החוף נקי, אבל מה עם הים?

מחר (שלישי) נפתחת עונת הרחצה ורבים מאיתנו נלך לחוף הים, כדי ליהנות מהחול החם והים הצונן. כן - מדובר במכלול; שני דברים שהם אחד, ולא בכדי נקרא המקום "חוף הים".

אלא שהמשרד להגנת הסביבה מתקשה להכיר בצירוף הזה. מבחינתו, החוף והים אינם גוף אחד ואין ביניהם זיקה. כשהמשרד מפרסם מידע על ניקיון החופים, ומעניק ציונים לרשות מקומיות על מידת הניקיון החופים שתחת אחריותה, הוא לא בודק איך מתייחסת אותה רשות מקומית לים שצמוד לחוף. וכך קורה שרשויות מקומיות זוכות לשבחים על ניקיון החופים שלהן, אך לים הן מתייחסות כמו אל פח אשפה - מעלימות עין מהזרמת שפכים או חלילה מזרימות אליו שפכים בעצמן.  

מדובר באבסורד: חוף נקי מזמין אליו את המתרחצים אך כאשר הים מזוהם הם אינם יכולים להיכנס למים. הקיץ בפתח, ובקרוב נתחיל לשמוע בכלי התקשורת את ההודעות המאכזבות ממשרד הבריאות, שאוסרות רחצה בחוף זה או אחר מפאת הזיהום במים. אשתקד זה קרה לא מעט: בעכו, בחיפה, בהרצליה , בבת-ים ובערים אחרות. זיהומי המים בכל קיץ אינם גזירת גורל ולא מדובר בכוח עליון; יש להם כתובת ברורה אך לרוב היא אינה נושאת באחריות.

החוף והים חד הם, וכך גם על המשרד להגנת הסביבה להתייחס אליהם. כשהמשרד להגנת הסביבה אינו רואה בהם כגוף אחד, מה נלין אנחנו על הרשויות המקומיות שמשקיעות משאבים רבים בניקיון חלון הראווה - החוף והחול - אך מזלזלות ביודעין בכיעור ובזיהום שסמוי מהעין. אל לו למשרד להגנת הסביבה לתת יד לזלזול שכזה, ולחבק רשויות מקומיות שמתייחסות לחוף ולים באופן שונה.

רשויות מקומיות רבות מתהדרות בתואר שניתן להן מהמשרד להגנת הסביבה על חופן הנקי, והן נוהגות לפרסם את השבחים ברבים. על המשרד להגנת הסביבה להכניס גם את מדד ניקיון המים בבואו לבחון את הרשויות המקומיות, ולתת ציון משוקלל של שני המדדים - ניקיון החוף וניקיון המים. באופן זה תהיה לדירוג ניקיון החופים משמעות עבור המתרחצים, שבאים גם כדי לטבול ולהתרענן במים - ולא במי שופכין.

אם יעשה כן, יתרום המשרד להגנת הסביבה לא רק לתושבי ישראל אלא גם יעביר מסר ברור ונחרץ לרשויות המקומיות: אתם נושאים באחריות למצב הים שבתחום אחריותכם, ואתם אלה שצריכים לדאוג לבריאות המתרחצים ולהנאתם.

ראש עירייה שאינו עושה כן - שאינו דואג לניקיון המים בחופים שלו - מפקיר את תושביו, את בריאותם ואת זכותם להנות מהמשאב החופי והנופי של כולנו.