תושבת שדרות: אנשים לא יבואו למקום לא נורמלי
רקטות הקסאם ממשיכות לפגוע בשדרות, וראש העיר מציע להילחם בתופעת הנטישה על-ידי תמריצים לתושבים חדשים. מי שנשאר בעיר למרות המטחים מתייחס בספקנות ליוזמה ושוקל אף הוא לעזוב: "אי אפשר להמשיך ולחיות במצב הזה"
ביום שבו ירו ארגוני הטרור ברצועת עזה 16 רקטות קסאם ויותר מ-20 פצצות מרגמה, הציע ראש העיר שדרות, אלי מויאל, לראש הממשלה, אהוד אולמרט, להיאבק בתופעת נטישת העיר מוכת הקסאם בעזרת הטבות ממשלתיות ותמריצים. ואולם, חלק מתושבי העיר התייחסו בספקנות לרעיון ואחרים אף דיברו בגלוי על רצונם לעזוב את העיר.
גורמים בשדרות מעריכים כי בשנים האחרונות עזבו את העיר כ-4,000 בני אדם. עם זאת, המספר האמיתי אינו ברור, משום שחלק ניכר מהם לא שינו את כתובתם. מויאל ביקש מאולמרט להביא לכך שעל כל תושב שיעזוב, "נצליח להביא לעיר שני תושבים באמצעות תמריצים, מענקים ופעולות שהממשלה תעשה כדי לחזק את העיר".
אחת התושבות שמתלבטת אם לעזוב את העיר היא ברוריה דדון, ששלושה מתוך ארבעת ילדיה כבר עזבו למחוזות אחרים. כששמעה את הצעתו של מויאל אמרה בצער: "אני לא מאמינה שיצליחו לשכנע אנשים לבוא לכאן, אנשים נורמלים לא באים למקום לא נורמלי".
לדבריה, כבר זמן רב היא שוקלת אם לעזוב את העיר. "זה המקום שבו נולדתי וגדלתי. השקעתי המון כסף בבית שלי ואני עדיין משלמת עליו משכנתא, אבל בכל פעם שיש ימים כאלה ואני מרגישה פיזית לא טוב, עולות בי מחשבות לקום ולעזוב. זה מאוד קשה להמשיך ולחיות ככה. אני כבר לא יכולה לצאת להליכות, אין לנו כמעט חוגים בעיר וזה הכל הולך ונהיה רע".
"חיים על סף התהום, אי אפשר להמשיך"
דדון סיפרה כי כאשר ילדיה הודיעו לה שבכוונתם לעזוב את העיר, היא אף האיצה בהם לעשות זאת. "אני חושבת שזה מוזר שאמא שמחה שהילדים שלה עוזבים אותה. זה דבר שאפילו נוגד את הטבע, אבל קשה לחיות פה וכמעט בלתי אפשרי לגדל ילדים בעיר הזאת", אמרה.
אחד מאנשי העסקים בשדרות, שלומי דהן, רואה לנגד עיניו את המציאות הכלכלית העגומה בעיר. "אנחנו יותר מחושבים לעזוב את העיר", אמר, "ראינו כבר בית באשדוד ובית במערב ראשון לציון". לדבריו, "המחשבות לעזוב את העיר כל הזמן עולות בראש. בהתחלה התמודדנו עם ירי הקסאמים כי היינו פה כולנו יחד והיתה איזו חמימות".
דהן סיפר כי בשנים האחרונות המצב הידרדר עוד יותר. "המצב הכלכלי החל להתערער וכשאין לך ביטחון צבאי ולא ביטחון כלכלי אתה מרגיש שאתה כבר על סף התהום, כמעט בתוכה, ואתה כבר לא יכול להמשיך יותר. לכן אנו חושבים על זה יותר ויותר, כי אי אפשר להמשיך ולחיות במצב הזה".
תושבת העיר, חוה גד, סיפרה כי מחשבות העזיבה מתחזקות מיום ליום. "בשבוע שעבר הבת שלי הלכה ברחוב וקסאם עף לה מעל הראש", סיפרה. "היא בקושי הצליחה לתפקד. קשה לה מאוד והיא רוצה שנעזוב עכשיו". גד סיפרה עוד, כי "הילדים משכנעים אותנו לעזוב את העיר ואני חיה בקונפליקט. קשה מאוד להמשיך ולחיות במציאות הזאת".
לדברי גד, מי שנשאר בעיר מתחיל לחוש בבדידות. "חברים עוזבים את העיר ואני גם יודעת שהילדים שעוזבים אותנו כמעט ולא יבואו לבקר. בת של חברה שלי נמצאת בהריון ועזבה את העיר. היא הודיעה להורים שלה שלאחר הלידה היא כבר לא תגיע יותר לבקר אותה".