איטליה בוחרת: האם ברלוסקוני ישוב לכהן?

שנתיים בלבד אחרי הבחירות הקודמות באיטליה, ייערכו היום (א') בארץ המגף בחירות כלליות, שבהן מתמודד ראש הממשלה לשעבר השמרני, סילביו ברלוסקוני, מול מנהיג קואליציית השמאל-מרכז, ולטר ולטרוני.

ייתכן שברלוסקוני, שמתמודד על ראשות הממשלה זו הפעם החמישית, לא יכול היה לחלום על יריב נוח יותר מוולטרוני הממושקף, יוצא המפלגה הקומוניסטית, שלו זו ההתמודדות הראשונה. לפי הסקרים האחרונים שפורסמו (החוק האיטלקי אוסר על פרסום סקרים שבועיים מהבחירות), הוא זוכה ליתרון הנע בין חמישה לתשעה אחוזים על פני יריבו. אך כמו תמיד בפוליטיקה, ישנו גם סיכוי שבסופו של דבר, ולטרוני יהיה זה שצוחק אחרון.  

הבחירות הוקדמו בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה רומנו פרודי בינואר, לאחר שממשלת הקואליציה שבראשה עמד קרסה לאחר 20 חודשים בלבד בשלטון. אי אפשר לומר שהתמוטטותה של ממשלת פרודי היתה מאורע יוצא דופן באיטליה, שבה מאז מלחמת העולם השנייה, הצליחה רק ממשלה אחת לכהן קדנציה שלמה בת חמש שנים. במקרה או שלא במקרה, זו היתה ממשלתו האחרונה של ברלסוקוני, בין 2001 ל-2006.

ה"רפורמה" שסינדלה את פרודי

ממשלתו של פרודי היתה הממשלה ה-61 שנפלה באיטליה מאז המלחמה הגדולה, אך רבים טענו כי היא קרסה דווקא בגלל חוקי הבחירות שקידם ברלוסקוני ב-2005 לפני שירד מהשלטון. רבים ראו ברפורמה שקידם "גלולת רעל" שאותה אילץ את יריבו פרודי לבלוע - מתוך ידיעה שזו תפיל את ממשלתו בטרם עת. אפילו יוזם השיטה החדשה כינה אותה מאז "קישקוש".  

מאז, לא הצליחו האיטלקים לנער מעליהם את ה"רפורמה" של ברלוסקוני - שהורידה את אחוז החסימה למפלגות שמצטרפות לקואליציה ל-2 אחוזים מ-4 אחוזים. השיטה, שבעטיה נכנסו לפרלמנט האיטלקי בעקבות בחירות 2006 לא פחות מאשר 20 מפלגות, תרמה להיווצרותה של קואליציה שברירית המורכבת ממפלגות רבות ולא פעם בעלות אינטרסים מנוגדים.

עוברת אורח חולפת על פני מודעות בחירות ברומא (צילום: רויטרס)

פרשנים צופים כי עתה ייאלץ ברלוסקוני להתמודד עם הבעיות שאותן יצר במה ידיו. הוא אמנם הביע תמיכה בשינוי השיטה וקידום מערכת דו-מפלגתית, כשם שתמך בכך יריבו ולטרוני, אך בעוד שוולטרוני תמך בתיקון החוקים לפני הבחירות, ברלוסקוני לא היה מוכן לוותר על יתרונו המשמעותי בסקרים, ודרש לקיים בחירות קודם לשינוי השיטה.  

הקלפיות בבחירות לבית העליון והתחתון של הפרלמנט ייפתחו בשעה 8:00 בבוקר (9:00 שעון ישראל) וייסגרו ב-22:00, ולמחרת, יום שני, יהיו פתוחות שוב בין 7:00 ל-15:00. באיטליה כ-47 מיליון בעלי זכות בחירה לבית הנבחרים בן ה-630 מושבים וכ-43 מיליון לסנאט בן ה-315 מושבים (בני 18 ומעלה יכולים להצביע לראשון, 25 ומעלה לשני).

ולטרוני: סוציאל דמוקרטי, אינטלקטואל ולוחם בשחיתות

מנהיג השמאל האיטלקי נולד ביולי 1955 ברומא, ולימים ערך את העיתון השמאלני "ל'אוניטה". את הקריירה הפוליטית שלו החל במפלגה הקומוניסטית האיטלקית. כמו קודמו פרודי, שכונה "הפרופסור", הוא ממושקף ומשדר תדמית אינטלקטואלית רצינית. הוא הואשם לעתים קרובות בהיותו "בואוניסימו" - בחור נחמד, אולי אפילו קצת יותר מדי. כל כך נחמד, שמיעט להגיב על דברי הביקורת וכינויי הגנאי שספג מברלוסקוני מדי יום במהלך הקמפיין.

ה"אובאמה" של איטליה? ולטרוני בעצרת במילאנו (צילום: AFP)

ולטרוני הוצנח באוקטובר האחרון לראשות המפלגה הדמוקרטית, שם חדש למפלגה-הישנה בראשות פרודי, שהתמזגה עם הקומוניסטים לשעבר ועם פוליטיקאים מהמרכז. קודם לכן כיהן כראש עיריית רומא, תפקיד שאותו מילא שתי קדנציות רצופות. ברומא הפגין קשיחות כשהורה לטפל במהגרים הרומנים שהתיישבו בה באופן בלתי חוקי, בשעה שברחובותיה של הבירה שרר פחד מפני הפשע הגואה. לפני כן, שימש כסגנו של פרודי בממשלתו הראשונה שהוקמה ב-1996, והחזיק בתיק האמנויות והספורט.

ולטרוני, בן ה-52, שרץ על מצע שכולו הבטחה ל"שינוי", נוהג ללעוג ליריבו בשל גילו (71), ומציג עצמו כסוציאל-דמוקרט בדמותו של ברק אובאמה האמריקני וחוסה לואיס רודריגז ספטרו בספרד. הוא מבטיח למגר את הנפוטיזם, לטפל באינפלציה, לנהוג בשחיתות ביד קשה, ולהוביל את הכלכלה הדורכת במקום לצמיחה.

ברלוסקוני: קפיטליסט, איל הון, רודף שמלות ולץ

לעומתו, ברלוסקוני הוא שם נרדף להבטחה הקפיטליסטית. איש מכירות בעברו, יליד מילאנו, שעשה את הונו מנדל"ן והיה לימים לאיל תקשורת ולאיש העשיר ביותר בארצו. כיום הוא מדורג "רק" במקום השלישי. בימים האחרונים אמר שהוא "בטוח במאה אחוזים" שיינצח בבחירות. 

הלצותיו התכופות מעידות על ביטחונו הרב בניצחונו. במהלך הקמפיין הציע, למשל, לצעירה ששאלה אותו כיצד הוא מציע לה להימנע מאי יציבות כלכלית "להינשא למישהו עשיר", כלומר, ל "נצר למשפחת ברלוסקוני או מישהו מהסוג". מאוחר יותר אמר ש"השמאל אוהב כל כך את העניים שהוא רק יוצר עוד ועוד מהם בכל פעם שהוא עולה לשלטון". רק בשבוע האחרון עורר את זעמן של פמיניסטיות כשטען ש"לשמאל אין שום טעם, גם לא בנשים".

מקפיד על מראה מטופח. ברלוסקוני לפני שידור באולפן (צילום: AP)

את דרכו הפוליטית החל ברלוסקוני ב-1994, כשהתמודד בבחירות והבטיח למצביעיו: "גם אתם יכולים להיות עשירים כמוני". ממשלתו הראשונה החזיקה מעמד שמונה חודשים בלבד, ואחריה בילה יותר משש שנים באופוזיציה. הוא שב לשלטון בניצחון סוחף ב-2001 והבטיח להצעיד את כלכלתה של איטליה קדימה, אך הצמיחה הכלכלית שהבטיח בוששה לבוא, ורבים טענו כי רוב החוקים שהעביר נועדו לקדם את עסקיו הפרטיים יותר מאשר את ענייני המדינה. באפריל 2006 הפסיד בבחירות ברוב הזעום ביותר בהיסטוריה האיטלקית.  

ברלוסקוני, הבעלים של קבוצת הכדורגל מילאן ושלל ערוצי טלוויזיה ועיתונים, הועמד למשפט במספר הזדמנויות בעקבות האשמות לשחיתות וניגוד עניינים, אך מעולם לא הורשע. המגזין "פורבס" העריך את הונו ב-12 מיליארד דולר. בנובמבר 2007 פירק את מפלגתו "פורצה איטליה" והקים את "מפלגת החירות" או "עם החירות". למרות שלקה לפני שנתיים בלבו ובשנה שעברה אף נותח בארה"ב, הוא לא חוסך כסף במאמציו להיראות שזוף ובריא. במצעו הבטיח להפחית את המסים, לעודד את הילודה, לטפל בפשיעה ובהגירה הבלתי חוקית.  

אף אחת מהמפלגות לא העמידה את נושא מדיניות החוץ בראש סדר היום שלה, אך ברלוסקוני ידוע כבעל ברית חזק של ארצות הברית, בעוד שוולטרוני, אם ייבחר, צפוי לשים דגש גדול יותר על יחסיה של רומא עם צרפת וגרמניה. ברלוסקוני תומך בשיגור חיילים נוספים לאפגניסטן ולהגדיל את מספרם של המדריכים הנשלחים לעיראק - וכן לשנות את חוקי הפתיחה באש כדי להגביר את חופש הפעולה של הכוחות האיטלקים בכוח הרב-לאומי בלבנון. ולטרוני, מנגד, מתנגד לשגר תגבורת לעיראק.