שבעה מתהילה

לינט, 25, שמכרה בסוף שנות התשעים יותר משלושה מיליון אלבומים בתורכיה, הופיעה באצטדיונים בפני קהל של 100 אלף איש וקיבלה אזרחות תורכית מידיו של שר הפנים התורכי, מוכרת כיום סוכריות ושוקולד בחנות "עולם הממתקים" הממוקמת בקניון ביהוד. לפני כשנה החליטה לינט להשאיר את הכל מאחור, לעזוב ולחזור לישראל. מי שהקפיד לצפות בשנים האחרונות בערוצי הטלוויזיה התורכית, יכול היה לראות אותה בתוכניות מוזיקה ואירוח. "הפצצה הישראלית" קראו לה התורכים ולא ידעו שבישראל הזמרת האדירה הזאת היא כמעט אלמונית. דבר תהילתה אפילו לא הגיע לארצנו. בימים אלה, שכל אלף עותקים שנמכרים מאלבומה של ריטה בחו"ל מלווים בדיווח מאסיבי, ההתעלמות התקשורתית צורמת מתמיד.
קולה העצום והנדיר של לינט מנשה הרעיד את ישראל בגלגולה הראשון - כילדת פלא בשנות השמונים. היא נולדה בכפר סבא, בגיל שנתיים התייתמה מאביה, וכשהייתה בת חמש עלתה על הבמה יחד עם אמה לילה. קראו להן לילה ולינט, הן שרו בתורכית והיו צמודות, אחת בתוך הורידים של השניה.
בקלטת שלהן שיצאה ב-92', "כסף, כסף", שרה לינט לראשונה בעברית. הקלטת כללה את הלהיט "אתה לא ראוי לאהבה" המעביר צמרמורות בלב אנשים רבים עד היום. "הייתי מופיעה יחד עם אמא שלי בפני הקהילה התורכית במועדונים בבת-ים", אומרת לינט. "היה בינינו קשר מיוחד, סוג של טלפתיה, היא הייתה בשבילי הכל, חברה, אמא, אחות, לפעמים אני הייתי אמא שלה".
אבל ללינט לא היה סיכוי בישראל. ההתייחסות התקשורתית לז'אנר התורכי מתעקשת להישאר ברמת הקוריוז. "כשהייתי קטנה, החלום שלי היה להופיע בפסטיגל, אומרת לינט, "אז באתי עם אמא שלי לבחינה והם ראו אותה, מדברת בעברית של עולה חדשה, ולא קבלו אותי. זה כל כך כאב לי, לא הבנתי למה לא רוצים לשמוע אותי, בעיקר לנוכח העובדה שהייתי סולנית במקהלה של בית הספר".
כשהייתה נערה מתבגרת, לינט משכה את חסכונותיה והקליטה סינגל לרדיו, "אתה לא ראוי לאהבה", אבל תגובות העורכים היו צוננות. "פרנס לא היה משמיע אותי ברדיו, אומרת לינט, "היחיד שהייתה לו נשמה היה יוסי סיאס".
בגיל 18 עזבה לינט את ישראל ונסעה לתורכיה. "אמא שלי השמיעה את השירים שלי למלחין המפורסם אורחן גנג'ביי, שמנהל חברת תקליטים גדולה והכיר אותה עוד מהימים בהם היתה זמרת מפורסמת", אומרת לינט. "כשהאזין לשיריי, הוא אמר: 'למה לא אמרת שיש לך בת מוכשרת'. הגעתי בגיל 18 למדינה שיש בה כל כך הרבה זמרים ובכל זאת הצלחתי"
גנג'ביי נתן ללינט טיפול הוליוודי, שכלל מנהל אישי צמוד, צוות עובדים שדואג לכל חסרונה, תיק יח"צנות מפואר והופעות טלוויזיוניות לצד גדולי האמנים התורכים. "הם עשו ממני אישה זוהרת, אומרת לינט. "הם לקחו אותי למספרה, עשו לי פסים, עצבו לי את הפנים, איפרו אותי כמו שצריך. שינו לי את כל התדמית. בתורכיה קיבלתי פיצוי על היחס בארץ. הופעתי יחד עם ארבעים נגנים על הבמה, עם סאונד כמו שצריך, קיבלתי מחיאות כפיים, אין סוף צילומים בטלוויזיה. הופעתי כל הזמן עם איברהים טטליטאס, שהוא הזמר הכי נערץ בתורכיה".

- איך ההרגשה להופיע בפני קהל של אלפים?

"בהופעה, אני כל כך שקועה בעצמי, אבל אני מרגישה את הקהל. אנשים לא נושמים כשאני שרה. הופעתי שם על כל הבמות הכי מכובדות, בקונצרטים. אני שונאת להופיע במועדוני לילה, במקומות שבהם שותים. יש איסור מוחלט לאכול בזמן שאני מופיעה. עברתי מעיר לעיר ולכל הופעה הגיעו עשרות אלפי אנשים. באיסטנבול הופעתי בפני 100 אלף איש. אי אפשר לראות כלום בהופעה כזאת, חוץ מראשים".

- מדוע חזרת ?

"לא קל לשרוד בעולם המוזיקה התורכי. הייתי לבד עם אמא שלי, תלויה באמרגנים, בחברות התקליטים. שר הפנים התורכי אפילו העניק לי אזרחות בטקס מיוחד והסביר שתורכיה גאה לקבל אותי, אבל אני בחורה צנועה. כל הזוהר הזה הוא לא בשבילי, זה התחיל להפריע לי. הרי אף אחד לא מתייחס אלי כאל אדם, לינט, רק כאל זמרת המפורסמת. פה, לעומת זאת, אני אלמונית. אנשים לא יודעים מי אני ונוח לי מאוד. האמת, גם רעידות האדמה הפחידו אותי".

- את לא מתגעגעת לתהילה?

"הייתי רוצה לשיר ולהישאר אלמונית. אני שבעה מהתהילה, אבל לא מלשיר. אני שרה אפילו כשאני ישנה. זה הסם שלי. אמא שלי קמה לפעמים בלילה לשתות מים ואומרת לי שאני שרה וממציאה שירים תוך כדי שינה. אני אפילו לא מודעת לזה שאני שרה. בישראל, בקניון, חושבים שאני מוכרת ממתקים ולא יודעים שאני בעלת החנות, כך שמי שמתקרב אלי לא יודע שאני כוכבת. אני מחפשת את הפשטות בחיים. כל זמר שעובר את התהילה יודע שזה הבלים".

- סיימת את הרומן שלך עם תורכיה?

"לא. אומנם עברה שנה וחצי מאז צאת הדיסק האחרון, אבל אני עובדת עכשיו על הדיסק הרביעי שלי, שאמור לצאת שם. עבודה על אלבום זה תהליך מורכב. אני מתבודדת חודש בבית מלון, מאזינה לחומרים וכותבת מילים. הפעם אני מתכוונת לנסוע ליוון לחפש מלחינים, כי אני מאוד אוהבת מוזיקה היוונית ורוצה לפגוש את קזנג'ידיס. הוא גם שמע עלי ואפילו אמר לשלומי סרנגה: 'יש זמרת ישראלית אחת שברחה לתורכיה ואני רוצה לפגוש אותה'".

- מהן תוכניותייך?

"אני מחכה לאדם הנכון שידע להוביל אותי בדרך המוזיקלית הנכונה. כלומר, ליצור מוזיקה מקורית שקרובה לחומרים קלאסיים. אני בת 25, אבל יש לי ידע מוזיקלי של בת ארבעים. למדתי ארבע שנים בקונסרבטוריון, נגינה על פסנתר, פיתוח קול ואופרה. למרות ששרתי שירים תורכיים קלאסיים, הרפרטואר שלי היה ברובו מקורי. אני גם מעבדת את שיריי ונמצאת בכל שלב של ההפקה. כשהייתי ילדה, אמא שלי הוציאה לי את המיץ כדי שאשיר נכון. לפעמים אני מתפללת שאוכל לשיר רק כתחביב. יותר מהכל, הייתי רוצה להשתתף בפסטיבלים רציניים ולשיר ג'אז. שבעתי מהתהילה, היא לא מעניינת אותי".