יום הזיכרון במגזר הבדואי: "המדינה מוקיעה אותנו"

שווים במותם, אך לא בחייהם: בין אלה שיציינו את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יהיו גם בני משפחותיהם של 168 חללים בדואים שנפלו בעת מילוי תפקידם מאז קום המדינה. 41 מהחללים היו בני הפזורה הבדואית בנגב, אשר למרות הקשר האמיץ בינה לבין צה"ל, מרביתה סובלת ממחסור קשה ונאלצת להסתיר את השירות הצבאי של בניה.

מתחילת 2008 נהרגו שני חיילים בדואים: בתחילת חודש מרס נהרג גשש מהיישוב כסייפה בהתפוצצות מטען חבלה בגבול רצועת עזה סמוך לכיסופים. משפחתו של החייל עדיין מסרבת לפרסם את שמו מחשש שיפגעו בה. כחודש לאחר מכן נהרג מנהאש אבו-בניאת , בן 20, בהיתקלות עם מחבלים במרכז הרצועה.

משפחתו של אבו-בניאת מתגוררת בצריפים ללא חשמל סמוך לבסיס חיל האוויר נבטים, ורק בעקבות מותו של הבן הוחלט לחדש את אספקת המים לביתם. אחיו של מנהאש, פארס, משרת בשטחים ולמרות זאת תלוי ועומד נגד ביתו צו הריסה. ביצועו של הצו מוקפא עד קבלת מסקנות ועדת גולדברג, שהוקמה על מנת למצוא פיתרון לבעיית הכפרים הבלתי מוכרים. 

"במקום להגן על המדינה בשקט, החיילים צריכים לחשוב על גורל הבית שלהם. החיילים שואלים את עצמם האם כשיחזרו ימצאו את ביתם הרוס", סיפר מוסא אבו-בניאת - דודו של מנהאש. מוסא שירת במשך 20 שנה בצה"ל כמו חמשת בניו ואחיינו, שחלקם עדיין לובשים מדים.

הכפר בו גרה משפחת אבו-בניאת סמוך לתל ערד (צילום: הרצל יוסף) 

אחרי ששמע מוסא, העוסק בגיוס צעירים לצה"ל, על מותו של אחיינו הוא התמוטט ונזקק לטיפול רפואי. "קשה מאד להתמודד עם האובדן, מנהאש היה אדם כל כך טוב. הבן הבכור במשפחתו שהתגייס לצבא. הוא היה צפוי להתחתן והיום הוא איננו", אמר.

אתמול ביקר שר הביטחון, אהוד ברק, בבית משפחת אבו-בניאת. "אמרתי לשר הביטחון כי אנו גרים במקום שהוכרז כשטח אש של צה"ל. אין לנו אפשרות לבנות בית ראוי כי אנו לא מקבלים את האישורים הנחוצים. אנחנו משפחה שבה כולם שירתו בצבא ועדיין המדינה לא מתייחסת אלינו כראוי", הוסיף מוסא.

ירידה משמעותית בכמות המתגייסים

היחס הבעייתי לו זוכים החיילים הבדואים מצד חבריהם בפזורה, הוא שגרם לכך שרק בשנת 2005 נשמעה בפעם הראשונה צפירת יום הזיכרון ביישוב חורה. את מערכת הצפירה התקין סרן (במיל') נאפז אבו-אלקייעאן, שעסק אף הוא בגיוס צעירים לשירות הצבאי. "ברגע שקיבלתי את תפקיד הקב"ט ביישוב התקנתי את המערכת. היום חלק מהתושבים עומדים בצפירה וחלק לא. כל אחד והמצפון שלו", סיפר.

בהתייחס לנתונים המעידים על ירידה משמעותית בכמות המתגייסים בקרב הבדואים, אמר אבו-אלקייעאן: "מה יש לי להציע לצעירים? הם רואים את החיילים המשוחררים, רובם מובטלים והמדינה לא דואגת להם לאחר שיחרורם. מספר המתגייסים קטן משנה לשנה ובמקום לגייס את האוכלוסייה ולעזור לנו לשכנע את הצעירים, המדינה היא שמתעלמת מהחיילים המשוחררים ומוקיעה אותם מקרבה".

נפאז הוסיף כי לאחר מותו של מנהאש אבו בניאת החליט להפסיק בגיוס הצעירים הבדואים. "אם המדינה תמשיך להתעלם מהחיילים הבדואים ומזכויותיהם - אנחנו לא ננסה לשכנע את החבר'ה הצעירים להתגייס לשורות הצבא".

הטקס לזכר החללים הבדואים, היום (צילום: דובר צה"ל) 

במגזר הבדואי ישנם יותר מ-4,000 חיילים משוחררים, שחלקם מנודים מהחברה ואינם מצליחים להשתלב בקרב האוכלוסייה היהודית. "מאז שהשתחררתי אני לא מצליח למצוא עבודה. התושבים אומרים לי 'לך תחפש עבודה במדינה ששירתת עבורה - אל תבוא אלינו'", סיפר ל-ynet צעיר מחורה שהשתחרר לפני ארבע שנים מצה"ל.

לדברי הצעיר, שמפחד לחשוף את שמו, היחס הבעייתי קיים גם מצד האוכלוסייה היהודית. "מה שמשנה זה שאתה בדואי, אף אחד לא מתייחס לעובדה שאתה חייל משוחרר. אני אב לחמישה ילדים שחי מקצבה של 2,500 שקלים בחודש ולכן הגשתי בקשה לצבא שיחזירו אותי בתור גשש בשירות קבע. הלוואי ויקבלו אותי". 

"לחבר את הבדואים למדינה"

בטקס לזכר הנופלים הבדואים שהתקיים היום בבאר-שבע בהשתתפות נכבדים מהמגזר ונציגי צה"ל בראשות אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט - הוענקו בין היתר אותות לחיילים בדואים מצטיינים. אלוף פיקוד הדרום אמר בטקס כי הקשר בין העדה הבדואית לצבא הוא קשר עמוק וכי ראוי שמערכת הביטחון תדע לחבר את הבדואים למדינה ולפתח את הקשר עמם לתועלתו של עם ישראל כולו.

"עלינו לסייע ולעזור בפיתרון הבעיות הקשורות לבדואים ולסייע ביישום ההחלטות הלאומיות שהתקבלו בנוגע להתיישבותם. החיילים הבדואים מבצעים את תפקידם בצורה מצויינת, אך אנו עדיין זקוקים ללוחמים נוספים שיתגייסו", הוסיף גלנט וקרא לראשי המגזר הבדואי לסייע בשכנוע הצעירים להתגייס.

ראש עיריית רהט, טלאל אל-קארנווי, קרא במהלך הטקס לבכירי הצבא להשמיע את קולם ולעזור בפיתרון הבעיות המציקות למגזר: "חשוב שהקול שלכם יישמע. אתם יכולים להשפיע על החלטות הממשלה ומשרד הפנים. רק כך נוכל להגיע לשוויון מלא.