מחלצי הנעדרות בסין: הן הגיבורות - לא אנחנו

יום שני, בערב שאחרי רעידת האדמה, נפוצו בקרב הישראלים בעיר צ'נגדו שמועות על שתי הנעדרות, מעיין סבג וענת בילו. באותו הערב החליטה קבוצה של צעירים ישראלים, סטודנטים לשפה הסינית בעיר צ'נגדו, לא לבזבז זמן ולצאת לחיפושים. "אנחנו מדברים סינית, ידענו שאנו יכולים לעזור. ישראלים, חייבים ללכת" אמר לי אתמול (ד') ניסן חסן, כשהוא גמור מעייפות, בבית קפה מקומי.

רעידת האדמה בסין:

• אותרו שתי ישראליות הנעדרות בסין
• מיוחד: מסע אחרי הרעש - ההר נפל
• מספר ההרוגים ברעש עלה ל-20 אלף
•  כוחות החילוץ במרוץ נגד הזמן
  

למחרת בבוקר, לאחר התארגנות מהירה, יצא ניסן ביחד עם חברו אלירן דובז'ינסקי לאוניברסיטה שבה לומדים התלמידים של מכללת "רידמן", כדי לאסוף את יעל ארנון, חברתן של מעיין וענת. "יעל עשתה הכל - ארגנה את העניינים, העבירה את המידע, היא עשתה הכל", סיפרו ניסן ואלירן. אבא של מעיין, בשלט רחוק מהארץ, אירגן רכב עם נהג, ובשעה שש בערב, יצאו השלושה לדרך מצ'נגדו.

הדרך הארוכה להונג-קו

שעתיים וחצי ארכה הנסיעה עד להונג-קו - הכפר בו טיילו הבנות - אך אחרי שעה וחצי כבר לא היה ניתן להמשיך. כל הדרכים שבורות וחסומות. השלושה עצרו למרגלות מפולת-ענק, והעבירו את הלילה באוהלים, לצד כפריים מקומיים. כשקמו בבוקר, שאלו את כולם. "אין דרך להיכנס, אפילו הצבא לא נכנס", אמרו המקומיים. אלירן איתר מרחוק סיני בדרכו מטה מההר. הסיני הצעיר טען שאפשר לטפס, אך הדרך איננה קלה.

ניסן חסן עם סינים מקומיים, בדרך ההררית (צילום: אלירן דובז'ינסקי)

שלושה חוואים הצטרפו למשלחת, גם הם רצו לעלות. טיפוס קשה וירידה תלולה עד שהגיעו לסוף המפולת, כעבור שעה וחצי. בהגעה למישור הבחינו השלושה בכביש הרוס לחלוטין, ולצידו נהר. "כשהכביש היה חסום, המשכנו ללכת דרך הנהר", סיפר ניסן. שעתיים וחצי של הליכה עד שהגיעו להר הבא, ולאורך הדרך טפטפה לאיטה תנועה של אנשים. חלקם לכיוון הונגקו, לחפש קרובים ומכרים, חלקם לכיוון השני, בתקווה למצוא ציוד רפואי, אוכל ועזרה.

בתחילת הטיפוס על ההר השני, בעיות הברכיים של יעל ניצחו אותה - היא הבינה שהיא מעכבת את ההתקדמות, והעדיפה לחזור למקום המוצא. אלירן וניסן המשיכו, ותוך כדי הטיפוס - פגשו פליטים נוספים, והמידע על הישראליות החל להצטבר. "בהתחלה אמרו לנו שיש שתיים-שלוש זרות בהונג-קו. אחר כך אמרו לנו שיש שתיים, והן בבית החולים. מאוחר יותר כבר ידעו שמדובר בישראליות. סיפרו על הפציעות - אחת פצועה בפנים, השנייה ביד".

"שלום! באנו לחלץ אתכן"

אחרי ארבע שעות קשות הגיעה המשלחת לקצה השני של ההר, ומשם הגיעה הישועה. שני צעירים סיניים אמרו לאלירן וניסן שהם ראו את הבנות לפני 10 דקות, מטפסות על ההר ממנו ירדו. תשושים מסיום הטיפוס, עשו אלירן וניסן אחורה פנה, ועלו את ההר בריצה. כאשר הגיעו לצומת נעצרו, "לא ידענו לאן לפנות". השניים איתרו בקתה, ושאלו את הכפריים להיכן לפנות. "ימינה". אלירן וניסן פצחו בספרינט.

אלירן דובז'ינסקי וניסן חסן. תשושים, מסריחים, גאים (צילום: רונן מדזיני)

אלירן: "רצנו רצנו רצנו, צעקתי "מעיין! ענת!". נמצאו הבנות. "ענת הסתובבה אלי, היה לה פרצוף של הלם. היא חשבה שאני פטה מורגנה", שחזר אלירן את רגע המפגש. "שלום! באנו לחלץ אתכן". הבנות שתקו 10 שניות, מבולבלות. "הן חשבו שאנחנו מהביטוח (מחברת החילוץ שנשלחה למקום). הן היו בהלם, חבושות. אמרו תודה בקול חלוש. "לא האמנתי, חשבתי שאתה מלאך", אמרה ענת לאלירן מאוחר יותר.

הבנות הלכו לכיוון ההר, הן הבינו שהן חייבות לצאת בכוחות עצמן. מעיין לא אכלה ולא שתתה יומיים. שתי הבנות היו פצועות, ומלבד עזרה ראשונה לא קיבלו תרופות. על ההר לא הייתה קליטה לטלפונים הניידים, הם היו חייבים להגיע לפסגה לבד. שני צעירים סינים באו והתנדבו לעזור לחבורה בטיפוס הקשה. "עלינו בזווית של 75 מעלות, בבוץ", תיאר ניסן את המאמץ. אלירן שמר על ענת, ניסן ושני הצעירים עזרו למעיין בטיפוס. עברו שעתיים וחצי, נכבשה הפסגה, והקליטה חזרה לטלפון הנייד. אלירן התקשר, הודיע שהבנות נמצאו. שני הסינים הזמינו אמבולנס.

"האנשים הכי טובים בעולם"

"שני הסינים - האנשים הכי טובים שראינו בעולם הזה. הבתים שלהם נהרסו, והם עשו הכל בשביל לעזור לנו. אני לא יודע איך היינו עושים את הדרך בלעדיהם. ניסינו לדחוף להם כסף בתמורה - לא רצו מאיתנו שקל. מעיין התעקשה, הוציאה כסף - לא לקחו", סיפר אלירן על אצילותם של שני הצעירים. השישה ירדו מותשים מההר, ושלושה אופנוענים נחלצו לעזרה. שלושה אנשים על כל אופנוע, הגיעו השישה רחוק ככל שניתן, עד שנחסמו על-ידי המפולת הבאה.

הולכי רגל על גשר באזור האסון במחוז סיצ'ואן, היום (צילום: רויטרס)

את המפולת עברו ברגל, ונהג סיני הציע את עזרתו. "נדחסנו שבעה אנשים לאוטו פצפון, הסינים היו מלאכים" סיפר ניסן. השישה הגיעו להר הראשון, ניסן, אלירן ושני הסינים סחבו את הבנות. רק בירידה מההר הזה חיכה האמבולנס, השעה הייתה 18:30 בערב. משם עשו את הדרך חזרה לצ'נגדו, שאל בית החולים בה הגיעו ב-20:00. אלירן

וניסן נשארו בחדר המיון עם הבנות כשעה נוספת, ועזרו לתרגם.

"כולם נחלצו לעזרתנו. הכפריים, החיילים, הפליטים, כולם", שיבח אלירן את אבירותם ואנושיותם של הסינים, אשר רק מתעצמת בשיאו של משבר. השניים ישבו איתי תשושים בבית הקפה, עייפים, מלוכלכים, מסריחים, וגאים בזה. ובצדק. "הן הגיבורות, וגם הסינים. לא אנחנו". סיכם אלירן התשוש את החוויה.