חיים ומוות ביד המשחק

אבי סבה של אורית חסון ולדר היה רב, שהחזיק בתפקידי מפתח בקהילה היהודית בחברון. במאורעות תרפ"ט הוא ואשתו נרצחו. בתם חמדה ונכדתם הוסתרו על ידי שכן ערבי וחייהן ניצלו. סיפור הרצח וההצלה משוחזר בכלי הוויזואלי של משחק המחשב Sims המאפשר למשתתף לבחור אופציות שונות בכל שלב.

חסון ולדר יצרה, בעזרת האנימטור אריק פאר, דגם שהוא הכלאה בין בית חברוני לשומקום הפרוורי האמריקאי שמציע משחק המחשב. הדמויות המשתתפות במשחק לבושות בלבוש המסורתי הכמעט זהה ליהודי ולערבי. האופציה, לכאורה, שעולה מהרגע הראשון, לבחור במוות או ביחסי שכנות טובה שגרתיים, מעלה אל הרקע את הפטאליזם שמנחה את כל התנהלות המלחמה ביננו לבין הפלסטינים. הפורעים, באופציה השנייה, הופכים מניין בחתונה חפוזה שהרב עורך לזוג כלשהו באישון לילה.

מתוך העבודה של אורית חסון ולדר 

"באתי לספר את הסיפור המשפחתי", אומרת חסון-ולדר. "לא את הסיפור הכמעט ידוע מראש שבו היהודים הם הקורבן. לא רציתי גם שהעבודה תוכל לשמש גוף ימני כל שהוא".

"באתרים של מתנחלים אפשר לזהות שוב ושוב את הנאראטיב של 'במותם ציוו לנו', כאילו זה שהיה טבח מקנה לנו את הזכות לשבת שם. יום אחד ישבתי עם דודתי אחרי שראיינתי אותה בתחקיר לעבודה. ראינו בטלוויזיה איך מתנחלי חברון מתפרעים בשוק ומפזרים ארגזי עגבניות. הדודה אמרה: איך הם מדברים בשמנו. זה מעצבן אותי".

הרב חסון לובש את החלוק המסורתי. מתחת לו מבצבצים שולי ג'ינס ונעלי אדידס. גם הלוקיישן, בית חסון ובית הדסה, נבנה בלבנים החלקות והסינתטיות של המשחק, על גבי משטח הדשא הירוק שהמשחק מציע. באופן כזה הסיפור נשאר שייך לדגם רב-תרבותי ולא מתיישב במשבצת קלישאה צפויה מראש.

במשחק המקורי מופיעות בסוף רוחות רפאים העולות בחצרות הבתים. הרוח באה לעשות תיקון. בעבודה של חסון ולדר, רוחו של אבי סבה חוזרת לחברון של 2008. הוא מגיע לבית הדסה ואומר בתמיהה: "פעם גרה כאן משפחה אחת". "עכשיו גרות כאן חמש", משיב לו קול.

נהרוג או נהלל? מתוך העבודה של חסון ולדר 

הרב נזכר בשכנו מוחמד ובבורקיטוס של אשתו, אחר כך הוא מביט בתערוכה המניפולטיבית נוסח בולטנסקי, של תמונות הרוגי חברון התלויות על הקיר, כשמעל כל אחת מהן מהבהבת נורת אור קטנה. "מי אלה", הוא שואל מול תמונת זוג המחייך באושר למצלמה.

"זה אתה", משיב לו הקול. מישהו אחר כותב את ספר הזיכרונות שלו ומשתמש בו כעילה למעשיו. בסוף העבודה הרב ניצב מול האופציה Disconstruct. האם יתפתה לממש אותה, שאפשר יהיה להתחיל נקי מהתחלה?

• אורית חסון ולדר בתערוכה "הבתים שבבית גרים בדירות", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, ארלוזורוב 30 פ"ת, אוצרת: ענת גטניו
  

אבי פיטשון הוא אושיה מוכרת בתחום הפאנק. לפני יותר מעשר שנים היה מוכר כאן, בחוגים מסוימים, כסולן להקת "נשרפת", ועוד שנים קודם הפתיע את עולם הצילום המקומי בקעקועי גוף נועזים וביכולת אנרגטית אדירה לחבר רוק, אמנות פלסטית וסקרנות אינטלקטואלית.

פיטשון הוא גם צלם, באופן שאיכויות לא מדברות אליו בכלל, אלא הדבר עצמו. ברחוב שינקין הזכור לטוב של האייטיז, הוא צץ בקומת הגלריה של חנות הצילום "הסטודיו בבורוכוב", עם עבודות שאני זוכרת מהן בעיקר את העיסוק בגוף, בסמלים ובפטיש. זה בימים שניקוב יותר מחור אחד בתנוך האוזן היה מעשה חתרני ממש.

פיטשון הוביל כמה מהלכים בתחום הרוק הכבד והמטאל - ז'אנר מוזיקלי שאינו בתחום כותבת שורות אלה, שנעצרה ב"דם יזע ודמעות" - הוא חתום גם על מספר הפקות רעש ומחאה שהיכו, וממשיכות להכות גלים בקרב אוהביו. מול חמאת הבוטנים בדבש שמריירים עלינו מכל רמקול הסבלימינל וצל הגבעטרון, אפשר לחזור ולהתגעגע לכל זה, גם אם לא נתקלתם מעולם בלייבל.

אבי פיטשון יושב בלונדון ומעורב בכל מיני פרויקטים, גם כאלה שקשורים לארץ, גם ממסדיים, גם כאלה שמשרד החוץ מממן. הוא מרים תערוכות של אמנות ישראלית, משתתף בערבים ספרותיים וכיוצא באלה, אבל כרגע הוא נמצא כאן לרגל שתי תערוכות צילום.

האחת היא תערוכה קבוצתית בגלריה d&a בתל אביב, שבה הוא נאלץ לעשות פשרות בבחירה של מה שייתלה ומה ימודר. את הממודר אפשר יהיה לראות, כנראה, בתערוכה שיאצור יחד עם חנה פרוינד-שרתוק בגלריה "מנשר" ותיפתח בשבוע הראשון של מאי. בגלריה, פיטשון מציג עבודת קיר המורכבת מגריד – שתי וערב של צילומי סמלים וסימנים כמייצגים לתנועות ולמופעי תרבות שונים.

"סמלים, לוגואים, אייקונים, צפנים המוכלים במילה או מטבע לשון בודדת." כותב פיטשון, "רעיון, אנרגיה או עוצמה רגשית מתומצתים לתוך סימן אסתטי, והתחושה, תקווה או פנטזיה כי לסימן יש איכות קדם-תרבותית. שהסימן מכונן את התרבות במובן היידגריאני ולא להיפך, כפי שמקדש מנכיח אלוהות".

מתוך יצירה של פיטשון. ויתר על סימלי האס.אס 

החיבור עם אוצרת התערוכה, דניאלה הורביין, היתה בשלב שבו הופיעו במארג הסמלים גם סמלים נאציים מפורשים. זו לא היתה היתקלות דמים, פיטשון גילה הבנה בצורך להורידם. לא רק בגלל שפתוחה בפניו התערוכה הבאה שהוא יאצור, אלא בעקבות קריאת הספר "גזע הפורענות: המדענים של הימלר" מאת התר פרינגל.

"הספר מתמקד במכון המחקר היוקרתי של היינריך הימלר, האננארבה (מורשת האבות), שגלש בחינניות מאקספוזיציות ארכיאולוגיות למחוזות פיניים נידחים ומקדשים טיבטיים, לניסויים מחליאים בבני אדם. פתאום כל השמשות השחורות האלה קצת הגעילו אותי. מי היה מאמין", הוא אומר.

• אבי פיטשון ב"סלויןפישוףפיטשון", גלריה d&a , יהודה הלוי 57, ת"א, אוצרת: דניאלה הורביין