טיול אחרית הימים: האופציה הסורית

גורמי תיירות נכנסו מהר לפעולה. בימים ההם דיברתי על אתרים בסוריה, על בתי מלון ועל מסעדות, כאילו שנים נסעתי על קו דמשק-תל אביב. מאז התחילו לדבר על מגעים עם הסורים, קראתי אינסוף מדריכים, דיברתי עם אנשים שטיילו שם. כמעט שלפתי את התוכניות.

אין לי ספק כי טיול בסוריה ינפץ מערכת שלמה של דעות קדומות, שיש לנו הישראלים על הסורים. מלבד האתרים המפורסמים, סביר להניח אני בטוח שכל אחד מאיתנו יסתקרן לראות את ישראל מהצד הסורי. בדיוק לשם כך, הנה לפניכם מדריך אופטימי של כמה אתרים, שבזכותם יהיה כדאי להגיע לשכנה מצפון.

גן עדן עלי אדמות

יש אומרים שדמשק, בזכות מימיה הרבים והירוק העוטף אותה, היא גן העדן שאותו מתאר התנ"ך. האגדה המוסלמית מספרת שמוחמד השקיף על דמשק מאחד ההרים שסביבה והכריז שכף רגלו לא תדרוך בעיר, כיוון שרק פעם אחת יכול אדם להיכנס לגן עדן והוא מעדיף את גן עדן שבשמיים, הסביר הנביא למאמיניו.  

עיר עתיקה עם תשתית מודרנית. דמשק ממעל (צילום: רון בן ישי)

דמשק היא עיר גדולה ומכניסת אורחים, הדימוי שלה כעיר מלוכלכת ומפגרת אינו נכון. יש בה תשתית מודרנית יחסית של כבישים ותחבורה ציבורית, מלונות מפוארים ומסעדות טובות, שכונות מגורים יוקרתיות, שבהן בניינים רבי קומות לצד שכונות עוני.

דמשק היא אחת הערים העתיקות בהיסטוריה של המזרח התיכון. השם "דמשק" הופיע לראשונה במאה ה-15 לפני הספירה. במזרח העתיק היא שימשה צומת דרכים בין ארם-נהריים למצרים,

ובה נפגשו דרך הים מארץ ישראל ודרך המלך. בשנים 745-656 לספירה היתה דמשק מרכז האימפריה האומיית. ב-1516 נפלה העיר לידי העות'מנים, והפכה לבירת פרובינציה.

אתרי העיר העתיקה

סיטדל: מצודה הניצבת מעל העיר, שהיתה בעבר מקום מושבו של המשמר הלאומי; היום ניתן ליהנות ממנה מתצפית יפה על דמשק.

שוק אל-חאמידייה: שוק מקורה, המזכיר את ירושלים העתיקה, ובו מוכרים פירות מבוסתני דמשק, פירות יבשים, עבודות יד מזכוכית, שטיחים, בדי משי, תכשיטים, מוצרי נחושת ואינסוף נרגילות. הטקסטיל הוא התעשייה המובילה בסוריה. ה"דמשקו" המפורסם ביותר הוא המשי השזור בחוטי זהב. בקצה השוק ניצבים שני עמודים מעוצבים ומקושטים, שהם שרידי השער המערבי של מקדש יופיטר, שהוקם כאן במאה ה-3 לספירה. 

מזכיר את ירושלים העתיקה? השוק המקורה (צילום: איי פי)

מסגר אל-אומאיין (בני אומייה): זהו האתר המרשים ביותר בדמשק, הנמצא מול השוק ונחשב לאחד המסגדים הגדולים בעולם. הוא נבנה בידי הרומים כמקדש, עם עליית הנצרות הפך לכנסייה, וכשנכנסו המוסלמים לדמשק ב-636, הפכו את חלקה המזרחי של הכנסייה למסגד. כמה שנים לאחר מכן נבנה על כל השטח המסגד הגדול.

ארמון עזאם: מדרום למסגד נמצא הארמון, שנבנה ב-1749 מאבני בזלת שחורה ומאבן גיר לבנה (אָבֶּלק). שילוב הצבעים עושה את המקום למדהים ביופיו. בין כתליו נמצא המוזיאון לאמנויות יפות.

יוצאים אל דמשק החדשה

מעבר לחומות העיר העתיקה מצויה דמשק החדשה, המודרנית. שם האוניברסיטאות, בנייני הממשל, רובעי המגורים, התיאטרון וכו'. על גבול שכונת אלמוהאג'ירין נמצא הארמון הנשיאותי, שממוקם הרחק ממרכז העיר, על גבעה, שממנה ניתן לצפות תצפית יפה על דמשק כולה. אגב, ארמונות נשיאותיים נוספים פזורים ברחבי העיר.

דמשק בנויה מכמה שדרות רחבות, היוצאות מכיכרות גדולות. מרכז העיר נמצא סביב תחנת הרכבת הגדולה, שם מרוכזים בתי המלון והמסעדות. האתרים החשובים בעיר הם:

המוזיאון הלאומי: נמצא על יד תחנת רכבת, ובו מצויים ממצאים ארכיאולוגיים מכל רחבי האזור, כולל עמודים שהובאו מאוגרית, ועליהם כתובות בכתב אלפביתי הראשון שמקורו שם. גם שרידים של בית כנסת שהובאו מדורה-אירופוס, אתר ארכיאולוגי במזרח סוריה, מוצגים במוזיאון הזה.

המוזיאון הצבאי: ממוקם במבנה עתיק שהיה מנזר, ואחר כך בית ספר מתקופת השלטון העות'מני. בשלושה אולמות מצוי אוסף של כלי נשק ותחמושת עד הכיבוש הצרפתי,

ואולם אחד מוקדש למלחמות נגד ישראל. לפני שנכנסים אליו, צריך לנשום עמוק, כי התמונות והמראות קשים. מוצגים שם תצלומים של שבויים ממלחמת יום הכיפורים, כנף של מטוס קרב, ועליה מוטבע סמל חיל האוויר הישראלי, תצלום מוגדל של טייס ישראלי, תת מקלע עוזי, מרגמות ופגזים, ואפילו תמונה של משה דיין.

לצד אלו ישנם מוזיאונים קטנים נוספים, כמוזיאון המדע והרפואה ומוזיאון הכתב הערבי. בנוסף, נמצאים באזור התיאטרון הלאומי, בו נערך בחודש נובמבר פסטיבל תיאטרון וקולנוע; וכן אוניברסיטת דמשק שנבנתה בידי הצרפתים בשנות ה-20. בעבר נחשבה לטובה באוניברסיטאות העולם הערבי. 

מסגר אל-אומאיין - האתר המרשים ביותר בדמשק (צילום: MCT)

המלונות המפוארים, כמו מלון שרתון ואחרים, נמצאים ליד כיכר אל אומאיין, שהיא הגדולה בכיכרות דמשק, שם נמצאים גם בניני הרדיו והטלוויזיה, הספרייה הלאומית ובתי החולים של העיר.

הכפר שבו מדברים ארמית

זאבאדיני: אתר קיט ונופש כ-45 ק"מ מצפון לדמשק, בגובה 1,175 מ' מעל פני הים. משקיף על עמק דשן עם מטעי תפוחים, דובדבנים, שזיפים, אפרסקים ואגסים. כאן מקורו של נהר ברדא, שמשקה את דמשק, ועל שתי גדותיו ממוקמים הרבה בתי קפה ומסעדות טובות. בשל האוויר הצח והנוף היפה, הדמשקאים אוהבים להגיע לכאן לנפוש בחודשי הקיץ. במרחק קטן נמצא הכפר בוקאן, שידוע במעיינות שלו. תיירים נוהגים לעצור שם ולשתות מהמים שנמכרים בכל רחבי המזרח התיכון. באזור הזה מצויים אף מעיינות גופרית, שרבים מגיעים אליהם כדי לטבול במימיהם.

מעלולא: במרחק שעה נסיעה מדמשק, 60 ק"מ צפונית-מזרחית לבירה, מגיעים לכפר הררי קטן הקיים כ-3,000 שנים, וידוע מהמקורות כבר מהמאה העשירית לפנה"ס. שם אפשר

לשמוע אנשים מדברים ארמית בניב שבו נכתבו ספר דניאל שבתנ"ך והבשורה על פי מתי שבברית החדשה.

מעלולא, שוכנת בפתחו של עמק צר, בין קירות סלע תלולים שהגנו עליה מהשתלטות הכובשים הזרים במהלך השנים, וכך שמרה על ייחודה. הערבית היא אמנם השפה הרשמית בכפר, כמו בכל רחבי סוריה, אבל רוב התושבים מדברים בינם לבין עצמם אך ורק ארמית. שלושה רבעים מתושבי מעלולא הם יוונים-קתולים, ואת תפילותיהם הם עורכים בערבית.

בכפר מצויות כעשרים כנסיות, שני מנזרים ומסגד אחד (כ-14 אחוזים מתושבי סוריה הם נוצרים). לכפר מיוחסת אגדה, שהסורים אוהבים לספר: טקלה, אחת מתלמידותיו של השליח פאולוס, נאלצה להימלט מזעם אביה, שכעס עליה על שהמירה את דתה לנצרות. כשהגיעה במהלך בריחתה למעלולא, נחסמה דרכה בסלע ענק. טקלה כרעה על ברכיה בתפילה נואשת. וההר נבקע והפך למה שנקרא היום עמק מעלולא. טקלה ניצלה מיד קרוביה הנקמניים והפכה לפטרונית הקדושה של הנוצרים הקדומים תושבי המקום. הכנסייה שהוקמה לזכרה היא אתר עלייה לרגל של המבקרים בכפר.

מעלולא - הכפר והאגדה - בשלג (צילום: MCT)

בוסרה: 145 ק"מ מדרום לדמשק, במישורי החורן נמצאת העיר עתיקה הנזכרת בימי אח'נאתון, המלך המצרי מחולל המהפכה הדתית המונותיאיסטית של המאה ה-15 לפנה"ס. האתר המעניין בעיר הוא התיאטרון הרומי מהמאה השנייה לספירה, שמכיל 15 אלף צופים ונחשב לאחד השמורים בעולם. מדי קיץ נערכים במקום פסטיבלים בינלאומיים ומקומיים.

הציביון האירופי של לאטקיה

חאמה: 200 ק"מ צפונית לדמשק נמצאת עיר עתיקה שפרחה ברציפות מהתקופה העתיקה, ונחשבת לאחת הערים היפות בסוריה. יושבת על גדות נהר האורונטס וידועה בזכות 30 גלגלי המים הענקיים, שנבנו לפני מאות שנים ומעלים את מי הנהר אל אמות המים, המשקות את אדמת העיר עד היום. העיר ידועה בתעשיות הטקסטיל המסורתיות שלה. חאמה נחשבת למעוז מוסלמי אופוזיציוני לנשיא אסד. בשנת 1982, בטבח גדול, נרצחו בעיר אלפי מתנגדי המשטר.

לאטקיה: עיר הנמל הראשית של סוריה, נמצאת על חוף הים התיכון. ידועה גם בממצאיה הארכיאולוגיים. כאן מחוז הולדתו של הנשיא אסד, ובו יושבים עד היום רוב בני המיעוט העלאווי, שאסד משתייך אליהם. לאטקיה היא עיר בעלת צביון אירופאי, הבא ידי ביטוי בלבוש המערבי של תושביה ובשלל בתי הקפה שבעיר.

אוגרית: 16 ק"מ צפונית מלאטקיה נמצאת יראס-שמרה, שהיא העיר העתיקה אוגָרית, הממלכה שהביאה לעולם את האלף-בית, הכתב הראשון בעולם. הארכיונים של אוגרית שופכים אור על המיתוס הכנעני ומבהירים קטעים מקראיים שקודם לכן היו בלתי מובנים.

לאורך החוף של סוריה נמצאות מספר ערי חוף כמו טרטוס ובניאס, שבהן חופי רחצה נאים, וכן ארואד שהוא אי קטן יחידי בסוריה, אליו אפשר להגיע בספינת דייגים מטרטוס. יש בו שפע של מסעדות, בתי קפה, מצודות ומבצרים עתיקים. תנועת המכוניות אסורה בו וניתן ללכת בו רק ברגל. בעבר הרחוק היה האי במעמד של מדינה עצמאית.

נרגעים על החוף של לאטקיה (צילום: MCT) 

חמאם בחאלב ועתיקות תדמור

חאלב (ובאנגלית Aleppo) נמצאת 350 ק"מ צפונה לדמשק. זו העיר השנייה בגודלה בסוריה ומתחרה בדמשק על הבכורה. המסורת מייחסת לאברהם אבינו חנייה בחאלב במהלך מסעותיו. יש בה אוכלוסייה נוצרית גדולה, המורכבת בעיקרה מפליטים ארמניים, שברחו מטורקיה הסמוכה. בפאתי העיר מצויה מצודה עתיקה, שממנה ניתן להשקיף על חלב ועל הנוף שסביבה.

אתר התיירות פופולארי של העיר הוא השוק המקורה הענק, מעין מבוך המכיל מספר שווקים: שוק זהב, שוק נחושת, שוק כותנה ושוק בשר. באוויר נישא ריח חריף של הל ושל שאר

התבלינים הטריים שנמכרים שם. מומלץ להעביר בשוק יום שלם ולהיענות להזמנת הרוכלים לשתות תה בחברתם (השוק סגור בימי שישי).

במרכז העיר ישנו חמאם גדול, שבו ניתן לעשות מסאז', סאונה, אמבטיות ולשתות תה בלי הגבלה. נשים יכולות להיכנס לחמאם רק בימי חמישי ושבת, בשעות מסוימות בלבד. הגברים אינם מוגבלים בימים, חוץ מהשעות שבהן הנשים בחמאם.

מספרים שניתן לזהות את תושבי חאלב על-פי הכתמים הכהים על פניהם. בעבר זיהמה תולעת את המים של חאלב וגרמה לפצעים גדולים בצוואר ובלחיים. הפצעים נעלמים אחרי כשנה, אך משאירים כתמים על העור, שהפכו תעודת זהות של החאלבים.

מסלול הטיול מחלב מוביל אותנו למזרח, לאורך נהר הפרת ואל המדבר הסורי. נהר הפרת תוחם את המדבר, והאזורים סביבו פוריים מאוד. הכותנה המיוצרת באזור הפרת היא הכנסה מרכזית של סוריה. ב-1936 נבנה על הנהר סכר ענק, גאוותה של סוריה, וייצר מאגר מים, הנקרא אגם אסד. 

מתחרה על הבכורה. חאלב (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

פלמירה: בדרך, לאורך נהר הפרת, ישנם נאות מדבר רבים, שהידוע מכולם הוא פלמירה (עיר התמרים), הידועה בשמה התנ"כי "תדמור". פלמירה נחשבת לאתר ההיסטורי החשוב ביותר בסוריה ולאחד האתרים הגדולים והיפים שנחשפו בעולם. מדריכי התיירים ממליצים לראות את שרידיה הארכיאולוגים של העיר בזריחה או קרוב לזמן שקיעת השמש, אז נצבעים העמודים, הקשתות וחורבות הבניינים בצבע ורוד-סגול, שעושה את האתר לקסום יותר.

תדמור היתה עיר שנבנתה במאה השנייה לספירה בסגנון רומי. יש בה מרחצאות קדומים, בהם נהגו התדמורים לטבול ולהתפנק. יש בה תיאטרון שבו נשמרת אקוסטיקה מעולה. העיר היוותה נקודה חשובה בדרך המשי מסין ומהודו לאירופה. כיוון שהעיר נחשבת לאתר תיירותי חשוב, נבנתה סביבה תשתית תיירותית גדולה, הכוללת בתי מלון רבים, מסעדות, בתי קפה ובתי תה.

מעניין אם בעידן השלום והמזרח התיכון החדש ייפתחו שערי בית הסוהר הצבאי של תדמור, הנמצא במרחק קטן מהעיר עצמה, לביקורי תיירים מישראל, שיוכלו לראות במו עיניהם היכן ישבו שבויי מלחמה ישראלים, שנפלו לידיהם האכזריות של שוביהם הסורים.

• מהודו ועוד עולם - כל הכתבות
• לאתר הבית של גילי חסקין