אבו-מאזן, ביבבה לא בונים צבא
שריוניות ומשכורות אינן תחליף למוטיבציה. אם יפסיק הנשיא הפלסטיני להתרוצץ בעולם במאמץ פתטי לסחוט אהדה פה ומיליון דולר שם, ויתחיל לעבוד על רפורמות ודיכוי השחיתות - אולי גם חייליו יאמינו שיש אור בקצה המנהרה
בעוד כמה חדשים תתפרס בג'נין יחידה חדשה של מנגנון הביטחון הלאומי הפלסטיני. לא סתם יחידה - כוח עילית. 620 אנשי "הגדוד השני המיוחד" של צבא הרשות הפלסטינית עוברים כעת בירדן הכשרה בת חצי שנה. מדריכים מצבא ירדן בפיקוח קצינים אמריקני מלמדים את אנשי "הצבא שבדרך" להשתלט על בתים, להתמודד עם הפגנות המוניות ועם חטיפות בני ערובה, לצד אימונים בנשק והרצאות בנושאי זכויות אדם ואתיקה צבאית.
לרשות ה"משטרה הכחולה" יעמדו 50 שריוניות שתרמו הרוסים, כמו גם סיוע אירופי מסיבי בכסף, בהדרכה ובנשק. כל אלה אמורים לאפשר מאבק יעיל בפשע ובאנרכיה המזוינת, השוררים בשטחים. לא עוד מנגנוני ביטחון רבים בזבזניים ומושחתים הנאבקים זה בזה, שהוריש ערפאת; כשתיושם במלואה תוכניתו של הגנרל האמריקני דייטון, יהיו לרשות משטרה אחת, מנגנון ביטחון מסכל אחד וצבא אחד, המתקרא "כוח הביטחון הלאומי". הגדודים המיוחדים אמורים לשמש בסיס כוח לוחם לאבו-מאזן ולתנועת הפתח; חוד-חנית במאבקם נגד חמושי החמאס בגדה, ואולי בעתיד גם בעזה.
על הנייר זה נראה לא רע. גם תחילת היישום בשטח של הרפורמה
המצב בגדה כיום אינו טוב בהרבה. הנשק, השריוניות, מכשירי קשר, המחשבים, וגם האימון וההכשרה מקצועית, שמרעיף הגנרל האמריקני על מגויסי הרשות, אינם תחליף לרוח לחימה ולנחישות, הנובעים משכנוע פנימי בצדקת הדרך ובחשיבות המשימה. עד שכל שוטר, חייל וקצין של הרשות הפלסטינית לא יאמין באמת ובתמים שהמאבק בטרור האנטי-ישראלי, בחמאס ובפשיעה הם אינטרס לאומי פלסטיני עליון ואינטרס אישי שלו, אין סיכוי לתפנית פוליטית וביטחונית אמיתית בשטחים. כרגע המוטיבציה של המגויסים הפלסטינים מבוססת רק על כסף. הם נוהרים ללשכות הגיוס של הרשות כדי לקבל משכורת ולפרנס את משפחותיהם. הבעיה היא שהמוטיבציה שמספק חופן שקלים מתנדפת ברגע שהכדורים מתחילים לשרוק מעל לראש.
טעויות מבצרה עד רמאללה
הגנרל האמריקני חוזר בגדה בדיוק מבהיל על השגיאה הבסיסית של ממשל בוש בעיראק ובאפגניסטן - גם שם משקיעה ארצות-הברית מיליארדים באימון וציוד הצבאות המקומיים ובמשכורות לאנשיהם, רק כדי לחזות איך הם נכשלים פעם אחר פעם כשהם נדרשים להשליט ביטחון, חוק וסדר בארצם. מדוע? מפני שלאנשי המיליציות האיסלאמיות פורעות החוק יש מוטיבציה ונכונות להקרבה שאין לחיילי ומפקדי צבאות הממשלות המושחתות והמפולגות פוליטית. הדוגמה האחרונה הייתה בבצרה, שם ניגפו עשרות-אלפי חיילים עיראקים בפני כמה אלפי לוחמים מהמיליציה השיעית של מוקתדה סאדר. אלף מחיילי הממשלה בכלל ערקו תוך כדי קרב.
"הגורל בידיהם ובידיהם בלבד" (צילום: AFP)
האמת היא שגנרל דייטון לא יכול לעשות הרבה מעבר למה שהוא עושה. כזרים - ובמיוחד אמריקנים - הוא ואנשיו נתפשים מראש כמשרתי ישראל ואינטרס זר, ולכן אינם יכולים להחדיר מוטיבציה במגויסים הפלסטינים. אפילו המדריכים הירדנים אינם מסוגלים לעשות זאת, מאותה סיבה ממש. רק אבו-מאזן וחברי הנהגת הפתח יכולים לשכנע את אנשיהם במדים בצדקת הדרך והמטרה. אבל לשם כך עליהם לשים קץ לשחיתות בצמרת, להפסיק לתלות בישראל ובפעולותיה את הקולר לכל בעיותיהם ובעיקר להפסיק לחכות לישועה מבחוץ.
אם יפסיק הנשיא הפלסטיני להתרוצץ בבירות העולם במאמץ פתטי לסחוט
הצהרה אוהדת פה ומיליון דולר שם, ובמקום זה יתחיל לעבוד על רפורמות פוליטיות ודיכוי השחיתות בצמרת - ייתכן שגם חייליו ושוטריו יתחילו להאמין שביעור הפשע והטרור יקימו להם מדינה. אם יש ברצונה לראות כוח מתפקד ונחוש, צריכה הצמרת הפלסטינית להבהיר לאנשיה שגורל עמם מסור בידיהם, ובידיהם בלבד. אם הם יפעלו בנחישות לסיכול פיגועים ולהפסקת הפשע, תיאלץ גם ישראל - או שהאמריקנים יאלצו אותה - להסיר את המחסומים, לשפר את איכות חייהם ולבסוף, לסגת מרוב שטחי הגדה. אם יפסיקו אבו-מאזן וחבריו להנהגה ליבב ולהתלונן על הפגמים בכל מחווה שישראל מבצעת, ייתכן שגם כוחות הביטחון שלהם יתחילו להאמין שיש אור בקצה המנהרה.
בנאומיהם מציעים הנשיא הפלסטיני ואנשיו לעמם חמיצות מייאשת, התחשבנות עם יריבים מבית ומחוץ וקלישאות על עתיד טוב יותר. כל אלה אינם מחוללים נאמנות וגם לא מוטיבציה. אף חייל או שוטר פלסטיני לא יחרף את נפשו ויסתכן בגללם בריב דמים עם החמולה השכנה. אם אבו-מאזן לא יתעשת בקרוב, ייתכן שלא תיוותר לישראל ברירה אלא לשחרר את מרואן ברגותי מהכלא. אולי הטרוריסט יצליח במקום שבו נכשל האפרוח, שלא הצמיח נוצות.
