כשהשמחה הופכת לתביעה: סיוט של אירוע

התחתנתם במזל טוב. חיכיתם ליום הגדול הזה כל כך הרבה זמן, הפגשתם את ההורים, הלכתם לראות 721 גני אירועים, בדקתם 30 סוגי קייטרינג, בחרתם בגדים לחתן, גם שמלת כלה, כמובן. קניתם טבעות יפות, בחרתם צלם וגם די.ג'יי, ובסופו של דבר (אחרי שנפרדתם ממאות אלפי שקלים) הגעתם לאותו ערב נכסף כשאתם יפים, מסורקים למשעי, נרגשים מאוד ומאושרים.

מהחתונה עצמה אתם לא זוכרים הרבה. הייתם בהיי. לאחר שבוע-שבועיים המציאות החלה לחזור לחייכם. זוג טרי-כן, ירח דבש- כבר לא. פתע גיליתם שהתמונות שצולמו בחתונה לא כל כך מוצלחות: פה לא רואים כמעט בכלל את הכלה, שם רואים את החתן באופן מטושטש - המון תמונות חשוכות. אכזבה.

הבן שלכם הגיע למצוות - אושר גדול. שלחתם אותו לרבי, הוא למד את הדרשה. הלכתם כל המשפחה יחדיו כדי לקנות בגדים יפים וחגיגיים, הגעתם לאולם, כל יקירכם הגיעו כדי לשמוח אתכם, שתיתם קצת, אכלתם. רציתם תוספת - בעיה - אין. האורז ותפוחי האדמה נגמרו. רציתם לקרוא למלצר כדי לברר מה קורה - הרי שילמתם מבעוד מועד עבור די מנות לכל האורחים, אבל אין בנמצא מלצר. גם זה נראה מוזר - דאגתם מראש שיהיו מספיק מלצרים כדי לשרת את האורחים. אכזבה.

אירוע משמח כמו חתונה, בר-מצווה או ברית יכול להפוך למאכזב, מתסכל ומכעיס. לפעמים תקלה אחת קריטית יכולה להעיב על האירוע כולו.

גם בתי המשפט אינם זרים לאכזבות הקשורות לשמחות, ומקרים רבים מוצאים עצמם מגולגלים לפתחו של בית המשפט לשם קבלת פיצוי הולם לאירועים שנסתיימו במפח נפש.

מחשוף בעייתי

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק לכלה פיצוי בסך 3,000 שקל בגין שמלת כלולות לא נוחה, וזאת למרות שהשמלה נבחרה על ידה. השופטת תמר בר-אשר צבן קבעה כי שוכנעה שהשמלה הסבה לתובעת אי-נוחות רבה, שנבעה ממבנה המחשוף, ובעיקר מכך שהברזלים במחוך גרמו לה לשפשופים בגב, ולאי-נוחות רבה כתוצאה מכך. 

לדבריה, אם הכלה בוחרת בשמלה שעשויה להיות בעייתית, ובייחוד כשהוצע לה מספר פעמים לסגור את המחשוף והיא בחרה שלא לעשות זאת, כי אז עליה לשאת בתוצאות "הסיכון" שנטלה על עצמה. עם זאת נקבע כי המעצב שמלת כלה צריך לדעת מהו ייעודה של השמלה. "לא די שהשמלה יפה ושהיא מונחת היטב על הכלה בעודה מודדת את השמלה במכון. על השמלה להיות מונחת היטב על גוף הכלה, ועליה להיות נוחה במשך כל החתונה", כך לפי בר-אשר, שמוסיפה - "בוודאי שאין זה סביר שמחוך לא יהיה יציב או לא יהיה מונח היטב, אפילו הוזהרה הכלה כי המחוך חשוף מדי".

לבסוף נקבע כי שמלה שגורמת לאי-נוחות כה רבה אינה מגשימה את ייעודה, והופכת למטרד שיכול לחבל לכלה באירוע החתונה באופן שמחייב לפצותה בגין כך.

הסלט אינו ראוי למאכל

לאחרונה קיבל בית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש תביעה שהוגשה נגד חברת "איציק עגלות ודוכני מזון", בטענה כי שירותי הקייטרינג שספקה החברה לתובעת בחגיגת בר המצווה של בנה לקו בחסר, ולא היו בהתאם להזמנה שביצעה. השופט שמעון שטיין קבע כי כמות האוכל לא הייתה מספקת, ואורחים רבים לא זכו לטעום מכל המנות, אם בכלל. השופט ציין, כי החברה לא נערכה כראוי וכשלה בהפקת האירוע. 

נפסק כי לתובעת ולבני משפחתה, שהתכוננו לאירוע במשך תקופה ארוכה ואף הזמינו לבר המצווה אורחים מחו"ל, נגרמה עוגמת נפש רבה, ולפיכך החברה חויבה לפצות את התובעת בסכום כולל של 15,000 ש"ח .

ליקויים נוספים בחגיגת בר-מצווה נדונו במסגרת פסק דין שניתן ע"י השופטת יעל קלוגמן בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה. התובעים הזמינו קייטרינג לחגיגת בר המצווה של בנם, אך לטענתם, בעלת עסק ההסעדה לא ספקה להם את מה שסוכם, הן לגבי המזון והן לגבי פרטים אחרים.

כך למשל נטען כי הבשר במנה העיקרית (רוסטביף) הוגש נא ובלתי צלוי במידה מספקת, סוג הבשר השני (עוף) הוגש בחלקו בלתי צלוי במידה מספקת, ובחלקו - יבש מדי. סלט שורשים הוגש כשהוא מלא חול, והדבר הוצג לפני הנתבעת עצמה, שהודתה כי הסלט אינו ראוי למאכל. בנוסף לא הוזמנו די צלחות, ועל כן נשטפו צלחות תוך כדי האירוע והוגשו לאורחים כשהן רטובות.

הנתבעת הכחישה את הנטען, וטענה מצידה, כי הקייטרינג שלה ידוע בטיבו ובהקפדה ובמקצועיות בהכנה, והטענה כי מנות הבשר לא הוכנו כהלכה אינה נכונה. השופטת יעל קלוגמן קבלה חלק מטענות התובעים וציינה: "למותר לומר כי אכזבה כזאת, כשמדובר באירוע רב חשיבות כמו חגיגת בר-מצווה, כרוכה במפח נפש רב ובבושה אל מול האורחים שהוזמנו לאירוע". בית המשפט קבע כי יש לפצות את התובעים בסך של 2,000 ש"ח .

מים מלוכלכים על האורחים

לפתחו של ביהמ"ש הגיעו מספר מקרים, בהם נתבע האולם או אחד מאנשי המקצוע שעובדים בו בגין נזק ממשי שנגרם לאורח עקב החלקה על רחבת הריקודים, פגיעה מעמוד תאורה או מפגע אחר שגרם לנזק גופני ממש או לעגמת נפש רבה.

בית המשפט לתביעות קטנות בקריות דן בתביעה של אדם שבקש לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו במהלך אירוע בר מצווה שערך לבנו באולם אור המילניום. לטענתו, במהלך מופע זיקוקים ניתזו ניצוצות לעבר גלאי האש באולם, וזרנוקי כיבוי אש הופעלו ושפכו מים מלוכלכים על האורחים.

השופטת ישראלה קראי-גירון קבעה כי הנתבע, שערך את מופע הזיקוקים, נושא באחריות לאירוע ועליו לפצות את התובע. לדבריה: "מדובר בזיקוקים שהותקנו מבעוד מועד ולמקום התקנתם חשיבות גדולה באשר להבנת אופן האירוע. נדמה כי הזיקוקים הותקנו במקום צפוף ובסמוך (סמוך מידי לטעמי) לשולחן בו התרחש הטקס וליד מקום המצאו של האחראי על המוסיקה". השופטת הדגישה, כי האירוע "ארע בראש ובראשונה בשל מיקום הזיקוקים". בית המשפט פסק כי אירוע שכזה גרם עגמת נפש רבה לתובע , והפיצוי בגין כך יעמוד על 4,000 ש"ח.

במקרה אחר טען התובע כי במהלך החתונה הכין מנהל האירועים של האולם שולחן עגול, והוא רקד עם אשתו-הכלה עליו, כפי שנהוג. כלתו התעייפה ובקשה לרדת, והוא המשיך לרקוד על השולחן. כשהשיר נגמר הורידו את הפלטה של השולחן עד לגובה של כמדרגה מעל הרצפה. לדברי התובע הוא ירד מהשולחן, הלך כ-2-3 צעדים, ואז החליק על רצפה רטובה, שעליה נשפכה שמפניה שלא נוגבה. 

השופט עאטף עיילבוני מבית משפט השלום בנצרת קבע כי האולם הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, שכן הוא לא נקט אמצעים סבירים לשמירה על רחבת ריקודים בטוחה ולא מסוכנת. השופט קבע כי היה על האולם לדאוג לכך שלא תהיה גישה לפלטות למוזמני האירוע, בוודאי שלא כאמצעי להרמת בעלי השמחה לרקוד ברחבת הריקודים.

כמו-כן האולם הפר את חובת הזהירות גם בכך שלא דאג שרחבת הריקודים תהיה עשויה חומר מונע החלקה בעל מקדם חיכוך שונה מרצפת השיש של יתר האולם. לדברי השופט: "סבורני כי הימצאותם של נוזלים ברחבת הריקודים במהלך הריקודים עצמם, בייחוד כאשר מדובר ברצפת שיש מחליקה שעברה פוליש לעיתים תכופות, הינו מצב שאין הדעת סובלת".

עם זאת קבע בית המשפט כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 30%, שכן על אף שידע שרצפת הרחבה חלקה ורטובה, בחר במודע וברצון לעלות על פלטת השולחן. לתובע נגרם שבר ברגלו והוא נזקק לניתוח. לפיכך, בהתחשב בנזקים שנגרמו לו ובניכוי האשם התורם שלו, נקבע כי האולם יפצה אותו בסך של 109,235 ש"ח.

הסרט נגנב ? הצלם ישלם

התמונות וסרט הוידאו/D.V.D הן המזכרות העיקריות שנותרות מהאירוע. ברם, לא תמיד המזכרת שלמה או תואמת את מה שציפו לו בעלי השמחה. בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, דן בתביעה שהוגשה ע"י הורים שחגגו לבתם בת מצווה. לטענתם, חב' אלגל מיוזיק, ממנה שכרו שירותי צילום ומוזיקה, לא צילמה קליפ כמובטח, בני המשפחה והאנשים הקרובים לתובעים הופיעו בתמונות מעטות בלבד ואיכות התמונות נמוכה.

השופטת אסתר נחליאלי- חיאט קבעה כי החברה אחראית למחדל שסרט הוידאו אינו שלם, וכי מאחר שמדובר בטקס בת מצווה, ולא ניתן לרפא בעין את המחדל, יש לפצות את התובעים בגין החסר ועגמת הנפש בסך של 1,500 ש"ח.

סיטואציות אף קשות מאלו עוסקות במקרים בהם סרטי הוידאו והתמונות כלל לא הגיעו לידי בעלי השמחה: בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי הצלם והחברה עמה התקשרו בהסכם לקבלת שירותי צילום (וידאו + סטילס) ביום חתונתם, יפצו אותם ב- 35,000 ש"ח בגלל שסרט הוידאו של החתונה נגנב ממכונית הצלם.

השופט עידו רוזין קבע, כי התובעים סמכו ידיהם על אנשי מקצוע שיצלמו את האירוע, ולא היו צריכים לחשוש מתקלה כלשהי. לדבריו, רשלנותו של הצלם ניכרת, שכן חובה היה עליו לדאוג להניח את קלטות הוידיאו במקום שמור ולא להשאירן ברכב, בגלל הסיכון לפריצה. קל וחומר כאשר מדובר ברכב עם חלון זכוכית שקוף, ממנו ניתן לראות את המונח בתוך הרכב.

להתראות בשמחות

נראה שכל התקלות והליקויים המתוארים לא יגרמו לנו להוציא פחות כסף על האירועים החשובים בחיינו. זוגות ימשיכו להתחתן ברוב פאר והדר וחגיגות בר-מצווה ובריתות ימשיכו להיערך כסדרן. אבל אולי נחשוב פעמיים לפני שנבחר ספק שירות, ולא נסמוך על תחושת בטן או מראה עיניים חפוז, אלא נבדוק היטב את הרקורד שלו, נבקש המלצות מגורמים אמינים וננסה להצדיק, לפחות לעצמנו, את ההוצאה הניכרת.

עם זאת, חשוב לדעת, שגם בחירה באולם היוקרתי ביותר ובצלם בעל שם עולמי עדיין לא מבטיחה שהאירוע יהיה חף מתקלות. אלו יכולות להתרחש תמיד, אצל כל אחד ובכל עת.

העיקר- שיהיה במזל טוב!

עו"ד אורנית אבני-גורטלר ממשרד עוה"ד אלטשולר-ולנר, היא מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il . כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.