כל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל - האמנם?

"אם הציבור היה שומע לפסק איחוד הרבנים למען ארץ ישראל, בראשותם של הגאונים הרב אברהם שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו שליט"א והיו מסרבים לציית לפקודת הפשע של הגירוש מגוש קטיף ולא היו שומעים לכל מיני אנשים שמכנים עצמם 'רבנים' שהעזו לצאת נגד פסק זה, יכול להיות בהחלט שהיינו חוסכים את הסבל הרב מעם ישראל. אנו משלמים את המחיר הכבד שאותם 'רבנים' העזו להמרות את פיהם של גדולי הדור וכבר אמרו חכמינו 'כל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל'". (הרב דב ליאור- "ארץ ישראל שלנו").

בעניין "כל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל" כדאי שנזכור שהיו לא מעט זקנים שנתנו עצות רעות לעם ישראל והרי כמה מהם: ר' חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, היה ודאי אחד מהזקנים החשובים בדור שלפני השואה. (הציטוטים שלהלן מתוך ספרו של פרופ' אבי רביצקי "הקץ המגולה ומדינת היהודים", עם –עובד): "הרבי ממונקאטש ראה בכל יוזמה קיבוצית לעלייה לארץ הקודש ולהתיישבות בדרך הטבע, מעשה מובהק של דחיקת הקץ והסגת גבולה של הגאולה המשיחית: כל פעילות אנושית גשמית, המתכוונת לנחול את ארץ-ישראל בידיים, נעוצה מטבע ברייתה בכפירה עמוקה שכפרו העולים והפועלים, באמונת גאולה נסית מן השמים בביאת המשיח". הוא גם דחה על הסף את התקווה להישגים פוליטיים ודיפלומטיים בתחום זה, בסיוען של אומות העולם, ושלל בחריפות יתירה את הצהרת בלפור (בלשונו: "צרת בעל פעור"!) ואת השלכותיה על חיי עם ישראל. "שאין לסמוך על שום דבר הטבע ועל ישועה גשמית של חריצת ידיים, כי אם העיקר לזעוק אל ה'- אין סומכין על פעולה וישועה ממקום אחר". 

בחיבורו ההלכתי שו"ת מנחת אליעזר פיתח המחבר בהרחבה את התפישה, שלפיה מצוות יישוב הארץ אינה נוהגת כלל בזמן הזה. וכך כתב לחסידיו, בני הגולה, חודשים ספורים לפני פטירתו –תרצ"ז, 1937 (עמוד 72): "בניסיון גדול כזה יהיה יכול לעמוד רק אברהם אבינו בגודל קדושתו, אבל לנו די והותר אלה הניסיונות והמלחמות שיש לנו... ועל זה ביקש אברהם אבינו "אשר לא תיקח אישה (לבני) מבנות הכנעני (בראשית כ"ד, ג') שלא יפלו בניו חס ושלום ההשפעות למקום הכנעני בפאלעסטינה... כי רק אנוכי (אברהם) לבדי אוכל להלחם עמם (כוחות הטומאה) להכניעם לגמרי, אבל לבניי אחרי אינני רוצה בזה, כי להם סכנה ממש הנסיעה לשם".

רביצקי מרחיב על הקשר שבין בית טייטלבוים לבית הרבי ממונקאטש: "האיש שמפניו נשמעו דברי התמיכה התקיפים ביותר בעמדותיו של הרבי ממונקטש- בגנותה של ההתישבות (בארץ-ישראל- ג.ג.) ובשבחה של ההתבדלות, ר' יואל משה טייטלבוים, הוא שהיה לימים לאדמו"ר מסאטמר, מנהיגם הנערץ של רבבות חסידים והמתנגד הגדול שקם לציונות ולמדינת ישראל, מעודן, מקרב היהדות החרדית". (עמ' 66 ).

יהודים רבים סרו לפסקי ההלכה החד-משמעיים של אותם זקנים ולא לקחו חלק בתנועת העלייה לארץ ישראל. בדיעבד מתברר שבזכות חסדי הקב"ה, הצהרת בלפור, התנועה הציונית, מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל, חסידי הרבי ממונקאטש והרבי מסאטמר נהנו ונהנים מפריחתה ושגשוגה של מדינת ישראל. מעולם לא היו בארץ ישראל כל כך הרבה לומדי תורה, ישיבות ואולפנות. הרבי ממונקאטש טעה בגדול.

מובן שמדובר בחכמה שלאחר מעשה אבל ברור שיש סכנה אמיתית לחברה שמשתעבדת להשקפת עולם אחת ואוסרת ריבוי דעות של "רבנים". יש לעודד פתיחות מחשבתית, סובלנות ופלורליזם בתוך התנועה האורתודוקסית. ההשקפה החרדית-לאומית תוביל את הציונית-הדתית לבדלנות, צרות אופק, דוגמטיזם ולעריצות מחשבתית.

ד"ר גדי גבריהו - מנכ"ל י"ב בחשוון - "התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי"