מאחורי מסך ההייטק
בשנים האחרונות עושה טוקיו מאמץ גדול לחייך לתייר המערבי, וכיום כבר לא תתקשו למצוא שלטים באנגלית או מקומיים מסבירי פנים. אנגלית היא כבר לא שפה גסה ואפילו המחירים לא בשמיים. הצצה אל הסצנות הכי חמות בעיר שלא נחה לרגע
במרכז העיר, במקום פופולרי ויוקרתי כמו גינזה ,(GINZA) אפשר למצוא את הרחובות בסדר עולה, אך ברוב אזורי טוקיו עומד התייר בהפתעה גמורה מול גוש בניינים מספר 1 שנמצא מול מספר 5 ולידו מספר .11 והיכן מספר ?2 סביר להניח שגם תושבי המקום יתקשו למצוא אותו.
נקודות מפתח בעיר מצויינות על פי בניינים מוכרים שנמצאים לידן או לפי נקודות מפגש. אם אלו משתנות ובניין מוכר שהיה נקודת מפגש ידועה במשך שנים נעלם ביום בהיר, הרי שגם ותיקי טוקיו מאבדים כיוון. היחידים שמכירים את האזור טוב הם השוטרים שנמצאים בפינת משטרה שנקראת קובאן ,(KOBAN) ובידיהם מפה שמציינת כל מספר, שם של בניין וכן את שמות המשפחות המתגוררת בו, אחת לאחת. בלי הקובאן, ברגע שיצאת מהרכבת אתה אבוד. וטוקיו, תזכרו, זה לא מקום שכדאי ללכת בו לאיבוד.
רובע גינזה הפופולרי ביותר(צילום: איי פי)
טוקיו היא העיר הגדולה בעולם, עם יותר מ־20 מיליון תושבים בעיר עצמה ועוד 15 מיליון בשכונות המרוחקות ובפרברים. העיר מורכבת ממספר רב של שכונות שהצטרפו אחת לשנייה לאורך השנים, אך לכל אחת ריח מקורי, אווירה מיוחדת משלה וחיים עצמאיים. אין לטוקיו מרכז עיקרי אחד כפי שאפשר למצוא בערים גדולות אחרות בעולם, אפילו מוצרים שנמכרים בחנויות בשכונות מסוימות לא מונחים על המדפים באחרות.
מילת המפתח בטוקיו המודרנית היא שינוי. כל בניין יכול להיעלם בתוך יום אחרי שנים רבות של קיום, שכונות שלמות נהרסות ונבנות, חנויות מתחלפות, תחנות רכבת מתחדשות ונבנות ללא הרף. טוקיו מנסה לשמור על שיווי משקל בין עבר לעתיד, בין היסטוריה ארוכה שהחלה מהעיר המקורית אדו, שנוסדה ב־,1603 לבין עיר העתיד, מלכת האנימציה והטכנולוגיה המתקדמת, המובילה בעולם בחידושים ואלקטרוניקה. הפנים הסכיזופרניות של העיר נראות היטב במבחר ארכיטקטוני מעניין: בניינים ישנים ומסורתיים של שתי קומות וחדרים קטנים מעץ, לצד גורדי שחקים שנראים תלויים על זכוכית ומעלים תמיהה מה יהיה עליהם ברעידת האדמה הבאה, שלה מחכים כולם בחשש תמידי.
הכיוון: מערב
אז בהנחה הסבירה שהתיירים אינם יודעים את שפת המקום, איך הם אמורים להסתדר? במשך שנים רבות היתה טוקיו, כמו גם יפן כולה, ידועה ביחסה המאוד לא ידידותי לתייר. עוד לפני פחות מעשור קשה היה למצוא שלטים באנגלית בתחנות רכבת ובאוטובוסים, אנשים ברחוב לא ידעו מילה באנגלית ואפילו השוטרים הרבים לא מצאו דרך לתקשר עם זר במצוקה. רבים הסיפורים על תיירים שעלו לרכבת האחרונה ומצאו עצמם במקום מוזר ובלתי ידוע באמצע הלילה. בתקופת הפריחה הכלכלית של יפן לא היה לאיש עניין רב בתיירות חוץ, משום שלא היה צורך אמיתי ברווחים שמגיעים מתיירות.
יפן ידועה בתיירות פנים אינטנסיבית והיא מאורגנת להפליא עבור התייר היפני, כך שכל הבא מן החוץ צריך היה לקחת סיכון ולהסתדר לבד. בעיות השפה, חוסר התקשורת עם האוכלוסיה המקומית וכן התעריפים הגבוהים מאוד ברכבות ובטיסות הפנים, הביאו את יפן לאחוזי תיירות מהנמוכים ביותר בעולם.
עידן הבועה במדינה הסתיים הרבה לפני המשבר העולמי, כבר בסוף שנות ה־80 של המאה שעברה. שנות ה־90 היו עדיין שנים של תקווה לשיקום כלכלי מהיר, אבל רק בתחילת ,2000 בתקופתו של ראש הממשלה המהפכני והכריזמטי קואיזומי, החלה הממשלה להבין את כוחה של התיירות ואת האפשרויות הטמונות בה מבחינה כלכלית. הממשלה החליטה להביא לשינוי התפיסה ויצאה למסע פרסום תיירותי נרחב, בעיקר במדינות אסיה הקרובות אבל גם בחזית המערבית.
השינויים העיקריים שהביאו לעלייה של תיירות המערב ביפן היו פתיחתם של אתרי אינטרנט רבים באנגלית וכן שינוי שלטי רחוב ושלטי רכבת רבים לדו־לשוניים, באנגלית וביפנית, כדי שהתייר יוכל למצוא את דרכו. השינויים ניכרים לעין במרכז טוקיו, אך באזורים כפריים עדיין אין למצוא שלטים באנגלית, אם כי היום כל תייר עם קצת אמביציה יכול למצוא את דרכו בלי חשש.
מאורגנת להפליא והיום גם ידידותית לתייר (צילום: איי פי)
גיבורי המנגה
תרומה גדולה לפריחה בתיירות ליפן הגיעה משני מקורות בלתי צפויים. הראשון היה העלייה הדרסטית בערכו של היורו, שהביא לירידה גדולה בתיירות לאירופה. יפן, שהייתה בעבר יעד יקר מדי עבור תיירים רבים, היא כיום מטרה סבירה בהחלט מבחינת המחירים. אפשר למצוא חדר במלון, בסגנון יפני, או אף במלון "מערבי" צנוע, בפחות מ־100 דולר ללילה ולעתים אף במחצית הסכום הזה. גם האוכל זול וכרטיס רכבת גלובלי נמכר לתיירים במחירים מיוחדים בסוכנויות הנסיעות במדינות רבות.
הגורם השני והמפתיע היה הבום הגדול של האנימציה היפנית ברחבי העולם המערבי, ובעיקר הקומיקס (מנגה.( יותר ויותר תיירים וסטודנטים מגיעים ליפן כדי ללמוד ולבקר במרכזי האנימציה ובמוזיאונים החדשים. מוזיאון ג’יבלי, ליד תחנת מיטאקה ,(MITAKA) הפך לאתר עלייה לרגל לכל אוהבי האנימציה של מיאזאקי. המוזיאון, העמוס לעייפה בקהל מבקרים, אף פתח אתר אינטרנט באנגלית שמאפשר לתיירים לקנות כרטיסים מחו"ל כדי להבטיח את הביקור.
מוזיאונים נוספים נפתחו במקומות שונים בטוקיו, כאשר המוכר והפופולרי ביותר נמצא במרכז אקיהאבארה - (AKIHABARA) המרכז הפופולרי ביותר בעולם למוצרי חשמל ואלקטרוניקה חדשים. מרכז אקיהאבארה מוכר מזה שנים על ידי התיירים כמקום העיקרי לקניית מוצרי חשמל זולים, אבל כעת הוא משנה את פניו והופך למרכז תרבות של שוחרי מחשבים ואנימציה. במקום נפתחו מוזיאון לאנימציה, מרכז כנסים חדש וכן חנויות רבות עם מיטב חידושי האלקטרוניקה המתקדמת ומשחקי מחשב.
ה-מקום למצוא את הגאדג'טים הכי חדשים. אקיהאבארה (צילום: איי פי)
שכונת אקיבה, בכינוי החיבה שלה, היא מקום מרתק שבו רב הנסתר על הנגלה. בניגוד לערים אירופיות או אמריקניות, שבהן יופי העיר ואתריה חשופים לעין, טוקיו, כמו אנשיה, היא עיר סגורה ונחבאת אל הכלים. אל תטעו לרגע לחשוב שמה שרואים זה מה שיש - יפן בכלל היא עולם מסתתר. בתוך בניינים סגורים ואפלים, חסרי חלונות ודלי עיטורים, נחבאים מסעדות יוקרה, בתי קולנוע, מועדוני קריוקי ומבחר מקומות בילוי ששום צליל או צבע לא בוקעים מהם אל החוץ. את טוקיו צריך לחשוף אט אט.
אקיהאבארה היא מקום הולדתן של המֵייד קפה, אותן צעירות חביבות בתלבושות ויקטוריאניות שמציעות בילוי בית קפה מפנק במיוחד. בתי הקפה הוויקטוריאניים, כמו גם מרכזי המנגה המעניינים יותר, אינם קלי מציאה. אם תלכו ברחוב הראשי של אקיבה, מיד אחרי שיצאתם מהרכבת בתחנה, חפשו חנות כלבו צרה וגבוהה שנקראת דון קיחוטה. החנות מתחבאת בין חנויות רבות ורק שלט צבעוני גדול בחוץ מסביר פנים למבקר. בכל קומה בחנות מצויים פלאי תרבות אקיהאבארה האמיתית: בית קפה מקורי, תלבושות ותחפושות של אנימציה, מופע שירה של ילדות בית ספר בתלבושות ביזאריות ססגוניות. פיקנטי ומעניין.
אל תפספסו את החנות הגדולה רדיו קאיקאן ,(KAIKAN RADIO) מול תחנת הרכבת ממש. בחנות זו נמצא כל סודה של אקיבה: בובות אנימציה רגילות ופורנוגרפיות, בובות לאספנים, צעצועים למבוגרים וחוברות מנגה חריגות. יש אפילו מבחר סרטי אנימציה עם תרגום לאנגלית שנמכרים רק שם.
העיר העתיקה
מי שלא מחפש דווקא את העולם היפני הטכנולוגי, כדאי שיפנה לצד השני של טוקיו, לעיר הישנה, אסאקסה .(ASAKUSA) זהו אחד המקומות המעניינים והאטרקטיביים של מתחם המקדש הגדול, המפורסם ביותר בטוקיו. אזור המקדש אפוף בקשת צפופה של רחובות קטנים שהם חובה לכל מי שמעוניין להציץ לאווירה של העיר הישנה ולקנות מזכרות או בגדים. הרחובות העיקריים מציעים מסעדות שבחלקן יש שירות באנגלית ואף תפריט באנגלית. בדרך כלל מדובר במסעדות הגדולות יותר, שהתרחבו בזכות ההתאמה לתיירות מערבית. מסעדות הסושי באזור מפורסמות באיכותן.
אפשר למצוא כאן, למשל, קימונו מקורי במחירים מוזלים. כדאי להתרשם גם מהקאבוקי החדש והקטן שמתחבא מאחורי המקדש. לאזור יש מרכז תיירות משלו, שנמצא ביציאה מספר 2 מתחנת המטרו של אסאקסה. המרכז מספק מידע נרחב על פסטיבלים ואירועים שמתקיימים באזור מדי שבוע.
בעוד אסאקסה זוכה לאינספור מבקרים, מעטים חוצים את הנהר אל צידו האחר, לאזור מוקוג’ימה ,(MUKOJIMA) אזור הגיישות של טוקיו ואחד המקומות שנשמרו בסוד מתקופת אדו ועד לאחרונה. העיר קיוטו המסורתית נחשבת חזקה יותר בתחום הגיישות, אבל אזור מוקוג’ימה הוא המקבילה שלה בטוקיו. כשיוצאים מאסאקסה חוצים את הגשר מעל נהר סומידה וממול מתנוסס פסל הזהב המקורי והמרשים של בירה אסהי, המפורסמת ברחבי העולם. מכאן צועדים אל אזור מוקוג’ימה, מרכז אדו והעולם הישן (אפשר להגיע בהליכה או ברכבת).
בשנת 2011 אמור להסתיים באזור בנייתו של מגדל רדיו וטלוויזיה מרכזי, ולאחרונה החלו העסקים הישנים כאן לעודד פריחה מחודשת ופרסומת למקום.
במוקוג’ימה מסעדות ישנות רבות, ביניהן מסעדת סאקורה־צ’איה המפורסמת בשל עצי הדובדבן שסביבה ובשל העובדה שגיישות עובדות שם ערב ערב. מי שיגיע בסוף מארס ובתחילת אפריל יוכל ליהנות מקסם פריחת הדובדבן ומארוחה עם ריקוד גיישות מפורסם, אם רק זוכרים להזמין מקום מוקדם.
אז איך בכל זאת מוצאים את הדרך בטוקיו של ?2008 בכל תחנות הרכבת והמטרו יש היום מפות באנגלית - מה שהיה פעם פאטה־מורגנה.
לפנייה לכתב/ת 
