אין הומואים בהלכה
התורה עוסקת באיסור על הפעילות מינית ולא בזהות המינית והמושג "הומוסקסואל" לא מוכר לה. תפיסה שגוייה של התופעה יוצרת רושם אצל הרבנים שמדובר בהתרת הרסן המיני ולא בנטייה ומקשה עליהם ליצור מענה הולם, לבד מהצעות ל"גמילה". ר', רב הומוסקסואל, מגיב לרב רצון ערוסי, במכתב פתוח לחברה הדתית. מיוחד ל-ynet
התמודדותו של העולם הדתי עם ההכרה החברתית בהומוסקסואליות היא מורכבת ביותר. מחד, תפקידה של הדת הוא בשמירת מערכת ערכית-רוחנית ומסורות ארוכות שנים מול שינויי הזמן. מאידך, היא מנסה להכיר בתופעות אישיות וציבוריות שונות ולהתמודד איתן – בפסקי הלכה פורמליים או בשינויים המתרחשים בפועל, ללא הצהרות.
חוסר ההבנה של תופעת ההומוסקסואליות, מבחינה היסטורית וסוציולוגית, יצר רושם שגוי לפיו מדובר בתופעה חיצונית הקשורה בהתרת הרסן המיני ולא בנטייה מינית וזהות אישית. תפיסות שגויות אלה מקשות על הרבנים ליצור מענה תיאולוגי-הלכתי הולם להומוסקסואליות. תחת זאת יש נטייה להעתיק מהחברה המערבית דעות קדומות על ריפוי וגמילה ולנקוט צעדי מחאה נגד ההומואים ומצעדי הגאווה.
מה קורה לנער דתי המגלה שהוא הומוסקסואל? תחילה עליו להתמודד עם הפחד והייאוש. לפתע כל מה ששמע על הנושא מונח לפניו ומדבר עליו ("עונש כרת", "מיתה בסקילה"), הוא מזוהה עם מושגים כמו "טומאה" ומבין שהוא נמשך ל"תועבה". בנוסף לכל הוא הופך למוקצה מחמת מיאוס בחברה הדתית כולה.
גם עבודת ה' של ההומוסקסואל הדתי, העבודה על המידות והשאלות העומדות בפניו שונות באופן מהותי (וגם טכני-כמותי) מהניסיונות שעומדים בפני אחינו הסטרייטים. ההתמודדות היא תמידית, אין ממנה מנוחה ואין תקווה להתעלות ממנה או ציפייה ש"זה יעבור". זוהי התמודדות לכל החיים, ואין שום מקום או מצב בו מימוש הרצונות והדחפים יהיה מותר או לגיטימי.
לדאבוני, הציבור הדתי מתייחס לנושא בסלידה שהיא מעבר לנצרך מבחינה הלכתית, ושוכח שהאיסור הוא במעשה בלבד. כך הוא תופס את בעלי הנטיות כמשוקצים ומתועבים, אף שלא ראינו יחס דומה למחללי שבת או לאוכלי שיקוצים. "אצלנו זה לא קיים", משכנעים את עצמם רבנים ואנשי חינוך, החוששים שעצם הדיון בסוגיה הוא לא צנוע ומהווה מתן לגיטימציה לתופעה. הבורות וחוסר ההבנה מולידים בהמשך את הדעות הקדומות והשנאה.
ממלכת הסטריאוטיפ
שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית; שנאת חינם היא השחרת פני היריב במקום ניהול דו שיח מורכב ואינטליגנטי; שנאת חינם מובילה לחורבן משום שהיא לא מאפשרת קואליציה עם בני מחלוקת; שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה ושלטון הסטריאוטיפ. במקום שנאת חינם אנו משוועים להקשבת חינם ודיבור חינם. רק אלה יאפשרו את יצירתה וחשיפתה של האמת המשותפת, פוריה ומקדמת. רק אלה יתקנו את החורבן.הציבור האורתודוכסי מחויב לגבולות ההלכה אך מודע לכך שנעשה עוול גדול להומואים החיים בתוכו, והדבר מעמיד בפני הקהילה אתגר שאינו פשוט כלל ועיקר. אני סבור כי חייב להימצא הפיתרון החברתי שיאפשר הכלה, גם בהיעדר כל התשובות הלכתיות כעת. הפן ההלכתי הוא חשוב מאין כמוהו אך לא מספיק כשלעצמו, משום שלא ניתן לסמן לאדם מטרה מבלי להדריך אותו כיצד יגיע אליה.
ההתעלמות משאלות אמוניות ומוסריות אלה ואי הבנתם של תלמידי החכמים את נפש המאמין ההומוסקסואל, השאירו חלל אותו חבריי ואני מבקשים למלא. את היסודות לכך בנינו ועודנו בונים באתר הו"ד. ההיגיון האנושי הפשוט וצו המוסר קובעים כי בימינו לא ניתן עוד להתעלם מהתופעה. האחריות החברתית מחייבת דיון בסוגיה הרגישה והכואבת, שהשלכותיה על המעורבים בה ועל משפחותיהם הן מרחיקות לכת.
תחילה יש להזכיר כי ההלכה עוסקת בפעילות מינית אך לא בזהות מינית. המושג "הומוסקסואליות" אינה מוכר לה. היא מחייבת את כולנו לשלוט בחלק מהדחפים המיניים, ולכן מוקיעה את האקט עצמו שעליו אסרה תורתנו - משכב זכור. לפיכך, אדם שנמשך לבני מינו ואינו עובר על משכב זכור ראוי בעיני ליחס של הבנה וחמלה אמיתית.
המסר העיקרי שיש להביא בפני ההומוסקסואל הדתי הוא שלא יטוש את אורח חייו ולא יוותר על שמירת המצוות, גם בשעה שאותה מצווה מאפילה על תודעתו כיהודי נאמן לתורה. יהדות אינה עניין של "הכל או לא כלום". ידוע כי "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ועל כל אחד להשתדל בעבודת הבורא במצב בו הוא נמצא.
אני מאמין בחוסנה של החברה הדתית ובחוזק ערכיה ואמונתה, אשר בזכותם תתאפשר בעזרת ה' הכלתם של ההומואים הדתיים בקרבנו. אני מאמין גם שחיבוקם לא יאיים ולא יערער יסודות אלו.
הרב ר' הוא הומוסקסואל ורב קהילה אורתודכסית המנהל את אתר הו"ד. שמו המלא ופרטיו שמורים במערכת
לפנייה לכתב/ת 
