כך מצילים כלבי הגישוש את הפומות הנכחדות
הפארק הלאומי אמאס שבמרכז ברזיל מוקף בשדות וחוות חקלאיות, הוא אחד האזורים בו מרוכזים הכי הרבה בעלי חיים בסכנת הכחדה. כדי לסייע לאותם מינים אומנו כלבי גישוש משטרתיים למצוא את הגללים שלהם. המטרה: ניתוח הממצאים הריחניים מאפשר לחוקרים לקבל מידע על חיות הבר, ולנקוט באמצעים הדרושים על מנת להגן עליהן מכלייה
כלבי גישוש מסייעים בדרך כלל באיתור נעדרים, או לחילופין בגילוי סמים או חומרי נפץ. אבל הודות לפרויקט מיוחד אותם הולכים על ארבע לוקחים חלק פעיל בהצלת בעלי חיים המצויים בסכנת הכחדה. השיטה מורכבת ומעט מסריחה: הכלבים אומנו לאתר גללים שהשאירו בעלי החיים בטבע, ומאפשרים לחוקרים ולזואולוגים לאסוף אותם לצורך המחקר. במסגרת המחקר, בודקים החוקרים ממה ניזונים בעלי חיים נדירים, וכיצד ניתן לשמור על אזורי המחייה שלהם מפגיעה.
הוגה השיטה, ד"ר סמואל וואסר מאוניברסיטת וושינגטון, חיפש דרכים פשוטות ולא פולשניות כדי להשיג גללים של חיות בר נדירות. מטרתו הייתה ללמוד על תנועתן ועל מרחב המחייה שלהן באזורים בהם החיות מאויימות על ידי פיתוח חקלאי. וואסר חבר למאמנת כלבים ממשטרת וושינגטון, ויחד החלו לאמן כלבי גישוש כיצד לאתר גללים בטבע.
כלב הגישוש מייסון ממתין לפרס ליד ערימת צואה שגילה בשדה
השיטה יושמה בהצלחה באזורי טבע הגובלים בשדות בצפון אמריקה, ולאחרונה היה ניסיון ראשון ליישם אותה גם בדרום היבשת - בברזיל. היעד היה לסייע לארגון השימור העולמי (CI) בפעולותיו באזור סוואנת סראדו - הנחשבת לאחד המקומות העשירים ביותר בעולם בכל הנוגע למגוון ביולוגי. רק לאחרונה התגלו בו מינים הנחשבים חדשים למדע.
באזור זה חיים, על פי המדענים, כ-10,000 מיני צמחים, 935 מיני ציפורים וקרוב ל-300 מיני יונקים. בשנים האחרונות התמעטו השטחים הפתוחים הטבעיים באזור נוכח התרחבות שטחי החקלאות והקמת חוות רבות. התוצאה הייתה פגיעה קשה בשטחי המחייה של בעלי החיים, והצמחים שמזינים אותם.
"גששים על ארבע"
הדוקטורנטית קארלי ויין וארבעה כלבי גישוש עוסקים מזה שנתיים במיפוי שטח בן כ-3,000 ק"מ רבוע בפארק הלאומי אמאס - שטח המוקף חוות ושדות והוא אחד האזורים הדחוסים ביותר בו מרוכזים בעלי חיים בסכנת הכחדה.
"היכולת של הכלבים מדהימה אותי כל פעם מחדש, הם מסוגלים לאתר גללים ממרחק של כ-200 מטר", סיפרה ויין בשיחה עם ynet מוושינגטון, "כלב הגישוש מסוגל לסקור שטח של כ-40 קילומטר ביום, דבר שמאפשר לנו לערוך חיפוש מדוקדק אחר הגללים".
"הגללים יכולים לספר לנו דברים מעניינים על אורח החיים של היונקים, השפעת הסביבה על מצבם הבריאותי ויכולת ההישרדות שלהם", היא מסבירה. "אנחנו נעזרים במכשור ניווט לווייני כדי לציין את מיקום מציאת הצואה, ולאחר איסוף הדוגמאות אנו נעזרים בתצלומי לווין כדי לקבל תמונה ברורה על המתרחש בשטח והאם יש צורך להגן על אזורים מסויימים".
"אי מבודד בים של שטחים חקלאיים"
באזור זה, לדברי ויין, חיים בעיקר טורפים המצויים ברמות שונות של סכנת הכחדה - יגוארים, פומות, שועלים, וזאבים, וגם יונקים אחרים כמו טפירים, דובי נמלים ענקיים וחזירי בר. המחקר מצא כי הפומות החיות באזור זה, וגם דובי הנמלים, מעדיפים באופן מובהק את השטחים הפתוחים בפארק ומחוצה לו. "החיות עדיין מנצלות את תנאי השטח הטבעיים שנשמרו מחוץ לפארק ומצליחות לשרוד, כך שעם הגנה נוספת על האיזורים החיצוניים, המינים הללו ימשיכו להתקיים", אמרה ויין.
"לעומתם, היגוארים מעדיפים את השטח הפנימי של הפארק, שהוא כמו אי מבודד בים של שטחים חקלאיים. הם כנראה מסתייגים מחציית השטחים הפתוחים". ויין העריכה כי ייתכן שיהיה צורך לפיכך להקים ליגוארים מסדרונות מעבר בטוחים, כדי לאפשר להם להתפשט לאזורים אחרים, אחרת ייגמר להם המזון בתא השטח הנוכחי והם ייעלמו.
גילוי נוסף של ויין היה קשור לאוכלוסיית זאב רעמתי - מין שחי באזור זה ומצוי תחת איום. "יש כאלה שחיים מחוץ לפארק ויש זוגות שמעדיפים את השטח הפנימי המבודד. אחרי שניתחנו את ההורמונים בצואה שלהן, גילינו שדווקא התזונה מחוץ לפארק לוקה בחסר, מאחר שכל הציפורים והפירות אותם הם אוכלים קיימים רק בתוך הפארק.
ההפרעה הזו לתזונה משפיעה על יכולת הפיריון של הזאבים". מכאן הסיקו החוקרים כי יש למנוע המשך ההרס של אותה צמחיה מחוץ לפארק, כדי שלזאבים יישאר מה לאכול.
כשפומה וחזיר בר פוגשים כלב גישוש
העבודה בשטח עם כלבים אינה מובנת מאליה, ולא פעם נתקלה ויין בחיות בר שלא ציפו לראות כלב בסביבתן הטבעית. אחת החוויות המסעירות שהיתה ל-ווין עם יחד עם כלב הגישוש היתה דווקא עם פומה בוגרת.
חבורת פקארים בפארק. מסוכנים גם לפומות (צילום: Matt Baker)
"גילינו פומה גדולה במיוחד שעוקבת אחרי קבוצה של פקארים (חזירי בר). "התצפית הפכה עד מהרה לסיוט כי הכלב שלי רץ לעבר הפקארים, והם החלו לתקוף אותו. רצתי אליהם והצלחתי לגרש אותם בצעקות, כשכל הזמן הזה הפומה צופה במתרחש".
מייסון, כלב הגישוש של ויין, סבל מנשיכות רבות ועמוקות בגופו אך התאושש."הוא שרד את ההתקפה, אך הרגע ההוא הבהיר לי במדוייק מה נדרש מהפומה כדי להסוות את עצמה כשהיא מתכננת את המתקפה, אחרת היא עלולה להיפצע קשות ואפילו למצוא את מותה", אמרה ויין.
החוקרים מקווים שהמשך המחקר עם הכלבים, וניתוח הגללים, יעניק להם ידע טוב יותר על החיות שבאזור, ועל האמצעים בהם יש לנקוט כדי לשמור עליהן. "אני מקווה שבזכות הכלבים נצליח במשימה שלנו להגן על חיות הבר".
