אקונומיסט ישאג, מי לא יירא?

השבועון הבריטי אקונומיסט הקדיש השבוע מוסף מיוחד ל־60 שנות ישראל. לא מוסף מוצלח: מתפתל, מייגע, מלא ניסוחים מהסוג "כן, אבל...", לא מחדש, לא מאיר עיניים. מנקודת ראות עיתונאית, המקורות עליהם הסתמך כותב הסקירה מעוררים תהייה, בעיקר בגלל מי שלא נכללו ברשימת שלומי התודה ולא מי שנכללו בה. הנבואות / תחזיות של פרופ' יחזקאל דרור זכו באקונומיסט למעמד של דברי אלוהים חיים. הטון כולו פסימי, ובכך ממשיך את הגישה של הסקירה המיוחדת של אקונומיסט ל־40 שנה למלחמת ששת הימים.

אקונומיסט טועה כשהוא מאבחן כחולשה עיקרית של ישראל את השיטה הפוליטית שלה: רב־מפלגתית, שסועה ומושפעת מקבוצות לחץ. זה די נכון, אבל זה מאפיין את הדמוקרטיות באשר הן. הכנסת שלנו אינה בית מחוקקים פחות אחראי מהפרלמנט הבריטי, והאיגודים המקצועיים של ישראל לא יותר מיליטנטיים מהבריטים. אין זה נכון שיש בארץ מורשת סוציאליסטית, כמו שאין זה נכון שדעת הקהל בישראל זזה ימינה, ‬משום שיותר ויותר אזרחים כועסים שהגאות הכלכלית השאירה אותם מאחור. אילו כך היה, בנימין נתניהו לא היה גורף אחוזי הצבעה כה גבוהים בסקרי דעת הקהל.

החלק הכלכלי של הסקירה הנ"ל של אקונומיסט זכה משום מה להבלטה גדולה, סנסציונית ומיותרת בתקשורת הישראלית. אקונומיסט לא הביא שום עובדות חדשות על המשק הישראלי, לא הפיק תובנות מיוחדות ולא ניתוח מרתק. פזורות בו הערכות עיתונאיות, חלקן נראות נכונות, חלקן נראות מופרכות. השבועון בעיקר חוזר על אמירות נדושות המופיעות חדשות לבקרים בכל עיתון ישראלי. ההיי־טק של ישראל מבריק, נכתב, אבל הגוף של הכלכלה הישראלית קצת שחוק (או בלוי, תלוי במתרגם‭.(‬

כדוגמה לשחיקה כזו מביא כותב הסקירה דווקא את הענפים הישראליים המסורתיים שמצליחים - ומצליחים יפה - בתחרות עולמית: כימיקלים (ראו מפעלי ים המלח‭,(‬ מכונות וציוד (ראו ישקר‭,(‬ מזון (ראו מי עדן) ועוד הפריון הממוצע בתעשייה בישראל אינו חצי מהפריון בתעשיית ארה"ב, כפי שכותב אקונומיסט. הוא קרוב ל־‭80%‬ ממנו.

גם האמירה לפיה התמזל מזלה של ישראל לרכוב על גל האינטרנט כגאות חד־פעמית אינה מבוססת דיה, ומשקפת בעיקר את הקובלנות הקבועות של מי שמבקשים להגדיל את תקציבי המדע. זה בסדר, זה מקובל, זה באמת שחוק.

הסקירה על ישראל נכתבה על־ידי גדעון ליצ'פילד, הכתב של אקונומיסט בארץ. היא כל כך בלתי־מקורית ורדודה שאף אחד לא היה טורח לצטט אותה אילו הופיעה בכתב העת של איגוד לשכות המסחר. אבל אם אקונומיסט ישאג, מי לא יירא?