למה לא כמו אירלנד?

שני חברים יצאו לדרך בים בם בום. אחד שרגא ברוש נשיא ברית איגודי התעשיינים ואחד עופר עיני מנכ"ל ההסתדרות. לאחר כמה סיבובים ביניהם החליטו הזאב והכבש שבעצם מתאים להם לעבור לגור ביחד ולקדם אג'נדות משותפות. כך הם קידמו את חוק הפנסיה, את החוק לאכיפת חוקי עבודה, ואת הפעלת החוק נגד אפליית עובדי קבלן.

הם גם פתרו כמה סכסוכים, בייחוד בענייני הפרטות, כמו הרפורמה בנמלים והפרטת בתי הזיקוק, ואפילו נצפו טובלים יחדיו בביצה הפוליטית (כמתווכים בין שני ה"אהודים"). וכמו כל זוג שגילה את נפלאות הזוגיות הם שאלו מדוע לא למסד את הקשר? ואכן בלי שנשים לב לכך, פתאום קיבלנו כולנו הזמנה לחתונה שבראשה מתנוסס עלה ירוק של תלתן. הכתבות נוטפות המבטא האקזוטי שהעיתונות הכלכלית הוצפה בהם לאחרונה, הן בעצם ההזמנה לחתונה הזו.

כיצד נדחפה אירלנד לטקס הנישואים המוזר הזה? ובכן, ארץ עלה התלתן הגיעה משום שלחתונה הם קוראים- "הדגם האירי". או בשמה הרשמי יותר - "מועצה כלכלית-חברתית על-פי המתכונת האירית" מגה-פרוייקט שעיקרו הפקעת תכנון המשק מהממשלה הקלוקלת לידיהם האמונות של הזוג המאושר, והוא מתבסס על פנומן אירי מראשית שנות השמונים, כשמשבר תעסוקה דחף אותם לכונן מועצה שכזו והמועצה הזו הפליאה להצמיח אותם כל-כך עד שאפילו ביבי העמיד את אירלנד ולא את ארצות הברית כעמוד האש הכלכלי שלו (בעיתונות הכלכלית הנס הזה מכונה "הנמר הקלטי").

עד כאן הכול טוב ויפה, ופרט לרוני עוכר השמחות בר-און שמרגיש כי הזוג הטרי פולש לסלון דירתו שלו, נראה שאין מי שנפגע מהזוגיות החדשה הזו, אז למה להשבית שמחות? אולם, למרבית ההפתעה, אם יחפש רוני בר-און שותף בהתנגדות למהלך, הוא ימצא אותו, ובמקום לא צפוי- דווקא בשמאל החברתי יש בטן מלאה על המהלך, ודווקא על הצלע הלכאורה חברתית- דווקא על עיני.

בעוד שברוש שותפו מגיע, לא כנציג ארגון, אלא כשליח לקשת רחבה של ארגונים בלתי תלויים, החל מקבלנים ועד למוכרי נעליים, הרי שעיני, בשם הארגון בו הוא מושל, מתיימר לנכס לעצמו את ייצוג כל התמוכה החברתית בשותפות הזו, וזה "לא אירי" בהגדרה. ההבדל במבנה בין התארגנויות העובדים האיריות (והמערב אירופאיות בכלל) לבין הפריק הישראלי (ואני קורא להסתדרות "פריק" משום שאין שום מדינה חופשית אחרת בה מבנה הכוח בהתארגנות עובדים ערוך מלמעלה כלפי מטה ולא להפך). הוא שבאירלנד, השותף החברתי להסכם מתבסס על מה שהם קוראים "התמוכה הקהילתית, והוא מבוסס קהילה, ולא "כלליות".

התמוכה הקהילתית, המשמעותית כל-כך, היא קואליציה רחבה של מאות ארגונים חברתיים מקומיים. החל מועדי עובדים, דרך עשרות התארגנויות מקומיות של מה שהם קוראים "איגודי מובטלים" (והנה תופעה אירית שכן כדאי ללמוד ולאמץ) ועד לכנסיה (כן, גם היא תמוכה חברתית קהילתית חיובית ביותר, לפחות שם), שלכול אחד מהם ניצב האינטרס המקומי מול עיניו, ושליחם הוא נשיא פדרציה של פדרציות התלוי ברווחת כל קהילה להבטחת מקום עבודתו.

עיני תלוי רק בועדים הגדולים, אלה שמגייסים לו את הקולות ביום פקודה, ועל-כן הוא צריך בגלוי לייצג אותם. הוא לא תלוי לרווחתו לא במובטלת ברהט ואף לא במוכר מהסופר הקרוב, ועל-כן ראוי שימנע מלייצגם, ואם הוא רוצה לעשות "מעשה אירי" הרי שייפנה קצת מקום על הספסל החברתי לעשרות האגודות הפועלות ברמה המקומית. זו תהיה התחלה יפה.