אלמוג וענת שולחים גלויה מחוף השנהב

איפה אנחנו גרים? בחוף השנהב שבמערב אפריקה, בעיר אבידג'אן (ABIDJAN).

מה אנחנו עושים בחו"ל? עובדים בשגרירות ישראל, ולומדים באוניברסיטה הפתוחה לתואר ראשון.

מתי ואיך הגענו לכאן? הגענו לחוף השנהב בספטמבר 2006 כדי לעבוד בשגרירות. קיבלנו את העבודה דרך משרד החוץ.

מה גורם לכם להרגיש ישראלים? העובדה שאין יום שאנחנו לא מתעדכנים בחדשות מישראל, מתעצבים ומתעצבנים כשנופל קסאם בשדרות ואשקלון, שומעים רק גלגל"צ, מלמדים את העוזרת להכין חומוס, פיתות ועוד מגוון של אוכל ישראלי. יש כאן פאב של חבר יהודי-צרפתי שבכל פעם משמח אותנו עם שירים ישראליים שמעלים. אנחנו גם משתדלים לערוך ארוחת שישי עם קידוש עם שאר החבר'ה הישראלים (אין הרבה, אבל לא חשוב הכמות אלא האיכות).

נעים להכיר, אלמוג וענת (צילומים: אלמוג וענת אוחיון)

סיטואציה מצחיקה שקרתה לנו בחו"ל? באבידג'אן אין דבר כזה שירותים ציבוריים. כל האנשים, גברים ונשים כאחד, מטילים את מימהם ברחובות ללא כל בושה. יום אחד ראינו אדם מבוגר אשר התיישב לנוח על הגדר כשלפתע חש כי הוא חייב (!) להטיל את מימיו כאן ועכשיו. וכך היה, האיש, בעודו יושב, פתח את רוכסנו, הוציא את איבר מינו והטיל באנחת רווחה את מימיו כאילו כלום לא קרה.

למה אנחנו הכי מתגעגעים? בחגים ובימי שישי אנחנו אקסטרה מתגעגעים לישראל, למשפחה, לחברים - ובקיצור לאווירה המיוחדת של הארץ. אלמוג - אני מתגעגע במיוחד ל"על האש" עם בשר טוב בחברת המשפחה והחברים. מתגעגע גם לאופנוע, הכבישים פה לא משהו אז אני לא לוקח סיכון, ולערבי דייג/באולינג עם החברים (עידן, גבי, מאיר, דקל).

ענת - אני מתגעגעת לקוטג' ולמוצרי מוצרי חלב נורמליים. כדי להשיג חלב טרי אני יכולה להסתובב בין כמה סופרמרקטים, לפעמים גם זה לשווא. גם מזג האוויר המגוון שיש לנו בארץ חסר לי, כי פה כל השנה חם ולח. מתגעגעת גם לקניות בשינקין ובקניונים - פה הקניונים מאוד קטנים ויקרים בצורה לא נורמלית.

מה הייתם לוקחים איתכם מכאן ומביאים לישראל? שמחת החיים שיש לאיווריאנים, המקומיים. למרות העוני הקשה ששורר בחוף השנהב, האנשים שברחוב תמיד "יפזזו" לצלילי מוזיקה מקומית. בכל סופשבוע, כשאנחנו נוסעים לים, אנחנו נתקלים במיניבוסים מלאים עד אפס מקום בתושבים מקומיים אשר נוסעים לבתיהם בכפרים שמחוץ לאבידג'אן. למרות שבכל 20 דקות בערך כולם נדרשים לעצור, לרדת מהרכב ולשלם לשוטרים את "דמי המעבר", הם תמיד רוקדים ושרים בתוך המיניבוס, גם אלו שנתלים בברזלים האחוריים של המיניבוס. אנחנו לא זוכרים שנסיעות ארוכות בארץ היו מלוות בשירה ובריקודים.

היינו לוקחים איתנו גם את העובדה שבחוף השנהב אנחנו לא רודפים אחרי הזנב של עצמנו. בארץ סדר היום כל כך עמוס, בכבישים, בעבודה (הקשה), בבית וכו'. פה יש לנו עוזרת בית (בשבילנו זה גרושים) שעושה ה-כ-ל, זה אדיר. היינו לוקחים גם את החופים המדהימים והשקטים - פה אין מטקות, שש-בש, מוזיקה מהמסעדות על החוף, למרות שלפעמים זה קצת חס. וגם את החוקים, את הסדר ואת המודעות לאיכות הסביבה.

קבלת פנים של בנות הכפר באחד הביקורים

חמש המלצות על האזור שלנו

1. קלאבים: כשעה וחצי מאבידג'אן נמצאת העיר אסיני שבה יש "קלאבים" המציעים בילוי משולב. שם אפשר ליהנות מאוכל טוב במסעדה - ארוחה תעלה בין 60 ל-150 שקל לאדם; בריכה, טניס ופינג פונג (לא בכל קלאב), אופנועי ים (כ-250 שקל ל-20 דקות) וכו'. בקיצור, מקום מדהים, אפשר גם לבלות שם את כל סוף השבוע, הקלאבים מציעים חדרי שינה במחיר של כ-350 שקל ללילה. 

2. בילוי: באסאם המרוחקת כ-40 דקות מאבידג'אן דומה במקצת לאסיני (רק שאסיני יותר איכותית). שם אפשר ליהנות מים, בריכה ומסעדה טובה. לכל בעל מסעדה יש חוף פרטי ובריכה וארוחה תעלה 40-120 שקל לאדם. קצת לפני שמגיעים לעיר, אפשר לעצור בשוק המקומי שבו מגוון פריטים אומנותיים נחמדים מאוד: פסלי פילים, ג'ירפות, נשים אפריקאיות, ציורי בד על מפות שולחן, עבודות עץ ועוד.  

המון אפשרויות לבילוי באסיני

3. מידע כללי: באבידג'אן לא מומלץ לנסוע באוטובוסים מקומיים, הם פשוט מלאים עד אפס מקום, אלא דווקא במוניות, רצוי אלו הכתומות. כדאי לשים לב שגם המוניות, לרוב, אינן בטיחותיות. מצבם הכלכלי של האיווריאנים גרוע למדי והדבר גורם להם לראות אותנו ("האדם הלבן") כמקור הכנסה. הם משתמשים בזה בצורה בוטה, כבר בנחיתה באבידג'אן, המקומיים ירדפו אחריכם רק כדי לסחוב לכם את התיקים (לא לשלם יותר מאירו אחד). לאורך כל כבישי אבידג'אן מפוזרים מחסומים של שוטרים שמבקשים "לבדוק" רשיונות נהיגה ורשיונות רכב, אך למעשה רוצים לקבל כסף (או כמו שהם מכנים את זה "מתנה"). בנוסף, הרמזורים וכל חוקי הנהיגה האחרים המוכרים לנו הם בגדר המלצה.

4. העיר הגדולה: המועדונים/פאבים שבאבידג'אן שונים מאוד מהמקומות הענקיים שיש בישראל. בכל מועדון שבו גם רוקדים יש קטע כזה שהבנות רוקדות מול המראה... במועדון "ג'ימיז" (jimi's) יש מוזיקה טובה, סנוקר (כמעט בכל פאב/מועדון מציעים גם סנוקר) וכמובן שתייה טובה. גם בפאב "נוואדה" (NEVADA) יש סנוקר ומוזיקה טובה. שני הפאבים נמצאים ב"איזור 4" (ZONE 4). בעיר יש שני בתי קזינו, האחד במלון איוואר (HOTEL IVOIR) והשני ב"קפה דה רום" (CAFFEE DE ROME) - שניהם נמצאים במרכז העיר (COCODI).  

הקתדרלה שבנייתה רוקנה את קופת המדינה ביאמאסוקרו, הבירה

5. קולינריה: המסעדות באבידג'אן לא זולות במיוחד. "לה פאגודה" (LA PAGODA) - מסעדה ויאטנמית המציעה מגוון רחב של מאכלי ים. ארוחה בה תעלה ארוחה בין 60 ל-150 שקל לאדם. "סורנטו" (SORENTO) - מסעדה איטלקית המגישה פיצות טובות (מגש גדול של פיצה יעלה בין 50-80 שקל). כמו כן יש הרבה מקומות הנקראים "מאקי", מה שבארץ נקרא "מסעדת פועלים". במאקי תמצאו בעיקר עוף, דג, שיפודים על האש, האוכל טעים מאוד אך לא הכי סטרילי (מתאים לאמיצים מביניכם). כדאי להגיע למאקי לא רעבים במיוחד, כיוון שההזמנה תיקח לכם כשעה בערך, בסגנון הודו או סיני. ארוחה של עוף שלם, המספיקה לשני סועדים תעלה כ-28 שקל.

• לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"
  

• גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו !