5 מקומות קצת אחרים בבייג'ינג

רוב התיירים שמגיעים לבייג'ינג, בין אם הם תרמילאים משופשפים שמצוידים בגרסה הכי עדכנית של "לונלי פלאנט" ובין אם הם רואים את "סין האמיתית" דרך החלונות של אוטובוס התיירים הממוזג שלהם, מוצאים את עצמם עושים את אותו מסלול שחוק היטב שעשו קודמיהם: סיבוב רגלי בעיר האסורה ובכיכר טיאנאנמן, עמידה ארוכה בתור בכניסה למאוזוליאום של מאו, ביקור קצר בארמון הקיץ ובמקדש הלאמה (שבו, לצערם של תיירים חובבי טבע רבים שלא עשו שיעורי בית בבודהיזם טיבטי, אין אפילו לאמה אחת) ושופינג בשוק המשי. נשמע אחלה? דפדפו הלאה.

מחפשים קצת יותר ריגושים ונמאס לכם לפסוע בתוך טביעות הרגליים של תיירים אחרים? תמשיכו לקרוא. הנה כמה מהסודות הכי שמורים של בייג'ינג. רוצו לשם מהר, לפני שכולם, כולל הקבוצות המאורגנות של היפנים, מגלים אותם.

לבד על החומה הגדולה

מי שרוצה לחוש על בשרו את החוויה המפוקפקת של לחיות במדינה שבה מתגוררים קרוב למיליארד וחצי בני אדם, יכול לעשות שני דברים בבייג'ינג: לנסות לתפוס רכבת תחתית בשעות הלחץ - או לנסוע לחומה הגדולה. תעשיית התיירות הסינית המפלצתית, בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא באמת צריכה את היואנים של האורחים מישראל. עשרות מיליוני תיירים סינים אמידים שוטפים את אתרי התיירות הפופולריים במדינה במהלך השנה, ונדמה שלפחות חצי מהם נמצאים בכל רגע נתון בחומה.

החומה כשמה כן היא, גדולה, והיא מתפתלת לה במצבי צבירה שונים לאורך מאות קילומטרים, אבל רובם המוחלט של התיירים מבקרים בקטעים המשומרים והמשופצים ביותר: באדאלינג ‭(Badaling)‬ ומוטיאניו ‭,(Mutianyu)‬ מרחק נסיעה קצר יחסית ממרכז בייג'ינג.

מה שהולך שם הוא קרקס סיני אמיתי, כולל רכבלים שקרונותיהם עמוסים להתפקע, מאות דוכני מזכרות מצועצעות שבעליהם חמושים במגפונים רועשים, מסעדות שבהן שוחטים הכל, כולל את הארנק של התיירים, ואלפי תיירים סינים עם אצבע קלה על המצלמה הדיגיטלית שמעשנים ללא הפסקה ויורקים בכל מקום. מי שהלך על טיול מאורגן לחומה - סביר להניח שבדיוק לכאן ייקחו אותו. אם זה נשמע כמו מתכון בטוח למיגרנה, זה נכון.  

אפשר לראות את החומה גם אחרת (צילום: איי פי)

מי שמעדיפים לוותר על התענוג ולראות את החומה הגדולה בסביבתה הטבעית, כלומר בלי אלפי אוטובוסי תיירים שמסתירים אותה, ישים פעמיו להואנגהוואצ'נג ‭,(Huanghuacheng)‬ אחד מקטעי החומה היותר נידחים ויותר תלולים, הידוע גם כ"החומה הפראית‭."‬ לכאן לא הגיעו עדיין השיפוצניקים. אבנים רבות בחומה חסרות (תושבי הכפרים הסמוכים סחבו חתיכות נאות ממנה לצורכי בנייה‭,(‬ והיער הסבוך השתלט על חלקים נרחבים, אבל זהו גם סוד קסמה. והעיקר: לכאן לא מגיעים כמעט תיירים.

יש בסביבה כמה וכמה גסטהאוסים זולים, אבל מטיילים הרפתקנים במיוחד צועדים כמה שעות לאורך החומה ומעבירים את הלילה בשקי שינה בתוך חורבותיהם של מגדלי השמירה. הנוף המהמם שנשקף מהם מוקדם בבוקר, עם הזריחה, הוא מסוג הדברים שעליהם נהוג לומר "אין דברים כאלה‭."‬ באמת שאין.

איך מגיעים: עולים בתחנת האוטובוסים המרכזית של שער Dongzhimen על אוטובוס מס' 916 לכיוון Huairou ויורדים במרכז הכנסים הבינלאומי. משם לוקחים מונית או אוטובוס לכיוון ‭,Xishuiyu‬ ויורדים בתחנה האחרונה. מסתכלים למעלה - הנה החומה. מחיר כניסה: 25 יואן.‬

העיר התת קרקעית האסורה

בתחילת שנות ה‭70-‬ של המאה שעברה, על רקע מתיחות צבאית הולכת וגוברת בין סין לברית המועצות ותחושה כללית של פראנויה, הורה מאו דזה דונג על הקמת עיר תת-קרקעית ענקית מתחת לרחובות בייג'ינג – שיהיה לו לאן לברוח במקרה של אזעקת אמת. יותר מ‭70-‬ אלף פועלים סינים חרוצים גויסו לפרויקט הבנייה המטורלל הזה, ותוך כמה שנים נחפרו, בעומק של 10 מטרים מתחת לאדמה, באמצעים פרימיטיביים ובידיים חשופות, יותר מ‭85-‬ קילומטרים רבועים של מנהרות מילוט, כבישים תת קרקעיים ובונקרים ענקיים שאמורים לשרוד גם הפצצה גרעינית וגם מתקפה כימית.

לפי התוכנית המקורית אמור היה מבוך הבטון המזוין הזה לאכלס, חוץ מאשר את צמרת הממשל הקומוניסטית, למעלה מ‭300-‬ אלף תושבים, ולאפשר להם לשרוד שם במשך לפחות ארבעה חודשים. כדי להבטיח את זה הוקמו בחללים החשוכים האלה בתי חולים, בתי ספר, מספרות, אולמות ספורט ואפילו לולי תרנגולות וחממות לגידול פטריות. מאות דלתות סודיות שמובילות אל המנהרות הותקנו בבניינים שונים ברחבי בייג'ינג - ממשרדי ממשלה ובסיסי צבא ועד בתי מטבחיים ובתי זונות.

עד לפני כמה שנים הכחישה הממשלה הסינית את קיומם של הבונקרים האלה, ותרמילאים נועזים חרשו את כל העיר בחיפוש אחר הכניסות הנסתרות. עכשיו כבר לא צריך להתאמץ: לשכת התיירות הסינית הממשלתית פתחה קטע קצר מהמנהרות באופן רשמי לתיירים זרים (אזרחים סינים, באופן מעט תמוה, אינם רשאים לסייר בהן‭,(‬ ובמחיר הכרטיס מקבלים אפילו מדריך צמוד שדואג ש"לא תלכו לאיבוד בחושך‭,"‬ או במילים אחרות, שנראה רק את מה שהסינים מסכימים שנראה. זה אומר כמה מאות מטרים של מנהרות חשוכות מעוטרות בסיסמאות קומוניסטיות מימי מהפכת התרבות ובתמונות ענקיות של מאו, הרבה מאוד דלתות שבחיים לא נדע מה מסתתר מאחוריהן, וגם, איך לא, חנות מזכרות.

אם מצליחים איכשהו לחמוק מהליווי הרשמי ולשוטט לבד במנהרות - שזה לא בלתי אפשרי - כדאי לשים לב טוב-טוב לאן הולכים. לא כל המנהרות מתוחזקות באופן שוטף, וגם מנהרות הרכבת התחתית נמצאות בסביבה. אם רואים אור בקצה המנהרה - יכול מאוד להיות שזה שוטר. מצד שני, יכול להיות שזה קטר. בכל מקרה, כדאי לברוח.

איך מגיעים: הולכים ברגל או מבקשים מנהג המונית להגיע אל ‭Xi Damochanjie 62‬ ב‭.Qianmen-‬ מחיר כניסה: 30 יואן.

לפעמים, בסוף ממתין שוטר (צילום: רויטרס)

מהפכת התרבות החדשה

מה אומר לכם צמד המילים "אמנות סינית‭?"‬ מי שלא כל כך מעורה בטרנדים האחרונים בעולם האמנות חושב בוודאי על קומקומי חרסינה מעוטרים, סינים קשישים עם זקנים ארוכים עמלים במכחולים על יצירות של קליגרפיה עדינה ופסלי ברונזה ענקיים של מאו דזה דונג. סביר גם להניח ששמות כמו איי ויי-ויי, יואה מינג'ון, ז'אנג סיאוגאנג ודנג יי-פו - השמות הכי לוהטים באמנות הסינית העכשווית, שהיא, מתברר, הדבר הכי לוהט ועכשווי שיש היום באופן כללי - לא אומרים לכם כלום, או לחלופין, נשמעים כמו משהו שאפשר להזמין בטעות במסעדה סינית.

לא נורא. כמה שעות ברובע האמנים 798 (הידוע גם כ‭,(Dashanzi-‬ האיסט וילג' של בייג'ינג, ואתם מדקלמים את השמות האלה בהתלהבות של סטודנט שנה א' בבצלאל. במתחם סגור של 20 אלף מ"ר, על חורבותיו של אזור תעשייה נטוש, בתוך לופטים גדולים ומקושקשים בגרפיטי מהפכני שהיו פעם חלק ממפעל סובייטי לייצור נשק, פועלים עשרות גלריות טרנדיות, בתי מלאכה של אמנים ובתי קפה הומים באינטלקטואלים סיניים ממושקפים ובבוהמה האמנותית של בייג'ינג. ב‭798-‬ מתערבבים להם ביחד ציורי שמן פוליטיים חתרניים בהשראת אמנות הפרופגנדה המאואיסטית של שנות ה‭,70-‬ עם מיצגי וידיאו תזזיתיים, פסלים מעוותים של נשים סיניות שמנות ופשוקות רגליים שנוצקו מפלסטיק אדום מזעזע וצילומי ענק צבועים בצבעים פסיכדליים של מאות איכרים סינים עירומים מחופשים לחיילי טרה-קוטה על רקע ענני זיהום של מפעלים פטרוכימיים. הכל גדול, פרובוקטיבי, מטלטל, ובעיקר - מרענן מאוד.

כשמסתובבים פה, ואפשר להעביר בקלות יום שלם בין הגלריות הרבות והחצרות הפנימיות הנעימות והמוצלות שלהן, קשה להאמין שנמצאים בבייג'ינג ולא, למשל, בברלין.

איך מגיעים: לוקחים מונית או עולים בתחנת האוטובוסים המרכזית של שער Dongzhimen על אוטובוס מס' ‭918 ,915‬ או 934 ל‭,Dashanzi-‬ ואז הולכים דקה או שתיים ברגל לכיוון צפון על רחוב ‭,Jiauxianqiao Lu‬ עד שנתקלים בשלט גדול שכתוב עליו ‭."798"‬

האנגאובר חמוץ מתוק

עד לפני כמה שנים, הדבר הכי מסעיר שאפשר היה לעשות בבייג'ינג בלילה היה ללכת למופע אקרובטיקה ולצפות בנערות גומי עושות גלגלונים על אופניים. למרבה המזל, הזמנים המשתנים הביאו איתם מהפכת תרבות מהסוג שמאו לא חלם עליה אפילו בסיוטיו הגדולים ביותר, ואם היו חופרים לו קבר במקום לחנוט אותו הוא בוודאי היה מתהפך בו. חיי הלילה של בייג'ינג הם, נכון להיום, המסיבה הכי טובה במזרח, כאלה שנותנים משמעות חדשה לחלוטין למונח ‭."Party Communist"‬

בתוך מבוך סמטאות האבן העתיקות של העיר - אלה המעטות ששרדו את טירוף ההרס והבנייה מחדש שהשתלט על בייג'ינג בשנים האחרונות - מתחבאים ברים קטנים ומעוצבים ומועדוני הופעות שמארחים להקות פאנק מקומיות; מתחת למנופים שבונים את האצטדיונים האולימפיים רוחשים מועדוני ענק שעל דלתותיהם מתדפקים קבצנים עלובים ובתוכם שורפים סינים שיכורים, עשירים וצרודים מקריוקי, אלפי יואנים על בקבוקי וויסקי מיובאים; ובמרכז העיר, כמה דקות נסיעה מכיכר טיאנאנמן, עומדים זה לצד זה עשרות פאבים מעושנים מלאים בזונות מונגוליות ואנשי עסקים רוסים.

יש את העיר האסורה, ויש את העיר שהכל בה - טוב, כמעט הכל - מותר. חיי הלילה לא מוגבלים כאן לסופי שבוע בלבד: הברים והמועדונים פתוחים לאורך כל ימות השבוע, וכמעט תמיד מלאים. מה המקום הכי לוהט בעיר? יש הרבה, ותלוי, כמובן, מה בדיוק מחפשים. אפשר לגלוש קצת באתר האינטרנט המצוין ‭,thatsbj.com‬ שבו רשימות של ברים ומועדונים, ואפשר להתעדכן במסיבות שוות, אבל הדבר הכי נכון לעשות הוא לעלות על מונית ולבקש מהנהג לנסוע לסאנליטון (Sanlitun)‬.

סאנליטון הוא אזור הבילויים המרכזי של בייג'ינג. לא משנה איפה יורדים, זה המקום הנכון. מפה כל מה שנשאר לעשות זה לשתות הרבה בירה - כדאי לשמור מרחק מקוקטיילים, הסיכוי שיש בפנים וודקה אבסולוט אמיתית שווה לסיכוי שהשעון בדולר וחצי בשוק הוא רולקס אורגינלי - ופשוט לזרום. לא לשכוח לקחת את כרטיס הביקור של המלון, כי גם במקרה הבלתי סביר שמסיימים את הלילה בהכרה צלולה יחסית, מאוד קשה להסביר לנהג המונית הסיני הממוצע, שבמקרה הטוב יודע רק להגיד שלום באנגלית, לאן צריכים להגיע.

איך מגיעים: לוקחים מונית או הולכים ברגל ל-‭.Sanlitun Lu‬ משם ממשיכים בהליכה נינוחה לרחובות ‭Sanlitun Beijie‬ ו‭,Gongti Beilu-‬ שבהם מרוכזים המועדונים והברים הכי מגניבים (וגם המון רוכלים מוסלמים שמוכרים בפינות הרחוב שיפודי כבש מטריפים ביואן לחתיכה‭.(‬

שכונה קטנה ומטריפה

קו השמיים של בייג'ינג, בימים שבהם אפשר בכלל להבחין בשמיים מבעד לענן הערפיח שרובץ על העיר, מורכב בימים אלה מאלפי מנופים. בקדחת הבנייה האולימפית נעקרו ממקומם אלפי בניינים ישנים, ושכונות שלמות נמחקו כדי לפנות את מקומן לרבי קומות מודרניים ומרכזי קניות ענקיים. את המחיר הכבד ביותר שילמו הסמטאות העתיקות והקסומות של בייג'ינג, החוטונגים, שבשנות ה‭60-‬ היה מספרן קרוב ל‭6,000-‬ והיום הוא עומד על קצת פחות מ‭.400-‬ גם אלה עברו מהפך רציני, ורבות מהן נכתשו תחת הדחפורים ונבנו מחדש עם תשתיות מודרניות (רוב הבתים בהן, שנבנו במאה ה‭,16-‬ לא היו אפילו מחוברים לביוב‭,(‬ למרבה המזל תוך הקפדה על הארכיטקטורה המסורתית.

ביקור בבייג'ינג אינו מושלם בלי שוטטות עצלה בחוטונגים, אבל דווקא אחת הסמטאות היפות והנעימות ביותר בעיר הצליחה להימלט עד כה מגדודי התיירים הזרים. נאנלוגו שיאנג ‭,(Nanluogu Xiang)‬ סמטה רחבה יחסית שלאורכה מטילים צל עשרות עצים גבוהי צמרת, היא הפלורנטין של בייג'ינג - רק בלי פקקי התנועה והלכלוך. לאורכה, ובסמטאות הצרות יותר שמתפצלות ממנה, פזורות גלריות אמנות קטנות ומדליקות, חנויות בגדים טרנדיות ומסעדות מצוינות שפתוחות כולן עד מאוחר. תראו כאן קוקטייל סיני של חדש וישן: זקנים מקומטים בחליפות מאו לצד צעירים מגניבים עם תספורות של דרבנים מחושמלים, יבוא לוהט מקוריאה, הצעקה האחרונה בבייג'ינג.

בתוך החצרות הפנימיות המסורתיות שבין בתי האבן מתחבאים ברים שווים וגסטהאוסים זולים לתרמילאים, וגם אחד ממועדוני ההופעות הכי טובים בעיר, ‭,Mao Livehouse‬ שבו מופיעים הרכבי פאנק, רוק ואינדי מקומיים. מומלץ להעביר פה לפחות חצי יום, ולתפוס משחק שחמט סיני עם הזקנים הנחמדים שיושבים מחוץ לבתים שלהם מצאת החמה ועד השקיעה, כשלצידם כלובים של צרצרי מחמד וציפורי שיר.

איך מגיעים: הולכים ברגל או לוקחים מונית ל- ‭Nanluogu Xiang‬ ומתחילים לשוטט.