מת מנכ"ל פולגת, שבועיים לאחר סגירת המפעל
14 יום בדיוק לאחר שהמפעל המפורסם סגר את שעריו אחרי 45 שנות פעילות, נפטר מנהלו, יוסי דנציגר, בן 48. בסביבתו אמרו ל-ynet כי מדובר ככל הנראה בדום לב שבו לקה לאחר אימון כושר. קריית-גת הוכתה בתדהמה עם היוודע דבר פטירתו של דנציגר: "מדובר באיש מקסים ויקר, שלקח קשה מאוד את סגירת פולגת"
המפעל עלה לכותרות בחודשים האחרונים, ונסגר סופית לפני שבועיים. פולגת נסגר אחרי כמעט 45 שנה של ייצור בדי איכות, שיוצאו בשנים הטובות לרחבי העולם ומהם נתפרו מיטב החליפות ברשתות רבות, ובהן מרקס אנד ספנסר.
דנציגר, נשוי ואב לשלושה ילדים, שימש מנכ"ל פולגת בשלוש וחצי השנים האחרונות לקיומו. קרובי משפחתו סיפרו שיצא לריצת ערב, חזר לביתו והתלונן על כאבים בחזהו. רעייתו ביקשה שיילך להיבדק בבית החולים קפלן ברחובות, ואולם הוא רצה להתקלח לפני כן. כשיצא מהמקלחת, התמוטט ומת.
תדהמה וכאב בקריה
קריית-גת הקיצה הבוקר להלם עמוק בעקבות הבשורה הקשה. חבריו של דנציגר העידו עליו כי היה איש שלקח ללב כל בעיה אנושית שניצבה בפניו. מזכיר הסתדרות הטקסטיל בהסתדרות, שלום שינדלר, סיפר כי כשכינס את העובדים בפולגת ונאלץ להודיע על סגירת המפעל, הוא פרץ בבכי. "דנציגר השתדל מאוד למען העובדים, והיה איש הגון בכל המשא ומתן עד לסגירת המפעל", סיפר שינדלר בשיחה עם ynet.
לפני שחברו מילדות - מנכ"ל תשלובת "בגיר", עופר גלבוע - מינה אותו כמנכ"ל פולגת, שימש דנציגר מנכ"ל חברת "יורוקר", חברת ליסינג למכוניות. גלבוע, ההמום ממותו של חברו הקרוב, נמצא בביתו של דנציגר מאז שעות הבוקר המוקדמות ומסייע למשפחה.
חבריו לעבודה סיפרו הבוקר: "מדובר באיש מקסים ויקר, שלקח קשה מאוד את סגירת פולגת. בראש דאגתו היה שהעובדים יקבלו את כל מה שמגיע להם. הוא היה קודם כל אדם ואחר כך מנהל".
לחבריו סיפר דנציגר כי אחרי פרשיית פולגת הוא מבקש רק לנוח קצת בביתו. לאחרים סיפר כי הוא אינו מתכוון להיות עוד עובד שכיר, וכי הוא מתכוון לפנות לעסקים הפרטיים. עובדי פולגת ההמומים מהידיעה על מותו הפתאומי של המנכ"ל - שבועיים אחרי שהמפעל נסגר סופית - מתארגנים לקראת הלוויה.
המנכ"ל שלא הסתתר מאחורי כורסת המנהל
במהלך המשבר שפרץ בפולגת דנציגר גילה הקשבה לכאב העובדים, ומעולם לא הסתתר מאחורי כורסת המנהל. הוא התראיין באמצעי התקשורת ללא מורא וענה על כל השאלות - הן הקלות, הן הקשות. ביריד התעסוקה שנערך במפעל כדי למצוא תעסוקה חלופית לעובדים המפוטרים, הוא הסתובב בין העובדים ועודד אותם להתחיל בעבודות חדשות, חרף הקושי.
הכאב והדאגה לגורל העובדים ניבטו מפניו. לפני כשלושה שבועות - כשהחליטו להעניק לעובדים דיסק כמזכרת על ימיהם האחרונים בתוך קווי הייצור - הוא הגיב לכעס העובדים שטענו כי מדובר בציניות. ל-ynet אמר אז: "הכל נעשה מאהבה; הכל נעשה למען העובדים. איש לא חשב ולא תיכנן לפגוע בהם".
רבים מעובדי המפעל החלו לעבוד בו בנעוריהם, ושם למדו את כל שלבי הייצור. המפעל נרכש לפני שנתיים וחצי על ידי בעלי השליטה של מפעל בגיר הסמוך - שהיה בעבר חלק מרשת מפעלי פולגת בעיר - צביקה בירנבוים ועופר גלבוע.
פועלי פולגת מבעירים צמיגים ליד המפעל, מרס 2008 (צילום: צפריר אביוב)
השניים ניסו להבריא את המפעל והשקיעו בו לדבריהם יותר מ-3 מיליון דולר כדי לשפר טכנולוגיות. במקביל הפכו גם לרוכשי הבדים העיקריים מפולגת, ואלה הועברו לייצור חליפות במפעל בגיר שהותיר בקריית-גת רק מפעל לייצור אב-טיפוס של חליפות, אך את הייצור העבירו לפני 6 שנים לארצות שבהן עלויות היצור נמוכות יותר. צניחת שער הדולר בחודשים האחרונים גרמה להפסדים ניכרים בהכנסות המפעל.
בראשית מרס נודע כי המפעל ייסגר, לאחר שהסתבר כי צבר ההזמנות שלו יספיק רק עד 10 באפריל. הנהלת המפעל הגישה אז לבית המשפט בקשה לפירוק המפעל. הבקשה הוגשה בהסכמת ועד העובדים וההסתדרות.
דנציגר הסביר אז כי סגירת המפעל קשורה בהיחלשות הדולר, התחרות מהמזרח ומחירי הצמר והאנרגיה שאינם מאפשרים המשך יצור בדי צמר בישראל.
"זהו יום עצוב מאוד", אמר דנציגר, "אך לאחר בחינה מקיפה של מצב השוק, עלויות הייצור בארץ, עליית מחירי הצמר הגולמי והאנרגיה וההשפעה המצטברת של ירידת שער הדולר, הגענו למסקנה כי אין מנוס מלסגור את המפעל".
פועלי פולגת הגיבו בסדרה של פעולות מחאה ואף התבצרו בשטח המפעל. העובדים הבעירו צמיגים, והתעמתו עם שוטרים. 300 עובדי המפעל מחו על-כך שמפעל פולגת הגיש בקשת צו פירוק לבית המשפט, והתעורר חשש שלא יוכל גם לעמוד בהתחייבויותיו כלפי העובדים לתשלומי פיצויים.
