5 שנים אחרי: זוגתו של דרט בויד מתמודדת לבד

בשבוע שעבר מלאו חמש שנים למותו של דרט בויד בתאונת דרכים. בויד, שהעלה במהלך הקריירה שלו בישראל ארבע קבוצות מהליגה השניה לליגה הבכירה, נהרג ב-11/4/2003 בכביש החוף. רכב מסחרי שנסע נגד כיוון התנועה התנגש בו בדרכו חזרה ממשחק מספר 2 בסדרת גמר הפלייאוף בלאומית, שקבע 0-2 לאליצור אשקלון על מכבי קרית ביאליק, והרג אותו במקום.

חמש שנים לאחר אותו יום, שוחחנו עם חברתו לחיים ואם ילדיו, טיפאני ביוריגרד. ביוריגרד, המתגוררת בקליבלנד, עברה לא רק את הטרגדיה שבמותו, אלא גם מאבק ארוך לקבלת הכספים המגיעים לה מחברת הביטוח ומהקבוצה. "אני מסתדרת, אבל עדיין לא יודעת אם יהיה לי את הכסף לשלוח את ג'מייקה (הבת הבכורה) לקולג', וזה קשה".

דרט, טיפאני ודרט ג'וניור, כשעוד היו משפחה מאושרת

על מצבה בהווה מספרת ביוריגרד: "שום דבר לא הכין אותי למה שאני עוברת עכשיו, מבחינתי המצב רק נהיה יותר גרוע עם הזמן. הבן שלי לא היה אפילו בן שנתיים כשדרט נהרג, הוא לא זוכר כמעט כלום, ומה שהוא יודע מגיע מתמונות או משאלות שהוא שואל אותי. יש לו בעיות התנהגות בבית הספר, משום שהוא נמצא עם ילדים אחרים שיש להם אבא ולו אין. הוא כל הזמן שואל את עצמו 'למה'? ג'מייקה (15) לא מסוגלת בכלל לדבר על זה. היא פשוט מסרבת".

האם נשארת בקשר עם מישהו מישראל?

"לא באופן קבוע, מלבד כמה אי מיילים שאני מקבלת בחודש אפריל, שאז נזכרים בו. היחיד שעוד שולח לפעמים אי מייל הוא אורי שקד (עוזר המאמן דאז), וזהו. מהסוכן שלו, יוסי גלפז, לא שמעתי כבר שנתיים או שלוש".

האם את כועסת עדיין על הקבוצה?

"אני לא בטוחה שאני יכולה לכעוס על מישהו ספציפי. חלק מסויים בי עדיין כועס על זה שלילדים שלי אין אבא, וזה כואב. זו פשוט לא מצב טוב להיות בו, זה לא נורמלי, הרי לא תיכננתי את זה ככה. כל יום אני צריכה לחוות את ההתמודדות עם כל הקשיים לבד וזה קשה. הבן שלי כל הזמן שואל למה אבא לא חוזר. אלה זמנים קשים מאוד בשבילי".

בויד והבת ג'מייקה. מסרבת לדבר על אבא

ביוריגרד כבר הביעה בעבר את רצונה לבוא לבקר בישראל, אולם המצב הכלכלי מנע ממנה.

 באשקלון, שסבלה במשך כמעט כל אחת מהעונות בהן הופיעה בליגת העל מבעיות כלכליות, לא ממש יכלו, או רצו, לעזור לה.

"הייתי רוצה לבקר בישראל, חשבתי על זה שאני לא יודעת איך זה ישפיע על דרט ג'וניור, אבל אולי הקירבה למקום תעזור לו לקבל תשובות על חלק מהשאלות שלו. לראות מה הוא עשה, לראות היכן הוא נהרג, לפגוש את האנשים שדרכו הצטלבה איתם. לצערי כרגע אני לא רואה את זה קורה".

הוא אוהב כדורסל?

"הוא עדיין לא מקדיש הרבה תשומת לב לספורט. הוא רק בן 6. הצעצוע הראשון שלו שקשור לספורט הוא בכלל כדורגל. אני לא יודעת מאיפה הוא קיבל את זה... (צוחקת). הבת שלי שיחקה בחטיבת הביניים והיתה ממש טובה, יש לה את הגובה, הכישרון והמהירות. היא בדיוק סיימה עכשיו שיעורי נהיגה, והיו לה הרבה חששות מזה כי היא יודעת איך אבא שלה נהרג".

באשקלון עדיין לא הנציחו את דרט, למרות שהבטיחו. 

 "זה בטוח משהו שהבן שלי היה רוצה לראות יותר מכל דבר. זה יכול היה להיות משהו גדול בשבילו. כבר שכחתי את השמות של כמה מהאנשים שהיו איתי בקשר. הייתי מאוד רוצה לשמוע מהסוכן שלו, יוסי גלפז. מספר הטלפון הנייד שלי נשאר אותו הדבר כמו שהיה".