"האיטלקים מתוסכלים ועייפים משגרת הבחירות"

הממשלה הבאה שתוקם באיטליה, עם סיומה של מערכת הבחירות  היום (ב'), תהיה ה-62 בתולדות ארץ המגף מאז סיום מלחמת העולם השנייה. אך עבור האיטלקים, "השיא" המפוקפק אינו מהווה מקור לשמחה או לגאווה. רובם מגדירים את הנעשה במערכת הפוליטית בארצם כ"כאוס", "מדרון בלתי נגמר" ומביעים תחושת עייפות מ"שגרת הבחירות" הפוקדת את ארצם אחת לשנתיים לערך.  

"נכון לעכשיו איטליה היא כמו צמיג מנוקב", אמר תושב רומא רנאטו ריציני, בן 79, לאחר שהטיל את פתק ההצבעה בשכונתו. "הכסף אינו מספיק לשום דבר, המחירים והמסים עולים כל הזמן והקרב האמיתי של התושבים הוא לגמור את החודש. אפילו אליטליה (חברת התעופה הלאומית של איטליה) קורסת".

ואכן, המצב הכלכלי באיטליה הוא מהגרועים שידעה המדינה מזה שנים. זקנים נאבקים נגד קיצוץ קצבאותיהם, צעירים מתלוננים על מחסור במקומות עבודה יציבים והדעה הרווחת מחוץ לקלפיות מציירת תמונה של תסכול עמוק מהמנהיגות הפוליטית שרבים רואים בה כחסרת יכולת ומושחתת מהבסיס.

אזרחית רומא מטילה את פתק ההצבעה שלה, אמש (צילום: רויטרס)  

מילה סבטיני, תושבת מילאנו בת 35, נשמעת פסימית ועצובה: "שוב אנו הולכים לקלפיות ומה השתנה? עבורי זו תהיה הצבעת מחאה על מנת שאוכל לשלוח מסר לשלטונות".

שני המועמדים לראשות הממשלה הבאה -  מנהיג הימין וראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני, ומנהיג השמאל וראש עיריית רומא לשעבר ולטר ולטרוני, הבטיחו במהלך מערכת הבחירות לפעול לצמצום החוב הלאומי האדיר של איטליה, לקצץ במסים ולהפריט שירותים במזגר הציבורי.

אך כשכלכלת איטליה קרובה למיתון, רמת השכר הממוצעת היא מהנמוכות באירופה, האינפלציה מרקיעה לשחקים - לרבים מהאזרחים אין אמון שברלוסקוני או ולטרוני יוכלו להביא לשינוי משמעותי.

"אין לי תקוות גדולות ואינני מצפה שדברים ישתנו. אני רופאה מנתחת ואיני יכולה למצוא כאן עבודה המתאימה לי. אני חושבת ברצינות לעבור להתגורר במדינה אחרת", אמרה אלסנדרה מראני, תושבת רומא בת 31.