פולין: אלפים משתתפים במצעד החיים ה-20

בצהריים (יום ה') יצאו אלפי בני נוער מ-52 מדינות שונות למסע המצמרר ממחנה ההשמדה אושוויץ למחנה בירקנאו, המתקיים כבר 20 שנה תחת הכותרת "מצעד החיים". הקבוצות עמדו בשורה מתחת לשלט "העבודה משחררת", ואז יצאו לדרך. במצעד משתתף השנה הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי. גם מאמן צ'לסי, אברהם גרנט, הגיע לפולין.  

• עוד על אירועי יום השואה בישראל
  

יו"ר מצעד החיים, ד"ר שמואל רוזנמן, אמר ל-ynet: "אני יו"ר מצעד החיים 20 שנה, ב-1988 היה המצעד הראשון. אני מרגיש שהרצון להשתתף בפרויקט הזה עולה. לפני 10-15 היו 1,500-2,000 משתתפים. השנה היינו צריכים לדחות משתתפים בגלל חוסר מקום, כי הגיעו בין 11 ל-12 אלף, בהם 3,500 שאינם יהודים. יש פה תחושה אדירה. אנשים הגיעו אפילו מקובה ומפרו".

לדבריו, "הכשרת עדי הדור הבא חשובה משתי סיבות עיקריות: לשמר את זיכרון השואה לא רק בקרב העם היהודי, ולמנוע את הכחשתה על ידי שונאיו. בני הנוער, יהודים ושאינם יהודים, הנמצאים היום בפולין ישמשו לעד קולם של קורבנות השואה והניצולים במדינותיהם. העדים החדשים לא יתנו לו לטשטש או לשנות את פני ההיסטוריה. אלפי בני הנוער הלא יהודים ממרוקו, תורכיה, פנמה, קובה, סין, יפן, ארה"ב וקנדה, הם התשובה לנשיא איראן, גדול מכחישי השואה היום בעולם".

המצעד הגדול ביותר היה ב-2005 עם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, עם 20 אלף משתתפים. השנה זה המצעד השני בגודלו. "ההרגשה היא הרגשת שליחות", אומר ד"ר רוזנמן, "כל אחד מהמשתתפים כאן מעביר את הלפיד לדור הבא. בחור בן 18 או אדם בן 30 שעוזב את המצעד הוא זה שהופך להיות עד. התחושה של המשתתפים חזקה מאוד. כ-5,500 בני נוער שאינם ישראלים, יגיעו לארץ בתום המצעד, ויהיו פה ביום הזיכרון לחללי צה"ל".

שחר ביסו, מדריכה מירושלים, מלווה תלמידים בפעם השלישית כשליחה של הסוכנות היהודית. הפעם הגיעה עם תלמידים מבית הספר על שם מרטין בובר בבואנוס איירס בארגנטינה: "המורה המלווה שלהם בא כל שנה, אנחנו חושבים על הדברים שאנחנו עוברים פה. אף פעם זה לא פשוט. בכל שנה אני מזדעזעת מחדש. אני משתמשת בעדויות של ניצולים שאת חלקם אני מכירה אישית. אני מכירה את הלינה בירנבאום, אמא של יעקב גלעד, ומלווה את הסיור באמצעות השיר שלה. זה קורע לב. אני לא מצליחה שלא לבכות. קשה להבין ולתפוס את מה שהיה כאן".

ברנדה גוזובסקי, בת 17 מבואנוס איירס: "מאז שהייתה בכיתה ז' ועשיתי עבודה בנושא השואה התחלתי ממש להתעניין. אין לי בני משפחה קרובים שנספו בשואה, כי הם עזבו את אירופה בין מלחמות עולם, זה תמיד היה חשוב לי, התעניינתי בנושא ורציתי לדעת עוד. היה לי חשוב לבוא לפה כיהודיה וכאדם. אני צועדת עם הרבה גאווה עם עוד אלפי יהודים".