זוגיות במשבר גיל ה-50: התקרבות או פרידה?

מוטי ונורית הגיעו לטיפול זוגי במטרה לבחון האם קיימת אפשרות לשקם את חיי הנישואים שלהם לאחר שהתגלה הרומן שניהל מוטי במשך כשנה מחוץ לנישואים. מוטי נקרע לאורך זמן בין המחויבות שלו למשפחה לבין הנטייה ללכת אחר הלב, לתת לעצמו הזדמנות נוספת לקשר זוגי חדש. לאחר שהתחבט ממושכות הרומן אמנם דעך, אך סימני השאלה באשר לנישואים נותרו בעינם. נורית חשדה לאורך זמן, אולם גילתה את הרומן רק לקראת סיומו. היא נותרה פגועה, נעלבת וכואבת, אך גם מאד חוששת ומפוחדת מפני האפשרות שמוטי יבחר בסופו של דבר לסיים את הקשר ויותיר אותה בודדה.

עופרה פנתה לבדה לטיפול אישי בבקשה לברר שאלות רבות שהטרידו אותה סביב הנישואים, הקשרים המשפחתיים, והקריירה. היא הרגישה שהיא ניצבת בפרשת דרכים, וזקוקה לשינוי משמעותי בחייה, אותם הגדירה כ"תקועים", שגרתיים, ומאד לא מספקים. עופרה תארה תחושת מחנק, מעין עננה כבדה שמרחפת מעליה ומלווה אותה לכל מקום בכל פעילות, כך שאינה מסוגלת להנות, לשמוח, להרגיש שהיא חיה. לדבריה, חיי הנישואים שלה מזה שנים כוללים מרכיבים של שותפות עסקית עניינית, וחסרים עד מאד אהבה, קרבה, אינטימיות, חברות וכו'. בתקופה האחרונה נוצר קשר עם גבר אחר, שלמרות שלא היה ברור טיבו והמשכיותו, עצם קיומו חידד עבורה את הריקנות והחלל שנוצר בנישואיה.

עפרה, וכמותה מוטי ונורית, מייצגים חתך רחב מאוד של זוגות ויחידים שאנו מרבים לפגוש בשנים האחרונות בקליניקה. אנשים בסביבות גיל 50, שמגיעים לאחר משברים זוגיים של פגיעה באמון בעקבות רומן, יחסים קצרים מחוץ לנישואים, או לאחר שאחד מבני הזוג הרגיש שמיצה את חיי הנישואים, ורגע לפני פרידה הוא מוכן לבדוק האם קיים סיכוי כלשהו להמשכיות הקשר.

הזדמנויות חדשות אל מול קבעונות ישנים

לקשרים מחוץ לנישואים בגילים אלה יש מאפיינים ייחודיים משלהם הקשורים למעברי החיים ולצורך להסתגל לשינויים שהם מזמנים לנו. העשור השישי לחיינו נחשב כיום לאמצע החיים בעקבות תוחלת החיים המתארכת והאפשרויות הרבות הפתוחות בפני אנשים בגילאים אלה. גיל 50 מהווה צומת חשוב שבו אנו מחפשים משמעות חדשה לחיינו. בוחנים מחדש אמיתות, אמונות, תובנות, ערכים, בחירות וכמובן רגשות. זהו השלב שבו נראים באופק סימני הסתיו של חיינו, ועמם מתחדדות השאלות סביב המוכנות שלנו לקראתו.

בגיל 50 ומשהו מסתיימות משימות חיים משמעותיות שמילאו עד כה את חיינו: התפקידים ההוריים מתמעטים, הקריירה כבר מגובשת וההתבססות הכלכלית אף היא לרוב מורגשת. רבים חשים שחלון ההזדמנויות להגשמה ולמימוש עצמי הולך ונסגר, שהאפשרות לבחור מחדש מצטמצמת: מה שלא אעשה עכשיו כבר לא יקרה לעולם.

הבמה מתפנה לטובת עיסוק בסוגיות הקשורות במשמעות ובזהות הנוכחית. שאלות שקודם לכן נדחקו על ידי מטלות היום יום, עולות עתה בעוצמה ומחייבות התייחסות: האם אני הוא מי שהייתי רוצה להיות? האם אני מרוצה ומסופק ממה שהשגתי? עד כמה אני משמעותי עבור הסובבים אותי? אילו עקבות אני מותיר אחרי?

השאלות הזוגיות נוגעות לבחירה בבן/ת הזוג: האם אני מרגיש נאהב ואוהב, שייך וקרוב? האם איתו/ה ארצה להתבגר ולהזדקן, בביטחון שהוא/היא יכולים להעניק?

החיפוש אחר מעיין הנעורים

רומן בגיל 50 יכול לספק תחושה של מציאת מענה לחלק מהחששות והלבטים: ההתאהבות עצמה מספקת תחושה חזקה של חזרה לנעורים, בליווי חיזוק הערכה והדימוי העצמי והגברי או הנשי. רבים מתארים תחושה שהקשר החדש ממלא חלל רגשי שנוצר במהלך השנים, ולעיתים נוצרת הציפייה כי הפרידה מבן הזוג הקיים והתחברות מחדש לאחר, היא גם פרידה מהבעיות והקשיים, ומציאת פתרון ושינוי שמגיע מבחוץ.

אין באמור כמובן לשלול את ההזדמנות לפתיחת פרק חדש בחיים, מוצלח, מתאים ונכון יותר. לעיתים בגיל זה יתאפשר שחרור מחבלים שכבלו למקום ויצרו תקיעות: התלות של הילדים, מצב כלכלי, מסרים חברתיים ותרבותיים נגד גירושים, פחד מטלטלה ושינוי ועוד. עם זאת אנו רואים זוגות ויחידים שיצאו לפרק ב (לעיתים גם ג' וד') ללא הבנה ונגיעה מספקת בקשיים הרגשיים הזוגיים אך גם האישיים, באחריותם לתהליכים שעברו. במקרים אלו הפרק החדש עלול להתגלות כשחזור כואב של הבעיות מפרק א, שכן, ללא עבודה פנימית וברור השאלות האמיתיות, הרי השינוי שמזמן רומן חדש, מתברר עד מהרה כשינוי קוסמטי בלבד, יפה, חדש, מלהיב ומרענן, אך חולף לאחר תקופה קצרה.

קבלת האובדן יציאה לדרך חדשה

עפרה חשה מדוכדכת, מבולבלת, ומפוחדת מפני האפשרות שהיא תוביל לסיום נישואיה, לערעור היציבות המשפחתית, ולפירוק התא החמים אותו טיפחה כל חייה. מנגד עלו הכעסים על בן הזוג, שהתעלם מכאבה, שהתנגד בתוקף לאורך שנים להכיר בבעיות הזוגיות, כל שכן לטפל בהן. שניהם יצרו במשך הזמן פתחי מילוט מהקשר, הוא בעבודה ובאינספור פעילויות ותחביבים מחוץ לבית, והיא בשקיעה לתוך דיכאון מתמשך, בהתפרצוית זעם לא מובנות ולא מוכרות לה, ואף הענישה את בן זוגה בדרכים שונות חלקן מודעות יותר וחלקן פחות.

עפרה היתה סבורה שלמדה לחיות עם הסטטוס קוו, ולהסתגל למצב. היא לא חיברה בין התגובות הרגשיות שלה לבין המצוקה בה חשה בזוגיות. אלא שההכרות עם אותו גבר טלטלה את כל מה שידעה על עצמה עד כה. הטיפול סייע לה לבחון לעומק את הבחירות שלה לאורך השנים, להבין טוב יותר את הצרכים שלה ולבדוק עד כמה הם רלוונטים לקשרים הזוגיים שלה, עד כמה הם מחוברים לקשרים מוקדמים אי שם בעברה. היא האזינה לקולות הפנימיים שלה שבאו לידי ביטוי בדיכאון, בכעסים, והבינה שחלק מההתנהגויות והתחושות שלה קשורות לכאב הרגשי שחווה בחיי הנישואים. בהמשך גילתה אמפתיה אפילו לבן הזוג שלה לאחר שהבינה את המוגבלויות הרגשיות שלו.

היא הרגישה שהטיפול נותן לה את הכח והעוצמה הפנימית לקבל החלטות קשות, ולעמוד מול המחירים הכרוכים בהן. בסופו של דבר, לאחר לבטים וניסיונות לשוב ולהתקרב לבן הזוג, הגיעה לתובנה שהנישואים שלה נותרו חסרי תוכן ממשי, החלה להכיר ולקבל את המוות הרגשי ששרר בהם, ואפשרה לעצמה להתאבל עליהם. רק לאחר מכן היתה פנויה להתחיל ולהרים אט אט ובזהירות את ראשה שהיה דבוק לחזה, וההתבוננה קדימה אל העתיד ואל אפשרויות נוספות שעשויות להפתח בפניה.

מתוך כאב נבנית קירבה

התהליך של מוטי ונורית היה ממושך. הטיפול הזוגי דרש זמן על מנת להשיב את האמון שנפגע, לבקש סליחה אמיתית וגם לקבל אותה. או אז ניתן היה להעלות בהדרגה את האמביוולנטיות כלפי הקשר, וכן רגשות עמוקים וחבויים שליוו אותו לאורך שנים, ביניהם אכזבה, בדידות, כאב, החמצה, ואשמה. בפעם הראשונה מאז הכירו לפני כ-25 שנה, ניתן היה לדבר בקשר הזה על הכל. להציף בעיות מבלי להסתיר, מבלי לחשוש מההשלכות, מהתגובה של האחר, תוך שחרור מהצורך בהעמדת פנים, וביצירת שקט תעשייתי.

בתחילת הדרך השיח ביניהם התנהל בכבדות, תוך מאמץ עצום של שניהם, להכיל את הרגשות הטעונים ההדדיים, מבלי לברוח ולטייח אותם. בהמשך, אט אט ניתן היה להבחין גם ברגשות החיוביים שנוספו לדיאלוג ותפסו אף הם מקום. בצד הכאב הופיעה החמלה, ההשלמה, הקבלה ההדדית והעצמית זה של זה, על נקודות התורפה והעוצמה שבו. ניכר היה שצומחת בזוגיות הזאת חברות חדשה, של בני זוג שלומדים אחרי הרבה מאד שנים של משקעים וכעסים, להכיר שוב זה את זה, לגעת, להתחבר, ואפילו להיות מסוגלים לצחוק ולהשתעשע ממה שגילו.

"הסוד": זוגיות ועבודות תחזוקה

הטיפול הסתיים לפני כשנתיים, כשבני הזוג עברו לתקופה מסוימת לחו"ל. מעת לעת אני מקבלת מייל מאחד מהם, ולעיתים משניהם.  מלבד שיתוף בחוויות שעברו, אני יכולה ללמוד על העבודה המתמשכת והמרשימה שבה הם ממשיכים יום יום עם עצמם וזה עם זה, או כפי שמוטי בהומור המיוחד לו כתב: אנחנו ממשיכים לעבוד באינסטלציה. פותחים סתימות, ולא מחכים שהבית יוצף.

• ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מכון איזונים ופורום ייעוץ לזוגיות ונישואים