היהודי הנודד

בכל שנה מגיע חג הפסח, ובכל שנה מלווים אותו דיווחים מרעישים על מספרם שובר השיאים של הנופשים בארץ ובחו"ל. בימי החג יוצאים מגבולות הארץ יותר אנשים מבכל תקופה אחרת במהלך השנה.

חלקם, החרדים כנראה מפני הסעודה המתמשכת בחיק המשפחה, בורחים כבר בליל החג. אחרים מתאפקים ומנצלים את ימי חול המועד שלאחר ערב החג על מנת לתפוס את הטיסה הראשונה לעבר הגולה. אין ספק, ישראלים אוהבים לנפוש. אנחנו סופרים את הימים בעבודה עד לחג הבא, שומרים בארון מיוחד את הדרכון, חגורת הכסף והמפות ומייד כשפסח מגיע – אנחנו חוגגים בנמל התעופה בן גוריון את היציאה מעבדות לחירות של אבותינו ושלנו.

למה אנחנו כל כך משתוקקים לחופש? למה החופש האולטימטיבי שלנו נמצא בהכרח במקומות שמעבר לים, או לפחות מעבר לגבול? מיהו בעצם התייר הישראלי? ולמה כדאי לחוות סדר אחד לפחות מעבר לים? על שאלות אלו נדרשו לענות סוציולוג, אנתרופולוגית וטייל מקצועי.

מדינה קטנה עם שפם

"היהודי הנודד טבוע בכולנו", מסבירה ד"ר דריה מעוז, אנתרופולוגית, סופרת, מרצה בחוג לתיירות באוניברסיטה העברית וטיילת מקצועית, "ישראלים לא אוהבים להישאר במקום אחד. הם סקרנים ופתוחים מאוד ותמיד מחפשים לזוז, לנדוד ולהכיר. בנוסף, החיים בארץ מעיקים לעתים כשהעבודה, חיי המשפחה וגם הסכסוך הישראלי-פלסטיני מעוררים בנו את הרצון לברוח אל חברה אחרת שבה אנחנו מדמיינים שיותר טוב".

לדברי ד"ר חזי ישראלי, ראש החוג לתיירות במכללת כנרת בעמק הירדן, הכל נובע מהדמיון שלנו להולנדים ולדנים: "באופן טבעי, כשהמדינה כה קטנה והתושבים בה הם בעלי רמת השכלה גבוהה - הם מאוד סקרנים ורוצים ללמוד ולראות הכול. כך גם בהולנד ובדנמרק. אלו שתי מדינות קטנות שהתושבים בהן מאוד דעתניים, סקרנים, בקיאים במה שקורה בעולם ודוברים אנגלית מצויין למרות שזו אינה שפת האם שלהם. אצלנו הכל מתעצם כשלוקחים בחשבון שאנחנו חיים על שטח קטן ומוקף אויבים. אנחנו מרגישים שאנו חיים על אי מבודד ולכן משתוקקים לחוות את שמתרחש מעבר לים".

"אין כישראלים אנשים שאוהבים את הארץ ורוצים לעזוב אותה בעת ובעונה אחת", פוסק הסופר והטייל המקצועי צור שיזף, ומסביר: "היחסים שלנו עם ארץ ישראל הם כמו יחסים בין זוג נשוי. מצד אחד אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו אוהבים ונשבעים אמונים מחדש, ומצד שני מרגישים חנוקים ומחפשים חופש ממנה".

הרצון הזה לקצת חופש מתעורר בחג בעוצמות כפולות, "זה זמן מצוין - החופש והעונה הנוחה גורמים לאנשים לצאת לנפוש" מסביר ישראלי, הרצון לצאת לחו"ל דווקא נובע מהמחירים הזולים והנגישות. כשבשעה עד ארבע שעות טיסה ניתן לבלות במדינה אחרת ובמחירים נוחים, ישראלים כבר שוקלים חופשה בחו"ל כמו חופשה בארץ".

רק לא לבלות את הסדר עם המשפחה? (צילום: אוהד אבידן קינן)

מחליפים מסכה

מעבר לרצון להכיר ולהשביע את הסקרנות, החופשה במדינה זרה מעניקה לתייר הזדמנות ללבוש דמות אחרת, לפרוק כל עול ולהפוך, לשבוע אחד, אדם אחר. "כל ההגדרות הרשמיות לתופעת התיירות מדברות על אדם המחפש איזשהו שינוי", מסבירה מעוז, "כשאתה בסטטוס של תייר אתה לובש פרסונה אחרת, עושה דברים שאינך מעז לעשות בחיים שלך. זה מתבטא בלבוש, בהעדפות ובהתנהגות מתירנית. תייר עובר היפוך שתלוי במעמד שלו. תראי את התרמילאים, אלו אנשים הבאים מהמעמד הבינוני והגבוה שאוכלים בזול, ישנים עם ג'וקים וחיים עם המקומיים. אנשים מהמעמד הנמוך, לעומת זאת, מחפשים להיות מלכים ליום אחד - הם יבחרו בחופשות יוקרתיות יותר, ילכו לאופרה ומוזיאונים וידרשו שירות לעילא".

צור שיזף, שכבר בגיל 11 תפס טרמפים ברחבי אנגליה ומאז מטייל בכל מקום אליו מרשים לו להיכנס, מספר שכשהוא מטייל הוא הופך בן אדם מוצלח יותר. "עדיף להיות אורח מאשר שכן", הוא מסביר, "כשאתה בארץ אתה נמצא במקום אחד שהוא שלך. אתה מאוד טריטוריאלי, אתה מתחיל להסתכסך עם השכנים ויש לך דעה על כל דבר. כשאתה תייר אין לך דעה על כלום. אתה מסתכל על הדברים מבחוץ כי זה לא שלך - אלו לא הצרות שלך ולא השמחות שלך. אתה נמשך לאיפה שטוב ומתרחק מאיפה שרע. ולמרות שאינני נמנה עם נושאי העול גם בארץ, אני מרגיש משוחרר ונחמד יותר כתייר".

וכך, כשהכול נראה טוב, ירוק וטעים יותר בנכר, כולנו קופצים על מטוס בכל הזדמנות שניקרת בדרכנו וחוזרים ארצה שבעי רצון ופטריוטיים מתמיד, עם תיק מלא מזכרות וכרטיס זיכרון עמוס תמונות. אבל איזה רושם השארנו מאחור? מיהו בעצם התייר הישראלי?

"הישראלי הוא תייר מאוד סקרן", מספר ישראלי, "הוא מפעיל את המרחב הסביבתי שבו הוא נמצא - הוא הולך להרבה אטרקציות, מוזיאונים, אתרים שווקים ונופים. גם אם מסתכלים לדוגמה על טיולים באנטליה - לא הדילים של הכל כלול אלא הטיולים הרגילים - התייר הישראלי מטייל באזור הרבה יותר מהסקנדינבי או הגרמני, למשל".

שיזף: "יש מגוון מאוד רחב - אני אוהב ישראלים אבל זה מאוד תלוי איפה ואיך. ישראלים שמסתובבים איפה שאני מטייל הם מן הסתם מאוד דומים לי אז זה מאוד נוח כי מי שדומה לנו לא מפריע לנו. אני מטייל באירופה רק בחורף ורגלי לא דרכה עוד באנטליה, כך שאינני מכיר את התייר הישראלי על כל גווניו. בכלל, אני מפחד להגיע למקומות מתוירים מדי ולמצוא אנשים שעושים המון רעש, ומעדיף להיבלע בתוך ההמון ולהיות אנונימי".

ליל סדר בקוצ'במבה

הרבה פעמים החופשה הישראלית מתאפיינת דווקא בהתנהגות של עדר – אנחנו נוסעים לאותם המקומות, לאותם המלונות, באותם הימים. למה אנחנו נמשכים דווקא לישראלים גם בחופש?

מעוז: " במחקרים שנערכו התגלה כי הישראלים, היפנים והקוריאניים הם החברות הכי קולקטיביות בעולם. זה מאוד קשור לתרבות שטבועה בחברה שלנו עוד מימים ימימה – 'כל ישראל חברים'. זה נובע גם מהחרדה שלנו מזרים, אנחנו חושבים שהדרך היחידה שלנו לשרוד אחרי שעברנו כל כך הרבה טרגדיות כמו השואה והמלחמות זה להיות מאוחדים. ברגע שאתה חלק מקבוצה יותר קל לך להתמודד עם הזרים ואף להשיב מלחמה".

שיזף: "יש לזה גם צדדים נחמדים מאוד. בטיוליי הרבים אני מגיע לעתים למקומות בהם מרוכזים ישראלים. זה קורה כי העברת המידע בין הישראלים היא מאוד טובה והם מוצאים מקומות נוחים וטובים ושמחים לספר לך עליהם. אבל למרות הנטייה להיצמדות לישראלים, בסופו של דבר אין דבר כזה לטייל במקום ולא להיות מושפע ממנו באיזו מידה. אנשים תמיד לומדים וחווים ממקום חדש".

"כל ישראל חברים", גם בליל הסדר בקטמנדו (צילום: col.org.il)

אז איך זה "לעשות סדר" בחו"ל?

שיזף: "איפה שאפשר, ועדיף תחת כיפת השמיים. לי זכורים לטובה סדר שעשיתי בקוצ'במבה, בוליביה, לפני 25 שנה עם קומץ תרמילאים ישראלים והסדר של שנה שעברה אותו ערכתי בתימן. לעומת זאת, לילות סדר בבית חב"ד כמו שעשיתי בקטמנדו במסגרת טיול משפחתי, היה המוני מדי ולא נעים".

מעוז: "סיני בעיניי זה המקום האידיאלי לעשות בו את הסדר. שנים ביליתי שם את החג. לצערי השנה יש איסורים חמורים להגיע לשם ולכן אני לא נוסעת. זה לא שהחג לא נחמד בארץ", היא מוסיפה, "אבל הרבה פעמים, לטוס זה פתרון נפלא לכל הבעיות המתעוררות בחג - איפה לעשות? אצל מי להתארח? ומי לא ייפגע - פשוט לברוח..."