מעשה בבלון אחד

"בָּלוֹנִים שֶעוֹזבִים אוֹתָם, הֵם עָפִים",

חִיֵּך הַמּוֹכֵר חִיּוּךְ שֶל קְמָטִים.

"הִזהַרְתִּי מֵרֹאֹש אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁאֵי-פַּעַם קָנוּ פֹּה בָּלוֹן".

"רַק אוֹתִי לֹא הִזהַרתּ", עָנָה לוֹ לאַט וּבְשֶׁקֶט אַלּוֹן.

"כִּי נִראֵיתָ לִי יֶלֶד חָכָם", אמַר הַמּוֹכֵר וְגֵרֵד בַּמִּגְבַּעַת.

"אֲנִי חָכָם", אמַר אַלּוֹן, "אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁקָּשֶׁה לָדַעַת".

מתוך "בלונה" (איורים: ליאורה גרוסמן) 

"בלונה" הוא ספר הילדים השלישי של גפן, אבל כתיבת ספרי ילדים איננו עיסוקה היחידי. מדובר באשה בעלת כשרונות רבים ומגוונים. כשחקנית השתתפה בסרטים וסדרות טלוויזיה וכבר בשנת 1997 היתה מועמדת לאוסקר הישראלי על משחקה בסרט "מר באום" לצידו של אסי דיין.

היא כתבה סיפורים, תסריטים ומחזות, ביימה הצגות תיאטרון. השתתפה במופעי מחול וזכתה בפרסים רבים. "מדוזות", סרט שכתבה וביימה יחד עם בן זוגה אתגר קרת, זכה ב- 2007 בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן.

ירושת אבות

האהבה והיכולת לפעילות יצירתית מגוונת נסללה עבור שירה על ידי אביה – יונתן גפן. או אולי על ידי אמו, אותה מעולם לא פגשה - אביבה, אחותו של משה דיין. אביבה עודדה את בנה יונתן גפן לכתוב והוא יצר שפע אדיר של סיפורים, מחזות, ספרים ובעיקר שירים ופזמונים כמו "הילדה הכי יפה בגן", "יהיה טוב" ואחרים. אין פלא שבשביל שירה זה טבעי לגמרי לזגזג בין המקצועות. ככה הרי אבא שלה עושה.

פילים בין עננים. מתוך "בלונה" 

שירה גפן לא מצליחה להסביר מהו התבלין המיוחד שגרם לעובדה שדווקא מהבית שלה יצאו כשרונות כאחיה הזמר אביב גפן וכמוה. הבית של נורית ויונתן גפן היה בית שסיפרו בו המון סיפורים. "אבא דווקא היה מקריא לי שירים", היא אומרת, "הוא הקריא את לאה גולדברג, שטקליס ואלתרמן. אמא היתה זאת שספרה סיפורים. הכי אהבתי את שמוליק קיפוד". 

אבל אם חשבתם שבבית של כותבים מחליפים מתכוני כתיבה התשובה היא לא. "אני לא מתייעצת עם אבא שלי בקשר לכתיבה", מספרת גפן, "אני מראה לו את מה שכתבתי לאחר שאני מסיימת לכתוב. בדרך כלל אין לו הערות וגם לא מתנהל דיון בנושא. אני אשה ואני כותבת על העולם שלי. אני מראה לו כי הוא אדם קרוב".

יונתן הוא אחד משלושה בלבד שמציצים בפעם הראשונה לשורות הטריות של שירה. "אחרי שאני כותבת אני מראה למי שאני אוהבת", היא מספרת, "וחשובה לי הדעה שלו ובזה זה נגמר – לאתגר, לאמא שלי, לאבא שלי".

זוג בכותרות

יחסי הכתיבה של גפן עם בעלה אתגר קרת, קרובים הרבה יותר מיחסייהם של זוגות אמנים אחרים. השניים יצאו לכמה הרפתקאות שלא רבים היו שורדים. הם כתבו וביימו יחד את הסרט "מדוזות" וכן את ספר הילדים הקסום "לילה בלי ירח".

למרות זאת בחרה שירה לכתוב את "בלונה" לבד. "אני גם אוהבת לכתוב לבד", היא אומרת, "ביחד זה נחמד ולבד זה בכלל לא רע. כתיבה לבד זה מסע יותר פנימה. וכשאני בתוך המסע וכל הרעיון בתוכי אני יושבת וכותבת בבת אחת – בזמן הכתיבה אני בתוך עצמי עם הסיפור – לא מראה".

חופשה על חוף הים. מתוך "בלונה" 

גפן מתארת את הכתיבה כתהליך ארוך. "לפעמים זה תהליך של שנים", היא מספרת, "זה מתחיל כהבהוב של זיכרון ומשם יש לזה חיים שלו. גם אם אני מניחה לרעיון, הוא עובר תהליך של הבשלה וחוזר אלי וככה, ממש לאט לאט הוא מתפתח. אני כותבת בשעות הבוקר כי אחרי הצהרים אני עם הילד והמשפחה".

לאתגר וקרת יש בן – לב – בן שנתיים וחצי. גם לב, כמו שירה בשעתה זוכה למנה גדושה של סיפורים ושירים מהוריו. "אני מקריאה לו המון – את 'ויהי ערב', 'שמוליק קיפוד', שירים של ביאליק, את זה הוא מאוד אוהב ואת 'הכבש ה- 16'".

הקדשה אישית

"הכבש ה- 16" הוא הספר המפורסם ביותר של סבא, יונתן גפן, שתמיד כתב ספרי ילדים לילדיו ולאנשים הקרובים לו. כבר בגיל 19 כתב את "שירים שענת אוהבת במיוחד" שהתחילו ממכתבים מחורזים לאחותו ענת בת ה- 4 ואחר כך הפכו לספר ילדים מצליח. את רוב שירי הילדים כתב יונתן גפן לילדים שלו – שירה, אביב ונטאשה. לשירה הוא כתב במיוחד את "שיר לשירה".

אבל לשירה אין שום כוונות לכתוב ספר במיוחד בשביל הבן שלה. "אני לא כותבת דברים בשביל אנשים אף פעם", היא אומרת, "אני כותבת בשביל עצמי". כשתקראו את "בלונה", בו שני טיפוסים – אחד שעוזב בלונים ואחת, שלא יכולה להפסיק להחזיק בהם - לא תטעו אם תשוו את האמירה הזאת לכך ששירה היא הילדה שעוזבת את הבלונים, ויונתן, אביה, הוא זה ששומר אותם.

ומה קורה כשאלון, גיבור הספר, מגיע למקום אליו עפים כל הבלונים כדי להחזיר לעצמו את הבלון שעף לו?. שם תחכה לו הפתעה בדמות בלון זקן.

"בָּאתִי עַד הֵנָּה להַחֲזִיר אֶת הַבָּלוֹן שֶׁלִּי הַבָּיְתָה", אַלּוֹן תִּקֵּן.

הַבָּלוֹן הַזָּקֵן כִּמְעַט הִתְרוֹקֵן כְּשֶׁאמַר:

"הַבַּיִת שֶׁל הַבָּלוֹנִים הוּא כָּאן".

"אֲבָל הוּא שֶׁלִּי, קָנִיתִי אוֹתוֹ", הִתְחִיל אַלּוֹן לדַבֵּר,

אַךְ הַזָּקֵן קָטַע אֶת דְּבָרָיו ונָזַף ויָרַק:

"בָּלוֹנִים לֹא קוֹנִים בְּכֶסֶף, כְּמוֹ שֶׁלֹּא קוֹנִים יְלָדִים.

בָּלוֹנִים זֶה דָּבָר רְצִינִי, לֹא אֵיזוֹ שְׁטוּת!

אָתָּה הָיִיתָ מוּכָן לִהְיוֹת קָשׁוּר לְאֵיזֶה יֶלֶד בְּחוּט?"