"אנו לומדים על השואה, למה לא תלמדו הנכבה?"

היום שבו עומדים יהודים ברחבי הארץ דום לזכר השואה והגבורה, מעלה מדי שנה את יחסם של ערבי ישראל לסוגיית השואה ועמדתם ביחס ללימוד ההיסטוריה היהודית בבתי הספר של המגזר הערבי.

ארועי יום השואה:

• אשכנזי באושוויץ: לוקח ברצינות האיום להשמידנו
  
• יום השואה: תראו את מי שצפצף על הצפירה
  
• שדרות: קסאמים בזמן עצרת יום השואה
  
• "נכשלנו כאומה בטיפול בסבא וסבתא"
  

יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך במגזר הערבי, נביה אבו-סלאח, אומר כי על ערביי ישראל ללמוד על השואה אך בה בעת הוא מצפה שמערכת החינוך היהודית תקדיש חלק מהזמן גם ללימוד הנכבה (גירוש הפליטים הפלסטינים במהלך מלחמת העצמאות - ש.ר.א).

"יש לעשות סימטריה בדברים. כמו שהפלסטינים המתגוררים בישראל צריכים ללמוד על השואה, הנוער היהודי צריך ללמוד שיש כאן עם שחלק ממנו נעקר

מאדמתו". לדבריו, התלמידים הערבים לומדים כבר מגיל בית הספר היסודי על מלחמת העולם השנייה והאסון של העם היהודי. "מתוך הניסיון שלי לאורך השנים כמחנך וכמנהל באגף החינוך, אני אומר חד משמעית כי יש ללמוד על השואה. מההיסטוריה לומדים לתקן את העתיד בצורה טובה ואנושית יותר. ללא ידיעת ההיסטוריה של העם עמו אתה חי קשה יותר להבין את הצד השני".

לדברי אבו-סלאח, התלמידים הערבים מביעים סולידריות וכאב עם העם היהודי על שואה, אך במקביל חשים כי סיפור היהודים פותח את הפצע שלהם. "התלמידים מרגישים כי לעם היהודי מותר לכעוס, להביע רגשות, ולעמוד על ההיסטוריה שלו, בעוד שלנוער הערבי לא מאפשרים להביע את רגשותיו לכאב של בני עמו. גם אם מערכת החינוך מתייחסת להיסטוריה הפלסטינית, היא עושה זו בצורה חפיפניקית".

בנוסף, טוען אבו-סלאח כי במשך שנים ניסתה המערכת להסתיר מפני הנוער הערבי-ישראלי כי הוא פלסטיני, וגם היום כאשר המליצה השרה תמיר לכלול את לימודי הנכבה במסגרת השיעורים בבתי הספר קמה סערה גדולה. "אני כנער שרתי שירים יהודיים וחגגתי את יום העצמאות, ויום הנכבה? הס מלהזכיר בכלל. לא ידעתי שאני חלק מהעם הפלסטיני".

בתשובה לשאלה אם היה נענה לו היו מציעים לבני נוער מהמגזר הערבי לנסוע לביקור במחנות ההשמדה בפולין, אומר אבו-סלאח: "לא הייתי רוצה שיסעו לפולין,

אלא אם המערכת היתה 'פותחת' את הנרטיב הפלסטיני ומלמדת בבתי הספר על הנכבה ומארגנת ביקורים בכפרים שנעקרו - אז זה היה נראה אחרת".

בהתייחס לעובדה שתלמידים ערבים לא נדרשו לעמוד במהלך צפירת הזיכרון, אומר אבו-סלאח: "אלה לא בני העם שלנו ועם זאת התלמידים שוחחו על השואה בכיתות. ההתייחסות לצפירה הינה דבר מביך ומבלבל, זה בדיוק כמו להקשיב להמנון במגרש כדורגל ולא לדעת מה לעשות. אם היינו חיים במדינה שיוויונית היה לנו הרבה יותר פשוט לכבד זאת".