתכלתי על טופס ה־106 וחשבתי שיכולתי לשלש את זה בחוץ.

"אחד השופטים סיפר לי שבמהלך דיון באולמו הוא ביקש מאדם שהדריך את העדים לצאת החוצה. אבל האיש לא רק שסירב לצאת, הוא התחיל לקלל, ואמר לשופט 'למה מי אתה בכלל?!'. הוא דיבר לא עליו, אלא על אמא שלו; בחיים לא דיברו ככה בבתי המשפט. השופט נאלץ לקרוא למשמר.

"זה הפך למכה של ממש בבתי המשפט לענייני משפחה, שם יש הרבה מתדיינים שאינם מיוצגים על ידי עורכי דין. זה עניין יומיומי שם. פעם לפני שהיו מופיעים בפני שופט, אנשים לא ישנו כל הלילה מרוב התרגשות וחרדה. היום הם נכנסים לאולם ואומרים לשופט מה הם חושבים עליו, על אמא שלו ועל האם־אמא שלו.

"חלק מהשופטים מגיבים ומוציאים החוצה. אחת השופטות, שמתדיין הפנה כלפיה קללה גסה, אמרה לי 'עשיתי את עצמי לא שומעת, כדי לא לעשות משהו יותר חמור, אבל הבנתי שהחלטתי נכון כשלקחתי ממנו את הילדים'.

"החלטנו בינינו שצריך להגיב כדי להפסיק את המגפה הזאת. להגיב, ולא לעשות את עצמך לא שומע. הם לא מעזים לעשות זאת אצל שופט ותיק. הם עושים את זה אצל שופטים קצת בוסר מבחינת הוותק וניסיון החיים שלהם והם בשוק מצורת הדיבור שהם לא יודעים מה לעשות וזה נותן חיזוק לאנשים אחרים".

רמה ירודה של עורכי דין

על פי התרשמותה של אלשיך, לא רק הקהל הרחב מרשה לעצמו לזלזל בבתי המשפט, אלא גם עורכי הדין. "לא מזמן זה קרה לי שעורך דין דיבר עם טלפון סלולרי באולם", היא מספרת. "פעם, מי היה מעז להתנהג בצורה כזו? זו זילות הולכת וגוברת של תדמית השופטים ותדמית המערכת.

"ישב אתמול עורך דין, מדבר איתי כשהברך בולטת מעל השולחן, והיד פרוסה על מסעד הכסא. אני צריכה לחנך את עורכי הדין באולם? אז מחר יכתבו 'אלשיך מחנכת'. ואם אעבור לסדר היום, יחשבו שזה בסדר. השאלה היא האם להתעסק בתיקים או לחנך אנשים".

בקרב עורכי הדין נחשבת אלשיך כאחת השופטות הקשוחות והקפדניות ביותר. אלא שלדבריה, גם העובדה הזו אינה מרתיעה חלק מהפרקליטים המופיעים בפניה. "עומד לי עורך דין, הגלימה מונחת על הכתפיים, פאוץ' שחור על המותן, ביקשתי מסמך אז הוא חיפש בפאוץ'. היה עגיל, אבל לזה אני רגילה, שיער אסוף בקוקו סרט אדום. כל דבר בפני עצמו זה בסדר, אבל הכול ביחד... שאלתי אותו 'אדוני ממהר לרכבת?' ככה הוא נראה.

"עורך דין אחר עמד באולם עם משקפי שמש על הראש. לפעמים אני אומרת להם, 'אתה יכול להוריד את קולטי השמש האלה?'. זה נותן הרגשה של 'במקרה עברתי פה'. בחמסין לפני שבועיים כבר ממש התאפקתי לא לצחוק: נכנס אליי עורך דין עם סנדלים וגרביים לבנות. כמעט נחנקתי".

"כן, כן, כן. בגלל הריבוי המספרי הם חייבים לייצר עבודה, תביעות שמלכתחילה יודעים שיידחו, אז הם מנסים להראות ללקוח את הכוח שלהם בצורת הביטוי כלפי השופטים. ואז הם אומרים ללקוח, 'ראית מה אמרתי לו? וגם את זה הוא לא הבין'.

"שלא לדבר על זה שעורך דין אומר לי 'את לא מבינה'. היתה נופלת לי הלשון מהפה לפני שהייתי אומרת למשה בייסקי ז"ל, שופט בית המשפט העליון, שהוא לא מבין. אם הייתי מעזה, הוא בטח היה אומר לי מה הוא חושב על הסבא והסבתא שלי. בזמני זה היה קוד אתי: 'אולי לא הבהרתי את עצמי טוב...' - זו צורה להגיד".

את מצפה להתערבות מצד לשכת עורכי הדין?

"הלשכה צריכה להתערב. לעשות יום עיון שיזמינו אליו גם שופטים ולדבר על הנושאים האלה. אבל איפה היא? זו לא חוכמה שיורי גיא־רון, ראש הלשכה, אומר 'צריך לעשות כך וכך'. בכיף, תעשה. נשתף איתך פעולה.

"בסוף זה יפגע גם בהם. את יכולה להעליב אותי 30 פעם ואשתוק עד שאתחיל להעליב אותך בחזרה. לפני זמן מה עורך דין מסוים איחר. בגלל שאני כבר מכירה אותו אמרתי לקהל שהוא יגיע עוד כמה דקות, יכנס כרוח סערה, הגלימה על הכתף, התיק צמוד לחזה והוא יגיד: 'היה פקק תנועה'. ואז הוא נכנס לאולם מתנשף כולו ואמר 'היה פקק תנועה וחפץ חשוד', וכולם צחקו. הוא שאל אותי מה לא בסדר, עניתי לו שאמרתי שאדוני יגיע וזה מה שהוא יגיד".

אולי הבעיה היא בהתעלמות וחוסר תגובה הולמת מצד השופטים?

"יש שופטים שמקבלים את זה עם חוש הומור. יש שופט שזה נמאס לו, ואז הוא שואל את עצמו מה לעשות, למחוק לו את התביעה? אני מייצרת בזה עבודה לעצמי, הוא הרי יגיש בקשה לביטול החלטה אחר כך.

"היה לי מקרה בו עורך דין כתב לעורך דין אחר מכתב שצורף לנספחים, ובו נאמר כי השופטת, לא רק שהיא לא מבינה את התיק ולא הוגנת, אלא ש'על דברים פחות חמורים מזה הלכו לחקירה'. אמרתי, 'עד פה!' שלחתי תלונה ללשכה והם אמרו לי שפתחו נגדו בהליכים משמעתיים. עורכי הדין צריכים להבין שבסופו של יום הם יחטפו אותה. התאפקתי עד שהוא חצה את הקווים האדומים. להגיד עליי שאני ראויה ללכת לחקירת משטרה?".

דברים נוראים עוברים על הילדים שלנו

גם משפחותיהם של השופטים סובלות מהמצב, מגלה אלשיך. "אנשים יודעים אלו דברים נוראים עוברים על הילדים שלנו? בני משפחה מונעים מעצמם דברים. הבת שלי הסתובבה שלוש שנים ברשם החברות ופחדה שיגלו שהיא הבת שלי. אחרי שנים איל גבאי (לשעבר מנהל רשות החברות הממשלתיות) אמר 'רק עכשיו זה נודע לי'.

"אני לא מתבכיינת, זה בא מתחושה שהכול יחד ימוטט את המערכת הזו. זה לא שאין לה תקומה והיא על הקרשים; היא לא, We Will Survive. אבל אנחנו יורקים למקום הכי נקי. תראו לי עוד מערכת שיש לה שקיפות כזו כמו למערכת שלנו. אנחנו יכולים לדעת למה במס הכנסה לא עונים לטלפון שלנו כבר ארבע פעמים, או למה הפקיד בביטוח לאומי לא על הכיסא שלו? אצלנו הכול שקוף וחשוף. ולמרות זאת שופכים את דמה של המערכת. חבל לי, כי בסופו של דבר ישפכו את המים עם התינוק. הצעתי לבת שלי ללכת לשפיטה, והיא אמרה 'הקליינטים שלי כיבדו אותי יותר מאשר הקליינטים שלך'. ומזה אני חוששת".

איפה בכל זאת הביקורת נגד המערכת היא מוצדקת?

"אני מסכימה שצריך לעשות משהו בעניין עיכוב התיקים. כיום יש 30 יום למתן פסק דין, וצריך לשנות את התקנה ולהאריך את התקופה. בתיק גדול עם מאות עמודי פרוטוקולים וחמישה ארגזי מסמכים, שכדאי שאבדוק לפחות 5% מהם – לא יכול להיות שפסק דין נורמלי יינתן תוך 30 יום. או שיחליטו שלא צריך לנמק".

מצד שני, גם פסקי הדין מגיעים למאות עמודים. אולי צריך לקצר אותם.

"מי כותב פסקי דין ארוכים מאוד? שופט שלום שרוצה לעלות למחוזי וצריך כמה דוגמאות לוועדה. או בערעור, כדי שלא יכתבו לו 'חבל שלא התייחס לעובדה הזו והזו' ומחזירים לו את התיק. זו לא סיבה שיגידו לו 'תכתוב מהר'. מי שמחכה לפסק דין, זה כל חייו. אתה לא יכול להתייחס אליו כמו אל נעליים".

עורכי דין מתלוננים שאתם קובעים מספר דיונים לאותה שעה והם נאלצים לבוא ולהמתין בחוץ.

"אני רוצה לשאול את עורכי הדין האלה כמה מהם מגיעים בזמן לבית המשפט. אני נכנסת לאולם בשמונה וחצי קבוע, וכבר לימדו אותי שאין טעם להיכנס לפני עשרים לתשע. תירוצים כמו 'עיכבו אותי בכניסה, המעלית זוחלת'. לא יכולתם לצאת עשר דקות קודם? עורך הדין מייצג לקוח, והלקוח הוא איזה עובד מסכן שצריך את פסק הדין הזה כדי לקבל מה שמגיע לו מביטוח לאומי. אז מה שאעשה?".

פעם היינו חברים

נושא נוסף המטריד את אלשיך הוא הריחוק בין השופטים ועורכי הדין. "עורכי הדין והשופטים היו פעם חברים. היום 'גבה טורא ביניהם', וזה נורא עצוב. כי פעם זו היתה משפחה. שופט לא חשב איך הוא דופק עורך דין, ועורך דין לא חשב איך הוא מתלונן על שופט".

איך את מסבירה את הקרע?

"פה אני מאשימה את התקשורת. למשל הקטע של 'מתרועעים אלה עם אלה'. אף פעם לא היתה בעיה עם זה. יש לי חבר, עורך דין מאוד בכיר, שמאז אני שופטת הוא לא מוכן לבוא אלי הביתה. אנחנו אוהבים לצחוק ביחד ולהתבדח, אבל עושים את זה מעט מאוד. מצד אחד אומרים לנו 'אתם מתנשאים', ומאידך 'לא יכולים להתחבר'. רוצים שהשופטים יהיו מיזנטרופים בלי חברים? מאיפה יבואו החברים שלי? אז נכון, יש לי הרבה חברים רופאים, אבל מאיפה באים חברים של אדם? מהתיכון, מהפקולטה למשפטים, וכיום אחד שופט ואחר הוא עורך דין.

"אני רוצה להתערות בקרב החברים שלי. לא רוצה לחיות בלי חברים. אני חושבת שזה מרתיע אנשים מלפנות לשפיטה. אז השר אומר 'עובדה שיש הרבה מועמדים לשפיטה'. אבל אני אומרת, השאלה היא מי בא. אנחנו לא רוצים שיבואו מועמדים לא טובים".

המאבק המתוקשר בין ביניש לפרידמן תורם לזילות המערכת?

את הכתבה כתבו: ענת רואה ועומר נובינסקי